זהר א, דף קסא ע"א הא נקבה דאיהו שכרך וגו' רצה לזווג לו נקבה אחרת למטה מאלו הד' והיא לילית הרשעה שעל גביו והיינו נקבה שכרך עלי ולזה אמר לא תתן לי מאומה מום ודאי היא לי זאת אל תתן לי מום שאילו עשיתי לתאוה גשמית היא מום בלי ספק אלא כל מה דעבידנא ליקרא דמלכא ועד כען משתלם הקדושה ומכאן ואילך אין לי חלק בו אם תעשה לי הדבר הזה לתקן מכאן ואילך הדבר הזה מלכות עם היסוד ע"י עולם הנפרדים צאן קדשים צאן ירושלם להפרידם מכאן כמו שתקן ד' בחינות שכינ' בארבע והשלים י"ב שבטים י"ב אבנים לסוד ד' בחינות ד' נקבות כן יעשה עוד תוך הקדוש' להשלים הנפרדים כולם אעבור וגו'.
זהר א, דף קסא ע"א הולך תמים דא אברהם שעל ידי החסד הולך תמים כד אתגזר שהשלים מדה זו בצד החסד ופועל צדק יצחק גבורה וגו'.
זהר א, דף קסא ע"א לאו איהו פחות מאלף מאה שערים שבמלכות כלולות מעשר והם מאה אדנים והיינו מאת עָשַרים דהיינו עשיריות.
זהר א, דף קסא ע"א מנהון תליין בעובדא כגון מעשה המצות
זהר א, דף קסא ע"א במלולא כגון ברכות ותפלות ברעות' כוונת הלב בק"ש וכיוצא.
זהר א, דף קסא ע"א דלאו בעובדא אית ספרים דגרסי הכי ולא היא דהא מעשה לסתור כדמפרש בפסוק ויצג אלא הכי גרסינן כולא בצלותא וכן פי' בזוהר פ' במדבר כי התפלה בסוד ציצית ותפילין הוא בעובדא ואח"כ במלולא ובעובדא.
זהר א, דף קסא ע"א כול' בחכמתא לאמשכא וגו' ראשונה פי' דרך כלל כל מעשיו בענין המקלות כי לא אל הגשמי היה מכוון אל יחוד עליון וזה שאמר לאמשכא ברכאן מהכתר והחכמ' שהם מקור לכל הברכות לכל הספירות ולכל הקדושים הנקשרים ומתייחדים בייחודם בסוד הקדוש' שבהם נכללים כסא הכבוד וז' היכלות וז"ש לכלהו דרגין עילאין דאינון וגו' והענין שהכחות עליונים נחלקים לג' חלקים הא' הקליפות והב' השרים הממונים על האומות שאינם חלק ישראל כלל. הג' החיילים הקדושים שהם לדון התחתונים והם אחוזים בחלק ישראל וגורלו ואליהם ג"כ כוון הנה באו' לכל אינון וגו' והשתא מפרט הפסוק והולך מקלות אלין דרגין וגו' כי השרים אינם דנים וכ"ש הקליפות אמנם בתי דינים יש ב"ד תחתון וב"ד עליון ב"ד תחתון בהיכל זכות שם סנהדרין יושבים ודנים כל ענייני העולם ושכינ' משתתפ' עמהם ובזוהר פ' וירא פי' בפסוק וה' המטיר שהם ע' שרים ידועים בשם שהם שרי חיילי השכינ' ושכינה עמהם ב"ד תחתון וכן למעל' בסוד האצילות ב"ד עליון כמבואר שם וסוד בתי דינין נקראי' מקלות ע"ש שחובטין במקל לצורך הדין ויש בהיכלות שאינם דין ויש בספירות שאינם דין והכוונ' שאותם הכחות שיש בהם דין ע"י מי הרחמים שהמשיך עליהם המתיק דינם וז"ש אשר פצל דאעבר וגו' ע"י שפע הכתר והחכמה כדפי'.
