ספר הזהר — מאמר ה׳

אתּוֹסֶפְתָּא בְּנֵי עַלְמָא, רְחִימֵי עִלָּאָה, הוּרְמָנָא דְּבוּרַיְירֵי, קְרִיבוּ שְׁמָעוּ. מַאן חַכִּימָא בָּכוּ, מָארֵי דְעַיְינִין בְּסוּכְלְתָּנוּ, לֵיתֵּי וְלִינְדַע. בְּשַׁעְתָּא דְרֵישָׁא חִוָּורָא נָטִיל תְּלַתּ אַתְּוָון וְגָלִיף לוֹן בְּגִלּוּפָּא בְּגִלּוּפִּין, חַד א', חַד י' וְחַד ן', ואִתְּגְּלִיף אי"ן, א' רֵישָׁא עִלָּאָה דְּכֹלָּא, טְמִירָא דְּכָל טְמִירִין. י' סְלִיקוּ דִרְעוּתָּא הֲוִי, אִשְׁתַּכְלַל מֵרֵישָׁא לְעֵילָא ונָחַתּ לְתַּתָּא, נָפַּק ואַפִּיק תְּלָתִּין וּתְּרֵין שְׁבִילִין, עַד דְּאִתְּגְּלִיפּוּ בֵּין אַבְנֵי יְקָר דְּמִתְּלַהֲטָן. ואִתְּקַשָׁרוּ בְּאוֹתּ נו"ן דְּאִיהוּ דְּכַר ונוּקְבָא, תְּרֵין רְחִימִין. קִשׁוּרָא תַּקִּיפָּא, בְּהוּ אִשְׁתַּכְלָלוּ, וּשְׁמָא קַדִּישָׁא בְּהוּ אִתְּקַשַׁר, מִנַּיְיהוּ אִשְׁתַּכַּח מְזוֹנָא לְכֹלָּא (בהו), אִשְׁתַּכְלָלוּ עַלְמִין.

בועַל דָּא אִתְּגְּלִיף ן' פְּשׁוּטָה, כְּלָלָא דִתְּרֵין, נ' כְּפּוּפָּה נוּקְבָא חָדָא, י' דְּאִיהִי רְעוּתָּא דְּאַפִּיק שְׁבִילִין, בָּטַשׁ בֵּין אַתְּוָון, וְעֲבַד רְקִיעָא דְיַעֲקֹב בֵּין תְּרֵין רוּחִין, ואַטִּיל בֵּינִי שַׁיְיפֵּי מִלּוּלֵי, עַד דְּנָחַתּ לְהַאי נ' דְּאִיהִי כְּפּוּפָּה, וחִבְרוּ לָהּ כְּחֲדָא, צָּפּוֹן ודָרוֹם, לְבָתַּר אִתְּקַשָׁרוּ כְּחֲדָא. הַאי נ' כְּפּוּפָּה, בְּאֵר שֶׁבַע אִקְרֵי. וְאִתְּמַלֵּי מִיַּעֲקֹב, לְאַשָׁקָאָה כָּל עֶדְרֵי עָנָא. ועַל דָּא ויֵּצֵּא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע ויֵּלֶךָ חָרָנָה. תּוּ, מִבְּאֵר שָׁבַע לְעֵילָא, דְּהָא מִינָהּ נָפִּיק, לְבָתַּר אָזִיל לְאַשְׁקָאָה לְחָרָנָה, דְּאִיהוּ בֵּירָא דִלְתַּתָּא, חֲרוֹן אַף ה', חֶרְב ה', דִּינָא, בֵּי דִינָא, אֱלהִים. ועַל דָּא (תהילים ע״ט:א׳) אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶּךָ. (עד כאן תוספתא)

גרִבִּי יִצְחָק הֲוָה יָתִיב יוֹמָא חַד קַמֵּי מְעַרְתָּא דְּאֲפִיקוּתָא, אַעֲבַר חַד בַּר נָשׁ וּתְרֵין בְּנִין עִמֵּיהּ. וְהֲוָה אָמַר חַד לְחַד, דָּא תּוּקְפָא דְּשִׁמְשָׁא, מִסִּטְרָא דְּדָרוֹם אִיהוּ. וְעַלְמָא לָא אִתְקְיַּים אֶלָּא עַל רוּחַ, בְּגִין דְּרוּחַ אִיהוּ קִיּוּמָא שְׁלִימוּ דְּכָל סִטְרִין, וְאִלְמָלֵא דְּאִיהוּ קָיְימָא בִּשְׁלִימוּ, לָא יָכִיל עַלְמָא לְאִתְקַיָּימָא.

דאָמַר לֵיהּ אֲחוּהָ זְעֵירָא, אִלְמָלֵא יַעֲקֹב, לָא אִתְקְיַּים עַלְמָא. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּיִיחֲדוּ בְּנוֹי יִחוּדָא דִלְעֵילָא, וְאָמְרוּ (דברים ו׳:ד׳) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד, דָּא הוּא שְׁלִימוּ עִלָּאָה, לְאִתְיַחֲדָא בְּיִחוּדָא חַד. כְּדֵין אִתְחַבַּר יַעֲקֹב אֲבוּהוֹן וְנָטִיל בֵּיתֵיהּ, וְיָתִיב בֵּיהּ בְּחִבּוּרָא חָדָא עִם אֲבָהָן, לְאִתְחַבְּרָא דְּכַר וְנוּקְבָא כְּחֲדָא.