זהר א, דף קסא ע"א רהטים הענין כי רהטים היינו רהטי דמוחא והם ד' פרשיות דתפילין י' קדש ה' והיה ו' שמע ה' והיה אם שמוע והנה יש רהטים של תפלין של ראש ויש רהטים של יד ויקראו רהטי תתאי שהם מוחא דנוקבא והיינו הפי' הראשון מלך ת"ת או בינה אסור ברהטים להשפיעם ולהמשיכם ומהרהטים משתקיין כל הכחות הנמשכים למטה שהם המקלות כדפי' וז"ש ברהטים היינו דכתיב וגו' דהא מההוא מלך וגו' ומשם המשיך לרהטים ושם הציג המקלות שהם כחות הנזכרים. ד"א וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:
זהר א, דף קסא ע"א והרא"ג ז"ל כ' ובגין כך פלח לי ובג"כ אמר נקב' שכרך הא נקבה דאיהו שכרך כדבקדמית' ה"ג: ור"ל נקבה שכרך תרצה ליקח נקבה אחת בשכרך כדבקדמיתא שכך הוא שאינך לוקח שכרך אלא נקבו':
זהר א, דף קסא ע"א ויסר ביום ההוא את התישים וגו': דכד אתגזר תמים איקרי היינו מה שאמר בפ' לך לך דף צ"ה שהאדם רשום בגופו שם ש"ד בלבד ואחר שימול ומתגלי היוד בפום אמה נעשה שדי וז"ש כאן דכד אתגזר תמים איקרי: ופועל צדק דא יצחק צדק היא המלכות והגבורה היא המפעיל אותם פעולות הדינין וכן שם זה של צדק הוא מורה דינין תקיפין כנזכר בזוהר: א"נ פועל צדק כנזכר בפ' אתא יצחק ואודע דאית דין ואית דיין וכו'. א"נ כי ע"י צדק הייחו' בסוד שמאלו תחת לראשי היא נעשית ונפעלת: מ"ט עבד עם לבן כגוונא דא היינו המצאת המקלו' כנרא' שהיא ערמה ותחבול' ולא הניח הדבר שיעשה מעצמו. אלא יעקב בחין שעת' דמזלי' הוה כלומר לא היתה כונת יעקב בהמצאה זו כדי לגנוב מלבן אלא שרצה לנסות מזלו אם היה מסייע לו ואם יעלה בידו המצאה זו ידע שמזליה אסתלק ואם לא יעלה בידו לא יושיט רגליו עד שיעלה לו מזלו.
זהר א, דף קסא ע"א ת"ח כתיב וענתה בי צדקתי וגו' כלומר ראה כי הכתוב הליץ בעדו וכתב כי בצדק כל אמרי פיו ולא היה ח"ו בגזל כי בשכר טורחו היה נוטל מה שהי' נוטל. ולא עוד אלא דאיהו נטיל רשו מלבן שאחר שהודה לדבריו ואמ' הן לו יהי כדבריך כבר סבר וקביל שכל מה שיוליד מהיום והלאה יהיו של יעקב. וע"ד כתיב נחשתי וגו' כלומר השתא דאמרן כי כל כונת יעקב בענין המקלות לא היה אלא לבחון מזליה אתי שפיר מ"ש לבן נחשתי וגו' כלומר שעשה נחושי' ובחן מזלו אם יהיה לו ברכה בשותפות של יעקב. וברכתא דלעילא לאו איהו פחות מאלף לפי שהספי' הם כלולות עשר מעשר עד אלף והכונה שכל בחינות הספירו' הסכימו להשפיע ליעקב ברכו' מכל מין ומין א"כ נמצא שבכל ירחא וירחא שהוא חידוש הלבנה שהיא במלואה שרומז' שהיתה נשפע' מהמדו' העליונות אז היו כל הספירות משפיעי' לו כנגד בחינ' כללותם מכל מין ומין שהם אלף כנזכר. וכד בעא יעקב לנטלא אגריה לא אשתכח וכו' כי הכל לקח כדמפרש ואזיל. אלא נטל עשרה מן דא כלו' עשרה מכל מין ומין בלבד וכל מה שעש' בהמצאת המקלות הכל לקח ממנו. ויהב לי' ואמר לי' טול וכו' ה"ג ולגירס' דידן דאמר בידא דבנים ר"ל בידי בניו של יעקב והראשון עקר עשרת מונים עשרה מן דא ועשרה מן דא דכתיב ואביכם וגו' ה"ג ור"ל עשר מונים כלומר עשרה מכל מין ומין בלבד. ונטל מדילי' בזרועא כדרז"ל במדרש שהיו המלאכים גונבים מעדרו של לבן שהיה ביד בניו דרך ג' ימים והיו מביאים אותם לעדרו של יעקב: מנהון תליין בעובדא כגון ציצית וסוכה וכיוצא. מנהון במילולא כגון ק"ש ותפלה וכיוצא, מנהון ברעותא דלבא כגון הייחוד דק"ש ובכוונת המצות בעשייתם ואלו השנים לא יתפרדו כי האמירה בלי רעותא דלבא לא אמשיך ברכאן וזהו שאמר ומאן דבעי לאמשכא ברכאן צריך שיהי' במילולא ורעותא כי שניהם כאחד טובים: ומנהון דלאו בצלותא אלא בעובדא תליין כגון יעקב שעשה אותו מעשה שפצל המקלות שהיה תלוי במעשה בלא דבור כדמסיק: ממבועא דכולא בינה או חכמה. דרגין עילאין וגומ' היינו ו' קצות חולקיה ועדביה: דאינון בי דינא כגון גבורה והוד ומלכות שהם בעלי דין וצריך להמתיקם. דאעבר מנהון דינא כי הסיר אדמימות המקלות והדין שעליהם ונשארו רחמים לבנים: ברהטים היינו דכתיב מלך וגו' כלו' מלך שהוא ת"ת אסור ברהטים בד' אותיות של אדני כנזכר בתיקונים דף קמ"ב וקמ"ג. ושיעור הכתוב ויצג את המקלות שהם מדרגות הדין אשר פיצל ר"ל שהעבי' מהם הדין וזה ע"י הרהטים שעשה שיתיחד ויתקשר ת"ת בד' אותיות אדני וישפיע לו ברכות ויתמתקו הדינים וז"ש דהא מההוא מלך אתיין ברכאן לכלהו עלמין. עכ"ל הרא"ג ז"ל:
זהר א, דף קסא ע"ב ד"א וגו' והפי' הב' רהטים הם רהטי עילאי שהם ח"ב ח"ג ות"ת מניח תפלין של ראש והוא מלך אסור ברהטים וגו' וז"ש מלך דא אסור וקשיר באינון רהטין עילאין וגו' ומלך זה הת"ת וסוד הרהטים הם ד' פרשיות בד' בתים שם אהיה והיינו סוד ח"ב והיינו מלך עילאה דאמרן ומשם נמשך לכל הספירות והספירות הם נחלין דנפקין מבינה ע"י בחינת ו' שהוא הת"ת ונמשכים ז' נחלים למלכות והם שקתות המים נמשכין מן הרהטים ומתכנשין למלכות שהוא מקוה המים ולשם באים כל ד' חיות שהם סוד המרכבה וחייליה והם ד' עדרי צאן לשתות והיינו אומרו ישקו כל חיתו וגו'.
זהר א, דף קסא ע"ב ת"ח בשעתא וגו' לפעמים יכונה הדין בחום ואש והרחמים בקרירות ולפעמים להפך בסוגיא דשמעתין וכדאיתא פ' בראשית בכמה דוכתי. אמנם הענין כי אל הדין בסוד השפע הנשפע ב' בחינות פעמים יהי' הדין כ"כ חזק שימנע השפע מעיקרו שלא יושפע כלל ואז חום הגבורה ינגב וייבש מימי החסד והיינו דין חזק יהפך החסד ג"כ לדין. ולפעמים לא יתחזק כחו כ"כ למנוע הברכה מהימין רק שיעכבהו ולא יושפע למטה ואז התימן מונע הברכות והיינו אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי ושתי בחינות אלו להם ב' כנויים כשיהיה הדין חזק יתייחס הגבורה בשם אש והפכה דהיינו חסד הממתקת בשם מים המכבים האש וכשיהיה הבחינה האחרת יתייחס הגבורה בשם קרירות המקרשת המים שהם השפע ומונעם שלא ימשכו והפכה דהיינו החסד המושכת השפע ממתקת דין הגבור' בשם חום שמחמם קרירות הגבור' ומתכת קרישות המים שימשכו והיינו סוגיא דשמעתין. ואמנם ת"ת מצד החסד יקרא רוח דרום. ומצד הגבור' רוח צפון ומעכב השפע. ואמנם מצד החסד מטה כלפי חסד וגובר צד החסד ולכך רוח דרום שראן מיא כדפי'.
זהר א, דף קסא ע"ב וכולהו מתחממי ג"כ הכחות המלובשים בדין על התחתונים על עכוב השפע מתהפכים לרחמים בסוד חמימו' החסד הנמשך ולא שהם מהופכות עתה בשפע הנמשך שהפסוק אמר בבואן לשתות משמע שעדיין לא שתו אלא מתהפכין מעצמן אחר שנכנע הדין מלמעלה וחדאן לשתות הרחמים כדפי'.
זהר א, דף קסא ע"ב דאינון כלהו נוקבי. הן אמת הכחות התחתונים יש זכרים ונקבות פי' משפיעים ומושפעים אמנם עתה שהם כולם באים לשתות כולם נקבות וז"ש ויחמנה בלשון נקבה בגין דאינון כולהו נוקבי.
זהר א, דף קסא ע"ב פתח ואמר כי יעקב בחר לו יה וגו' עד כאן לא ידענא אי קב"ה ברר וגו' ואיכא בין האי להאי שאם נפרש שיעקב בירר אפשר שיש להב"ה שתי אומות הא' מה שנפל לו חלק גורלו בהנחל עליון גוים והב' יעקב שברר לקב"ה שאם לא ברר לא היה בוררו הב"ה ולא איכפת ליה מניה שכבר היה לו עם אחר. אמנם אם נפרש שהב"ה ברר היינו שלא היה לו להב"ה עם כלל וברר בהנחל עליון גוים חלק ואז לקח וברר בכל האומות יעקב ונפקא לן השתא תרתי חדא שאין לו אומה אחרת כי אם יעקב שברר לחלקו ועוד שהוא חמוד וחשוק בעיני הב"ה כיון שהב"ה ברר אותו.
זהר א, דף קסא ע"ב אלא ממה דגלי קרא ידענא דקב"ה נטל ליה ליעקב וגו' א"כ הם חשובים יותר מכל האומות כיון שהב"ה בררם.
זהר א, דף קסא ע"ב ת"ח הכי נמי כלו' עם היות שפי' שהב"ה היה מברר ראשון לא שללנו שגם יעקב לא ברר אלא שאין אנו צריכים פסוק לזה דמאידך נפקא וז"ש הכי נמי יעקב ברר וא"ת מה צורך לברר אחר שכבר הוברר הוא להב"ה לזה אמ' ואסתלק לעילא כי רצה שיהיו ישראל אחוזים במדה עליונה שהוא הת"ת ולא בסוד הגרים במלכות שג"כ הם מבוררים בהתחברם ליש' ולהכי סתם לן קרא דלשתמע תרתי קודם כי יעקב בחר לו יה הב"ה בחר אותו ואח"כ יעקב בחר לו יה להסתלק למעל' כדפי'.
זהר א, דף קסא ע"ב דרגא חוורא וגו' כלו' צד הימין הת"ת ומקל לעולם הת"ת ולבנה לח צד החסד שבו וכן דקדק דקאמר על הגבורה דרגא סומקא דסטר שמאלא שהוא צד שמאל הת"ת כדפי' לעיל.
זהר א, דף קסא ע"ב ויפצל בהן פצלות אהדר ללוז וערמון שהם צד הגבור' כדפי' ולבנות ירצ' שאחר שפצלם מן הדין שהיה בהם לבנם בהכנסם לחסד וז"ש ואעבר ליה העביר המקל שהיא הוא"ו מן השמאל לימין ואיהו דהיינו ויקח לו יעקב מקל כנגד הת"ת קו האמצעי המתמצע בין האודם והלובן אעיל בינייהו הרי בחינתו באמצע אחר שהעביר הגבורה לימין נשאר הת"ת שמאל לשתיהם לכך אחר זה אעיל בינייהו ולא זה בלבד אלא נטיל לון כחדא שיוכלל הת"ת המתמצע ביניהם משתיהם ולא זה בלבד אלא גם ע"י שהוא אמצעי נעשה גבורה בתוך החסד וחסד בתוך הגבור' והיינו ואתעביד כל חד בתרי גווני דקאמר ולא שישתלמו שם החסד והגבור' אחר שהם נמתקות על הדרך שפי' אלא גם נוסף על כל הייחוד הנזכר להגביר חסד עליהם וז"ש ועכ"ד מחשוף וגו'.
זהר א, דף קסא ע"ב וכל דא וגו' כלו' בתיקון הדין על הדרך הנז' בהקשר כולם בתוך החסד בקל יוכל להשפיע החכמה לדרגא דעדביה שהוא הת"ת ממבועא שהוא חכמה וכתר דנחלא בינ'. וא"ת מה צורך לכל זה יעלה הת"ת למעל' בבינה וחכמ' שהוא בן בית לזה תירץ שג"כ הי' צריך שיוכלל מדתו בג' אבות וז"ש ולשואה לדרגא דא וגו' כדפי' לעיל בסוד ברהטים. מהרמ"ק זלה"ה:
זהר א, דף קסא ע"ב והרח"ו נר"ו כתב. ויחמנה וגו' וע"ד אתכוון יעקב וגו' זה תבין במ"ש בב"ר בש"ר הושעיא כי המים נעשים במעיהם זרע ולא היו צריכין לזכר וזהו ענין ויחמנה בל' נקבה משום שלא היו זכרים בעדר ההוא וכן נז' הענין ברש"י ז"ל על פסוק זה ויש מרז"ל סוברים שאעפ"י שלא היו שם זכרים המלאך היה מביאם וזהו סוד שא נא עיניך וראה כל העתודים וגו' והנה לזה להודיענו הנס הגדול הזה כתיב קרא תחילה ויחמנה בלשון נקבה שלא היו שם זכרים אלא נקבות ובעבור זה הוצרך יעקב לעשות אלו המעשי' בחכמ' וז"א וע"ד אתכוון יעקב למעבד עובדא בחכמתא וגו' והנה אחרי השמיענו איך לא היו כולן אלא נקבות אח"כ הזכירן בלשון זכרים ויחמו להורות תחלה באומרו ויחמנה שלא היו שם אלא נקבות ובאומרו ויחמו הודיענו ששמשו במקום זכרים ונתעברו מעצמן ומאליהן ולזה חזר והזכירן בלשון זכרים. עכ"ל:
זהר א, דף קסא ע"ב סתרי תורה
זהר א, דף קסא ע"ב מתניתין. רעותא דעבדא וגו' אהדר לפסו' ויקח לו יעקב ואמר שרצון המעשה ליעקב הי' לקשר הספירות וז"ש קטרי מהימנותא ולא ענין גשמי כמשמע מפשטי דקראי וכדמסיק.
זהר א, דף קסא ע"ב קל קלא דקליא פי' קול ולא אחד אלא המתפשט לכמה קולות מתפוצץ אותו הקול לכמ' סטרין מפני שהקול הזה מתעורר מהת"ת הנקרא קול מסתעף אל בחי' רבות להוכיח בני אדם להשיבם.
זהר א, דף קסא ע"ב אנן פתיחן עיינין הם המלאכים וכל אותם הדקים שאין שינה ופעולה גשמית שולטת בהם.
זהר א, דף קסא ע"ב גלגלא אסחר היא המלכות המנהגת העולם והיא מתגלגלת בשפע הספירות כי לפי קבלתה כן היא סובבת פניה פעמים אל החסד פעמים אל הגבורה וכן לכולם להנהיג העולם וזה לכמה סטרין דקאמר.
זהר א, דף קסא ע"ב קל נעימות' אתער אפשר דהיינו שירי המרכבות והחיילים על משמרותם. או אפשר דהיינו קול הת"ת נעימות' מצד הבינה ששם הנועם וקול זה הוא קול של מוסר דקאמר אתערו וגו' ופי' אתערו ישני תרדמת שכרות יין הדברים החומריים ואו' אורייתא ארימת קלין במוסרים בתוכחות בסיפורי ענייני האבות וחסידותם באזהרות ומצות להיישיר האדם אל הדרך הישר.
זהר א, דף קסא ע"ב גו חשוכא דרעותייהו איש בשרירות לבו הרע.
זהר א, דף קסא ע"ב אזל מארעא וגו' מבאר שבע מקום הקדש. וילך חרנה אל מקום הקליפות לרשו אחרא.
זהר א, דף קסא ע"ב דחה לכלהו שלא נדבק בכל אותם כ' שנה נהורא מגו חשוכא פי' אותו נצוץ הקדושה המתפשט ומתלבש בתוך עשר קליפין ומפני שהם אותיו' יוד הא ואו הא מתלבשות בעשר קליפות ואותיות אלו מכוונות למלכות בשם המתייחס בה חכמה דהכי סליק מ"ה לזה אמר חכמתא מגו טפשותא שהוא מוח בתוך הקליפות והיינו ויקח לו יעקב וגו' שהוא נצוצות הקדושה בתוך הקליפה ואוקיר למריה שקידש שם שמים בהיותו נכנס בקליפות ולא נדבק בהם. והשתא מייתי תוספתא דא דקא עסיק בכניס' יעקב אל תוך הקליפות ועניינ' והשגתו בהם:
זהר א, דף קסא ע"ב תוספתא קטורא קשר.
זהר א, דף קסא ע"ב דקטורא עשן ועשן יאמ' על הכחות הנקשרים בשורשם ויש שני מיני עשן יש עשן המחשיך העינים והם החיצונים. ויש עשן הקטורת שהם הקדושים ונקראו עשן טהור ולזה ליעקב קרא קשר העשן הטהור להיות קשרו בקדושים.
זהר א, דף קסא ע"ב לגו לגו אל תוך עצם הקליפות נכנס יעקב וטעם כניסתו שם לסבות רבות הא' שנצוץ הקדושה מתפשט שם להשיג אותם המדרגות הקדושות שנתפשטו חוצה בעון האדם הא' ולהביאם אל ארץ קדושה ונשמות השבטים ולזה היתה תולדתם בחוץ וז"ש לקמיה אבדון ומות שמעו תוקפא וגו' שגם בתוך אבדון ומות קדושת יוצרנו והיינו אומרו אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה והטעם להיות מציאותם מהגבורה ע"י הגבורה המתפשטת בהם שמכחה נמצאו הם משיגים בחסד בינה חכמה וכתר והממציא ולא שישיגוהו על אמתתו ח"ו אלא יש להם השכלה בדברים הנסתרים וז"ש אבדון ומות שמעו תוקפא היינו הגבורה החזקה דהורמנא חסד שמשם מזון כל הנמצאים למטה שהם הורמנא דמלכא בינ' רזא חכמה וסתרא כתר.
זהר א, דף קסא ע"ב טמירא עילא' וגו' כל המדרגות האלה עד א"ס שהוא טמיר מכולא אפי' מהרעיון כדמסיק הכל מושג משם שאין לך דבר שנתיב חכמתו לא תתפשט בו.
זהר א, דף קסא ע"ב מאן דאתמשך בתר אלין אבדון ומות הנזכרים טבוהי דגבר שלים וגו' אשרי יעקב שנכנס בהם כשהלך בחרן ויצא בשלום שלא נדבק בהם.
זהר א, דף קסא ע"ב ולא אתחשכו עיינין בהאי תננא שהוא עשן אשו של גיהנם והכוונ' שלא נדבק בהם ולא הסתירו מפניו השגת הקדוש'.
זהר א, דף קסא ע"ב וזכה לאקרבא היינו אחר שנבחן בתוך הכור ועמד באמת זכה למדת אמת והיינו סוד ויקח לו יעקב דהיינו מדתו מדת אמת כדמסיק לקמיה. מהרמ"ק זלה"ה:
זהר א, דף קסא ע"ב והרא"ג ז"ל כ' מלך דא אסור וכו' כלו' מלך דא שהוא ת"ת
זהר א, דף קסא ע"ב אסור וקשור באינון רהטין עליונים שהם ד' בתי תפילין דאינון אהיה שהם בבינה כנז' בתיקונין דף קמ"ג וז"ש דמנייהו אשתקיין כלא ממלך עילאה כלומר מאותם ארבעה רהטי מוחא שבבינה שהוא מלך עילאה אשתקיין כולא דהיינו כל הספירות שתחתיה ויש גירסא אחר' דגרסי דמנייהו אתמשכן ברכאן לכלא והכל עולה אל מקום אחד. בשקתות המים דמתמן אשתקיין כולן שקתות המים אלין אינון וגו' ה"ג והם השש קצוות הנקראשקתות על שם שהם המשקים ומשפיעים לכל העולמות של מטה: עד דמטו לאתר דמתכנשי תמן דהיינו המלכות שאם תבאנה הצאן לשתות וגו'. ישקו כל חיתו שדי היינו עולם היצירה עולם דמטטרון ששם ד' חיות של מלכות הנקרא שדה. ישברו פראים צמאם היינו עולם העשי' והם אותם שהם בההוא יער שתחת ההיכלות שהוא ממשלת סנדלפון שר עולם העשי' המושל בההוא יער וכן עולה שמו כמנין יער וביער ההוא יש מכמה מינים שונים טהורים וטמאי' והם הנקראים פראים מלשון פרא למוד מדבר וכלם יונקים מההשפע' העליונה: דרוח צפון נשיב היינו כח הגבורה המונע ומעכב ירידת מימי החסד לפי שהוא קר ולא מיין גלידין המים שנטלה הגבורה מהחסד שהחסד מטה כלפי חסד בלי שיעור ומאחר שנותנם ע"י הגבורה כמו שרוב קרירות הצפון מקריש המים ואינה מנחת אותם שימשיכו כן כח הגבורה והדין אינו רוצה להמשיך למטה השפע שקבלה מחסד ומקריש אותם. וכד אתער רוח דרום שהוא חם ויבש מתמסמסין ונגרים ונמשכים להשקות העולמות וז"ש בגין דחמימות דדרום שראן מייא כלו' מתירי' אותם. למשתי מההוא קרירו דצפון כלו' מתחממים עתה כשגברה יד החסד לבא לשתות ולרוות צמאונם שהי' להם מההוא קרירו דצפון בקדמיתא. ויחמנה והא כתיב ויחמו שהוא לשון זכר א"כ איך אמר כאן ויחמנ' לשון נקבה. אלא בגין דאינון כלהו נוקבי ה"ג והוא כי כל מה שלמטה מהמלכות נכלל בעולם הנקבה ומאחר שהם באים לשתות ולקבל כנקבה המקבלת ויחמנה קרינא בהו ולזה כינה אותם כאן בלשון נקבה לפי שהזכיר שהיו באים לשתות ולקבל כנקב' ואח"כ כשלא הזכיר השתייה כתב ויחמו הצאן בלשון זכר. ולפי זה וע"ד דקאמר מוסב לעיל דקאמר מנהון תלייא בעובדא. א"נ לעולם אימא לך דמלת צאן הוא נוקבא ואתי שפיר ויחמנה ומה שכתב קרא ואמר ויחמו חוזר אל המקלות והוי כאלו אמר ויחמו המקלות אל הצאן כי בראותם המקלות היו מרתעות לאחוריהן ומתחממות והמים נעשים זרע וז"ש וע"ד אתכוון יעקב וגו' ויקח לו יעקב מקל לבנה וכו' ה"ג ר' אלעזר פתח ואמר כי יעקב בחר לו יה וגו' עד כאן לא ידענא וגו' דתרתי משמע יעקב בחר לו לאלהים לי"ה או ליעקב בחרו יה להיות לו לחלקו. בירר אחסנתיה ועדבי' היינו מדתו מדת הת"ת נטלה לחלקו וזהו כי יעקב בחר לו כלומר בחר יעקב לו לו לעצמו ממש: וסליק לעילא מכל דרגין הוא פי' למלת י"ה ור"ל שבהיותו בוחר לו לעצמו דהיינו הת"ת נמצא שאחז לי"ה דהיינו החכמה והבינה י' שהיא חכמה וה' בינה ששם עולה בסוד הדעת ומתקשר בכתר וז"ש וסליק לעילא מכל דרגין כלומר בבחירה זו שבחר את עצמו ואת מדתו נמצא שבחר בי"ה כאמור ובזה הוא סליק לעילא מכל דרגין עד הכתר בקו האמצעי. ונטיל ליה לעדבי' מקל לבנה וגומ' כי אחר שבחר לו לעצמו ממש שנתאחד בת"ת נטל ג"כ הגדולה והגבורה כי הוא גופא דאילנא ואלו הם תרין דרועין ענפים המתפשטים מהגוף כדמסיק: מקל לבנה לח היינו דרגא חיורא דסטר ימינא דהיינו מדת החסד שהו' לבן ולח מצד לבנינות ולחות ממימי החסד שבו ולבנה הוא מלשון לובן ולח מלשון לחות. ולוז וערמון היינו דרגא סומק' שכן עצי הלוז והערמונים הם אדומים והרמז הוא במדת הגבורה. דאעבר דינא מן דא שהעביר כח הדין מהגבורה והמתיק' ואח"כ חבר לה עם הימין דהיינו כללות ימין ושמאל כאחד וי"ס דגריס ואעבר ליה בימינא והכל עולה אל מקום א' שהעביר' ממדתם מדת הדין הקשה וחברה בחסד ונמתק'. והוא עאל בינייהו שכן נקרא הת"ת איש הבינים הנכנס בין הדבקים חסד וגבורה אש ומים והוא נקרא שמים על שמם אש ומים וז"ש ואתעביד כלא חד בתרי גווני שהוא מכריע ביניהם ונמצא א' כולל את שניה' וז"ש חד בתרי גווני. ועכ"ד מחשוף הלבן דאתגלי באלף גרסי' כלומר שההכרע' נוטה יותר לצד החסד ושיעור הכתוב הגם שיעקב לקח לו מקל לבנה לח ולוז וערמון והכריע ביניהם מ"מ מחשוף הלבן הוא נוטה אל הרחמים א"נ מחשוף הלבן הלובן הוא הגלוי: וכל דא למאי כלומר כל הכללות הזה והתגברות כח החסד על הדין למה והשיב כדי שע"י התמזגותם יחד שלשתם ממשיכי' לעצמם השפע' עליונה ממבועא דכל' דהיינו מהחכמה ויש גי' דגרי' ממבועא דנחלא נחלא בינה הנמשך מהמבוע' חכמ'. ולשואה לדרגא דא דאיהו תלתא כלומר שהברכה למה באה ונמשך אל הת"ת לפי שהוא תלתא כחדא כלומר אחר שג' מדות הללו מסכימים לדעת א' ראוי שיושפע להם שפע מלמעלה מהמבוע וז"ש ישראל לסגולתו כלומר להיותו ישראל זה נעשה סגול דהיינו חג"ת. ברהטים בשקתות המים קרא הוא דקא מפרש ואזיל: א"נ שהוא פי' לדבריו שאמר וכל דא בגין לאמשכא ברכאן ממבוע' דכולא וחזר ופי' כיצד שעולה דרגא דא להיותו כולל תלתא עולה למעלה ברהטי' שהם ד' רהטי דמוחא שהם בבינה ובהיותו שם נוטל ויורד ומשקה לכל העולמות כלם. וז"ש וכדין בעובדא דא וגומר. ושריין עלי' ברכא' כמ"ד בבקר יאכל עד ה"ג והכונה שמאחר שהוא עולה שמה באות' ד' רהטי דמוחא וממשיך הברכו' לכל העולמו' הוא קודם לכל ואח"כ נמשך השפע אל המלכות המחלקת שללא עכ"ל הרא"ג ז"ל: