זהר א, דף רלא ע"ב הבוטחים בה' כהר ציון וגו' מפני היות משמרה זו בת"ת כדפי' והיינו הבוטחים בה' ת"ת עם היסוד והיינו כהר ציון וגו':
זהר א, דף רלא ע"ב במשמרה תליתאה היא מצד החסד קרוב לאור היום ולכך אומר ממזרח שמש וגו' ישראל לתתא ביממא שמדתם הת"ת דהיינו מדת יום.
זהר א, דף רלא ע"ב ומלאכי עילאה בליליא שהם בתולות אחריה רעותיה בליליא מלכות: וא"ת והרי בינוקא קאמר כי המלאכים נזונים ומשבחים לת"ת ולכך קאמר ברכו ה' מלאכיו ולא קאמר את וישראל נזונים ומשבחים למלכות וזהו ברכי נפשי את. לא קשיא כי ביום מלאכים מצד הזכר שהם ישראל הם משפיעי' למלכות והיינו מדת לילה ביום ליחדה עם הת"ת. ובלילה מלאכים ממש משבחים לת"ת והיינו מדת יום בלילה ליחדו עם המלכות וז"ש והאי אבן דאמרינן הכל אוחזים בה ומחזיקים בה לכלול עצמם אל הייחוד בין ישראל ביום בין מלאכים בלילה וז"ש אינון מלאכי וגו' אמנם ביום הוא מדת לילה והיינו דאיהי סלקא על נצח והוד לאתעטרא גו אבהן וגו' ובליליא קב"ה שהוא ת"ת אתי לאשתעשעא בסוד היחוד למטה מדת יום בלילה:
זהר א, דף רלא ע"ב זכאין אינון דקיימין וגומר שהם נוטלים חלק ביחוד היום עם יש' ובלילה עם הנשמות והמלאכי' היושבת בגנים השכינ' חברים צדיקים שבג"ע.
זהר א, דף רלא ע"ב אבן טבא מפני שיש אבן רעה אבן נגף וצור מכשול נגדיית אליה כדמסיק:
זהר א, דף רלא ע"ב ארבעה טורי אבן הם י"ב מרגליטאן טבאן שתחתיה כדפי' בזוהר פ' ויצא לב האבן יצה"ר מצד החצונים.
זהר א, דף רלא ע"ב והאי איהו אבן בוחן וגו' אפשר לפרש שהיא נקרא' אבן מצד החסד והיינו תיקוני הכהן כדפי' ונקרא' אבן מצד הגבו' דכתיב אבן בוחן משם מבחן הצדיקים בדיניה והיא נקרא' פנת יקרת מצד הת"ת ע"ד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה בסוד מאת ה' היתה זאת דהיינו הת"ת.
זהר א, דף רלא ע"ב וע"ד לוחות האבן שהם נצח והוד מהכא אתגזרו כי אחר שהיא למעלה בת"ת נצח והוד נאצלים ונגזרים ממנה והיינו בחינתה מצד נצח והוד וז"ש וע"ד איקרון על שמיה דהאי אבן וגם ליסוד בו בחינת אבן וז"ש והאי הוא רזא דכתיב משם רועה אבן ישראל דהיינו יסוד יוסף והיא בעצמה נקראת אבן והיינו סוד דאית בה ז' עינים שמשבע ספירות נקראת אבן כדפי'.
זהר א, דף רלא ע"ב אבני המקום י"ב אבנים שהם י"ב מלאכים למטה מהמלכות כדפי' שם בפ' ויצא.
זהר א, דף רלא ע"ב כמה דאית לתתא לשכינה בתחתונים.
זהר א, דף רלא ע"ב הכי אית לעילא לשכינה בעליונים.
זהר א, דף רלא ע"ב וכולהו להודות כדפי' ר' יוסי מלאכי עילאי לעילא ויש' לתתא.
זהר א, דף רלא ע"ב תריסר שעתי בליליא כל אבן ואבן שעה א'.
זהר א, דף רלא ע"ב תריסר שעתי ביממא כל שבט ושבט שעה א'.
זהר א, דף רלא ע"ב לתלת פליגן ג' משמרות ד' שעות בכל משמרה ד' מלאכין מאות' י"ב דקאמרן וכד אתפלג ליליא שהם ששה שעות וששה שעות שהם ששה מלאכים וששה מלאכים נמצא שמשמרה אמצעית מתחלקת ומאותם י"ב שבטי יה עדות לישראל עומדים תרין סהדין מהאי סטרא וגו' דהיינו ד' שהם במשמרה אמצעית.
זהר א, דף רלא ע"ב ורוחא עילאה נשיב בינייהו היינו סוד קו האמצעי שהוא רוח המתמצע בין ששה וששה כדפי' לעיל.
זהר א, דף רלא ע"ב לשפוט את הארץ למלאת ג"ע הנק' ארץ בערך שהיא מלכות למטה ומשפט ת"ת מתייחד עמה וכולם נהנים מאורו והיינו לשפוט להורות ייחוד משפט במלכות עם הצדיקים לא דין ומשפט והיינו דקאמר בגין דמשפט וגו':
זהר א, דף רלא ע"ב רוחא דצפון ת"ת מצד הגבור':
זהר א, דף רלא ע"ב חדוה אשתכח בינה מתפשטת ע"י הגבורה. ומתעטרין צדיקיא במלכות שהיא עטרת ראשם: ומתהנן מגו זיוה שכיון שהת"ת מתייחד עם המלכות והם נכללים בעצמותה הם נכללים בסוד הייחוד והיינו זווג הצדיקים בחצות לילה ושעשוע הב"ה בנשמתן של צדיקים והכל אחד והיינו נמי מיין נוקבין דליליא. הרמ"ק זלה"ה:
זהר א, דף רלא ע"ב והרח"ו נר"ו כתב. פתח ר' חזקיה ואמר והאבנים תהיינה וגומר פי' כי כמו שבמשכן התחתון דארעא היו י"ב שבטים וי"ב אבני חפץ שבהם חקוקים שמות י"ב שבטים. כן במשכן העליון. ובין כולם הם כ"ד שהם י"ב אבנים שהם י"ב שעות הליל' הם י"ב מלאכים מרכבת שכינה הנק' לילה וי"ב שבטי' עלאין שהם י"ב שעות היום והם דכוריץ שעליהם נאמר ששם עלו שבטים עדות לישראל סבא ומרכבה אליו. ומזה תבין ענין שמות הי"ב שבטים החקוקין על האבנים שהוא סוד פסוק ה' בם סיני בקדש שהם המלאכים תתאין שחקוק על לבם טבלא של שם ויש מלאכים חקוק על לבם שם ישראל וכל זה לרמוז כי השפע בא להם מהי"ב שבטי' דכורין. עכ"ל:
זהר א, דף רלא ע"ב והרא"ג ז"ל כ' דהא אינון ככבי נהור' דממנן על שירתא כד אתי וכו' ה"ג. אבתרייהו ישראל ה"ג ולא גרסי' דישראל בדל"ת. מתתא ומלעילא ה"ג. אמנם הקשר שיש למזמורים אלו בג' משמרו' אלו שהכרובים אומרים הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' להיות שישראל בעמדם תרפינה כנפיהם ואינן משוררים לכן אומר אתם עבדי ה' ברכו את ה' כדי שע"י כן נוכל לשורר גם אנחנו. א"נ מצוים אותנו שנברך להקב"ה קודם שנלך לישן כדי שיברחו הקליפות. ומה שאומרים במשמר' שניה הבוטחים בה' הוא לפי שהשעה היא תוקף הדין כי משם מעט היא חצות לילה והקליפות בורחים ולזה אומר אתם הצדיקים הבוטחים בה' לא תיראו ולא תחתו מתוקף הדין הזה ומה שאומרים במשמר' הבקר הללויה הללו עבדי ה' וגו' לפי ששם אמר ממזרח שמש עד מבואו כלומר עתה שזורח השמש קומו וברכו את ה'. והא דאמר בפרשת ויקהל דמשוררין לה' הארץ ומלואה וגו' י"ל דהתם מלאכים והכא כרובים ודוק. ארבעה טורי אבן הוא שם אדנ"י ומילואו אלף דלת נין יוד הרי ד' טורי אבן במילואותם כנז' בתיקונין דף ט' וזהו ומלאת בו וגו' כלומר שתמלא אותו באופן הנז' והכונה שהיו בחשן ד' טורים שהם כנגד ארבע אותיות והיו בו י"ב אבנים כנגד מילוי ד' אותיות כדי שיהיה נכלל הכהן בד' אותיות דרך כלל ודרך פרט במילואות'. א"נ האי אבן מלכות. ארבעה טורי אבן י"ב אבנים י"ב בקר. י"ס דלא גרסי מלת דאשלמות' לא הכא ולא לקמן. ואת רוחי אתן בקרבכ' כי אחר שהסירותי את לב האבן שהיא הקליפ' אבן נגף יצה"ר אז ואת רוחי אתן בקרבכם שהיא אבן בוחן יצא הטמא ונכנס הטהור כי כשזה נופל זה קם. והאי איהי אבן בוחן כלומר האי רוחי דקאמר הוא אבן בוחן מלכות. דאינון לוחות אתגזרו מהכא אפשר שזהו שרמזו רז"ל מחצב של סנפרינון הראהו הקב"ה למשה בתוך האהל שממנו נחצבו הלוחות כי סנפירינון זה היא המלכות הנקר' כן ע"ש שכוללת כל הגווני' כספיר הזה. משם רועה אבן ישראל הא ודאי אבן ישראל איקרי כמה דאתמר ה"ג והכונה משם רועה אבן ישראל מהקשת האמור לעיל דקאמר ותשב באיתן קשתו דהיינו אות ברית קדש ומשם רועה אבן ישראל אבן דההו' ישראל דהיינו המלכות א"נ משם רועה לאביר יעקב קאי דהיינו ת"ת שממנו נזונית אבן ישראל מלכות. אבנין יקירין וכו' הם י"ב בקר שתחת הים הנם כתובים בפרשת ויצא דף קמ"ט בסתרי תורה. אבני המקום אבנים היושבי' תחת המלכות כמש"ה והים עליהם מלמעלה. כמא דאית י"ב שבטים לתתא הכי נמי לעילא תריסר שבטין ואינון תריסר אבנין יקירין וכו' שבטי יה עדות לישראל דא ישראל רזא דלעילא וכלהו וכו' ה"ג בס"י: והענין שאלו הי"ב אבנין בהם מתחתמים כל מעשיהם של ישראל והם מעלים אותם אל ישראל ת"ת וזהו עדות לישראל שמעידים על מעשיהם של ישראל לפני ישראל העליון בסוד בתולות אחריה ריעותיה מובאות לך. וכלהו להודות לשם ה' כלומר וכל העדות הזה הוא כדי שיבא הודאה והשפע' וברכה לשם ה' מלכות כי ע"י שהיא מעלה מיין נוקבין ע"י י"ב בקר אלו שנכללים ונעשים בנקודה חדא ע"י כך היא מקבלת שפע מד' וזהו להודות לשם ה' דהיינו המלכות. א"נ מלשון הודאה ושבח. י"ב שעי ביממא וכו' הוא הת"ת הנק' ממשלת היום ויש בו י"ב צורופי ההויה י"ב גבולים. וכנגדן י"ב שעי בלילי' שהיא המלכות הנק' ממשלת הלילה ויש לה י"ב שעי שהיינו מילוי שם אדני כנז' לעיל נמצאו אלו מקבילות לאלו וז"ש ביומא לעילא דהיינו ת"ת בליליא לתתא דהיינו המלכות כלא דא לקבל דא וכמה ממני תריסין קיימי תחותייהו דרגין וכו' קיימין תרין סדרין מסטרא דא ותרין סדרין מסטרא אחרא ורוחא עילאה נשיב בינייהו וכו' ה"ג. וה"פ קיימי תחותייהו די"ב שעי דבליליא כדפירשנו ומכאן ראיה דלאו שעות ממש קאמר. תרין סדרין ר"ל סדרים של כתות של מלאכים אלו מכאן ואלו מכאן כדרך המלך כשעובר נעשים בני אדם סדרים מכאן ומכאן והוא עובר באמצא וז"ש. ורוחא עילאה דהיינו המלכות נשיב בינייהו לתת להם כח וחיות כי כל נשיבה ונפיחה הוא מעצמות הנופח כי כל נופח מעצמו הוא נופח וזהו נשיב להשפיעם כח וחיל ואחר שנעשה תיקון זה ובאה השכינה אח"כ עאל קב"ה ת"ת בגנתא דעדן וכו'. א"נ רוחא עילאה הוא ת"ת והוא שם המפורש שהי' נכנס בתוך כפלי החשן כמו שיתבאר בסמוך תרין סדרין מסטרא דא וכו' קרא הוא דקא מפרש ואזיל והאבנים תהיינה על שמות בני ישראל וכו' כי אלו י"ב אבנים נעשו ד' טורין ד' סדרין כתרגומו וכמו כן למעלה י"ב אבנים עליונים י"ב בקר שהם ד' טורין מתחלקים ונעשים שנים שנים שנים מהאי סטרא ושנים מהאי סטרא וז"ש תרין סדרין מסטרא דא וכו' וכמו שבתוך ד' טורין של מטה הי' בהם בתוך כפלי החשן שם המפורש כמו שפי' רש"י ז"ל כך בתוך ד' טורין עליונים י"ב אבנין רוח קודש' נשיב בינייהו: מלפני ה' מלכות כד"א ושפט בצדק מלכות אף כאן לשפוט את הארץ הוא צדק מלכות בגין דמשפט וכו' כלומר ואמאי נקטי' בלישנ' דמשפט שהוא בת"ת לז"א בגין וכו' כלו' לרמוז שהצדק הזה כשנכנס בינייהו המשפט שהוא ת"ת נכנס עמו לרמוז אל כללו' שניה'. עאל בינייהו דעצי היער דקאמר. א"נ בינייהו דצדיקים שבג"ע. ורוחא דצפון היינו הגבור' שמתעורר אל הייחוד. ונשיב ההוא רוחא לפי' קמא דפרישנ' דרוחא עילאה דנשיב בינייהו שהיא השכינה יאמר שהשכינה מראה מעש' התחתונים ועולה ריח המצות והתורה לעילא וזהו וסלקין ריחין לעילא דהיינו לגבי הת"ת. ולפירוש' תניינ' דרוחא היינו הת"ת הוא להשפיע להם מאורו הגדול וז"ש בסמוך ומתהנן מגו זיוא דאספקלריא דנהרא. והכי נהיר כל חד וחד כפום עובדוי דעבד בהאי עלמא אית מאינון דמתכספי וכו' ה"ג. עכ"ל הרא"ג ז"ל:
זהר א, דף רלא ע"ב גליון מלואת אבן ארבעה טורי אבן וגו' פי' אדנ"י אלף דלת נון יוד שהם י"ב. תקונים ט'. עכ"ל:
זהר א, דף רלב ע"א חולקיה נ"א חולקין דליליא וגו' אהדר למשמרות הנזכרות.
זהר א, דף רלב ע"א כמה דרדיני נמוסין הם חצונים שיוצאין מנוקבא דתהומא ומתפשטין בעולם מצד תוקף הגבורה השולטת בתחילת הלילה המשלטת החצונים ומתפשטין למעלה ולמטה ולכך פתחין סתימין פתחי ג"ע תחתון ופתחי לבנת הספיר כדי שלא יכנסו כחות חצונים בג"ע של מטה ובהיכלות עליונים.
זהר א, דף רלב ע"א כד אתפלג ליליא שאז הם חלשים מפני שמתעוררת הגבורה בסוד רוח צפוני ת"ת מצד הגבורה והיינו סטרא דצפון דקאמר:
זהר א, דף רלב ע"א ונהר נהירו חד למלכות לתחלת החבוק וז"ש ואחיד בה בליליא והיינו חצות לילה שהיא מתהפכת לרחמים כדפי' בזוהר.
זהר א, דף רלב ע"א עד תרין חולקין סוף משמרה אמצעית שהוא סוף שמנה שעות שעד שם משמרה אמצעית לת"ת כדפי' לעיל בדברי ר' יוסי ואז משמרה שלישית מתעוררת חסד שהם ג' משמרות הלילה אשא ורוחא מיא כדפי' נמצאו דרום וצפון אחידו בסוד החיבוק במלכות מחצות ואילך וע"י ישראל בתפלתם קושרים אותה בין תרין דרועין למעלה על נצח והוד כדמפרש ואזיל.
זהר א, דף רלב ע"א מרישא דכל רישין היינו מהכתר סוד שראשי נמלא טל וסוד טל הוא טיפי דמוחא דהיינו # שזהו סוד טל והם יוד הא ואו שעולה טל והיינו יה"ו חכמה ותבונה ודעת דאינון תלתא מוחי מציאותם למעלה בחכמה הוא מוחא דאריך וז"ש טלא מאינון נהורין דנהרין לעילא כדפי':
זהר א, דף רלב ע"א רוחא דצפון אתער ת"ת שבגבורה צפון גבורה רוח ת"ת:
זהר א, דף רלב ע"א וליליא אתפלג שאין חציה הנמשך דין כחציה הקודמת שעד חצות דין חזק ושלטו החצונים מחצות ואילך רחמים מצד הגבור' ואין שולטים אלא הקדושים.
זהר א, דף רלב ע"א תאיב לקליהון וגומר להתעוררות אל הזווג הנעשה בג"ע של מטה כדפירשתי:
זהר א, דף רלב ע"א פרוקא דעלמא וגומר הם ג' בחינות אשר לה הא' אותם בצער ושביה לפורקם ולגאולם מצרתם והיינו פרוקא דעלמא והיינו ובשביעית יצא לחפשי. הב' ההולך במקום סכנת לסטים וכיוצא לשומרם שלא יוזקו וז"ש נטירו דבני נשא. הג' לברכם ולהשפיע טובה וז"ש והאי איהו דאזמין וגומר כדפי'.
זהר א, דף רלב ע"א זמנין דכר כגון זה אלי ואנוהו וכיוצא. ולזמנין נוקבא כגון חרב נוקמת המחרבת ים:
זהר א, דף רלב ע"א מלאכין שליחן מלכות חרב ולה נצוצות מתפשטין ממנה והם להב מהחרב והם מתהפכין כפי ענין החרב אם החרב משפיע רחמים פועלים רחמים ואם דין דין.
זהר א, דף רלב ע"א וכל גוונין דעלמא פי' כל הנהגות העולם כי הגוונין כנוי אל ההנהגות כדפי' בשער הגוונים. כמראה הקשת היינו שמראה דמות כבוד ה' שהיא השכינה היא מראה הקשת דהיינו חוור סומק וירוק שהם חג"ת חסד דין רחמים יסוד כל ההנהגות העליונים מטעם זה היא מנהגת כל העולם והיינו דמסיק וכמה אית ביה וגומר הרמ"ק זלה"ה:
זהר א, דף רלב ע"א והרח"ו נר"ו כתב: והאי איהו מלאך דלזמנין זכר וגומר מכאן נבין סוד גדול למה נק' בספירות זכר ונקבה והענין בקיצור כי כבר נודע כי הכתר כולו רחמים ואין בו שיתוף דין ורחמים האמנם אין ניכר ענין דין ורחמים כי אם בז"א ולכן גם חכמה ובינה שהם אבא ואימא דז"א אף על פי שהם מוח' עכ"ז יש בהם דין ורחמים בצד מה ולכן החכמה היא חסד ורחמים והבינה היא יהו"ד בניקוד אלדי"ם כי דינין מתערין ממנה בסוד ערבי נחל דינין דאתערו מנחל וכל שאר הספירו' הם רחמים כולהו בסוד הנזכר באדרת נשא דף קמ"א ע"ב כי אתפשט האי ת"ת דכליל רחמי ודינא ובדכורא אתתקן ברחמי ובנוקבא אתתקן בדינא אמנם המלכות היא דינא. והנה ידעת כי אינן אלא תרי נוקבי כנזכר לקמן דף ר"מ ע"ב ודף רמ"ו ריש ע"ב והוא כי הבינה היא נקבת החכמה והמלכות נקבת הת"ת. והענין כי מבשרי אחזה אלוה כמו שהזכר למטה אינו מחסר השפעתו ולעולם הוא משפיע בנקבתו ואמנם אותו השפע מתאחרת בקרבה ולזמנין כשאין חולאים ועכירו' בה אז קולטת השפע ונברא הולד ומשפיעתו בעולם ועכ"ז יושב שם כמה חדשי' עד שיצא ואינה משפיעתו תכף כמו הזכר ואם יש איזו חולאי' בגופה אז אינה קולטת כלל ואותה הטיפה מתעפשת ויוצאה לחוץ. והנמשל בזה כי הת"ת משפיע במ' וכשאין שם בה פגם סוד העונות סיהרא אז קולט' השפע ועכ"ז יתבא תמן עד דבחינת עובדי האי עלמא בבי דינ' דילה ולא יהיב' עד דאתבחינ' היטב וכנזכר פ' בלק דף קצ"ז ע"א ולא די זה בשפע אלא גם בנשמות הקדושו' אך כשיש עונות ביש' אז ח"ו אותו השפע או אותה הנשמה מתעפשת ויוצאה לחוץ אל החצונים ואז הוא שליט' החצונים וכאשר נתבאר במקומו' הרבה ענין זה ואין להאריך. וכן תמצא כי גם טיפת האיש שפולטת האשה היא טמאה ולכן פולטת שכבת זרע טמאה וצריכ' טבילה וכן האיש הרואה קרי טמא כי החצונים שולטים שם וכן הענין למעלה בשפע ובנשמו' וזהו סוד הנשמו' הקדושו' העשוקים בסטרא אחורא כגון נשמת רות ורחב וזולתם מהגרים והכל ע"י זוהמת נחש בחוה וע"י עונות הדור. ונחזור לענינינו כי כל ספירו' הזכרים שהם חג"ת נה"י כולם הם רחמים ולכן משפיעים תכף בלי איחור ועכוב אמנם הבינה ומלכות אינם משפיעים רק בהיות' יש' זכאין דאז הוו רחמי ומתהפכי תרוייהו מדינא לרחמי בסוד להט החרב המתהפכ' דתרוייהו איקרון הכי כנודע מהזוהר כי גם הבינה נק' להט החרב וגומר. והנה לא די כל הספי' הנז' אמנם אפי' הנך תרי דהוו תדיר נוקבי עכ"ז לזמנין איקרון דכור' כד יהבין ולא מעכבי. והנה בזה תבין מ"ש בס' הבהיר דהאי ספיר' דבינ' הוי בה בית קבול וגומר ופירושו תבין במה שכתבתי כאן ואין צורך לחזור עליו:
זהר א, דף רלב ע"א נמצא כלל העולה כי הדין נק' נקב' והחסד והרחמים נק' זכר ודין זה נוהג אפי' במלאכים כי המלאכים נוקבאן הם בעלי הדין והמלאכים זכרים הם דרחמי. האמנם נשאר לנו לבאר כי הלא ספי' הגבור' היא זכר ודאי והלא היא דינא קשיא וכן ההוד היא גבור' כי נק' אלדי"ם צבאות. אך הענין במה שביארנו במקום אחר כי הגבור' היא זרוע שמאלי של הזכ' ולכן זכר הוא וזכר נק' אמנם לפי שהבינה מעטרה את ת"ת כמ"ש צאינ' וראינ' וגומר ומכחה מעטרתו בחד עטרה דדינא וזה כדי להגבירו ולתת לו כח גדול להכניע את החצונים וזהו סוד ה' כגבור יצא אך אינו גבור ממש רק הגבורה נתנה לו מן הבינה והך דינא וגבור' אתפשטת בזרוע שמאלו אמנם אין כל הזרוע עצמו כולו דין רק דביה גניז ואתפשט ההיא עטרא דדינא דאתיהיבת לי' מן הבינה ולכן זכר איקרי ולא נוקבא. ועיין סוף פ' ויגש. וגם כשנרצ' לפרש כי כולו הוי דינא אין בזה קפיד' כי אם הי' ספי' הגבו' דבר בפני עצמו כמו הבינה או המלכות אז היתה נק' על שמה אך אינ' אלא אבר א' והוא טפל אל הגוף כולו ולכן נק' על שם הכללו' שהוא זכר אך הבינ' או המלכות שהיא בעלת אברים כולם ושלימה באברי' נק' כפי טבעם וקרוי' נקב'. אך אין אנו צריכים לזה כי כבר ידעת כי הגבורה כלילא ברחמי וגומר כנ"ל ואעפ"י שבה אתכלילא עטרא דאימא עכ"ד רחמי היא. ואעפ"י שאנו קוראים את הגבו' דינ' קשיא והמלכות דינא רפיא וה"ל להיות בהפך להיות הוא זכר נקבה אין זו קשיא אחרי שידעת כי לולא אתער סטרא דגבורה ונדון תמן הדין ההוא בב"ד תלתא שהם חג"ת בסוד שם בן ע"ב משולש מג' תיבות כל שם ושם והם סוד סנהדרי גדול' ואחרי שנדון שם הדין אז חוזרין לגומרו למט' בב"ד הצדק ב"ד של שלש' א"כ הנה כי לולי דתחל' אתער גבור' אין גבור' תתא' מתעורר' כי אחר אשר גברו רחמי על דינא והזכר שליט על הנקבה אין כח בנקב' לפעול דיניה אמנם כשח"ו אתערת גבורה לעורר דין בעולם אז המלכות אתמליא דם ונק' חרב לה' מלא' דם ומה שהיתה תחל' דינא רפיא להיות רחמי הזכר גוברין עתה היא קשיא באופן כי הכל הולך אחר מדת הגבור' ולכן נק' דינא קשיא כי דין הנקבה יכול להתחלש בהתגבר רחמי הזכר אמנם דין הזכר אין מי יחלישנו כי אדרבה הנקב' להיות' דין היא מוספת דין וכח ומתעוררת לפעול טבעה שהוא הדין. ועוד אפ' כי נק' דינא קשיא במה שנז' פ' תצוה דף קפ"ז ע"א כי הנקבה היא חלושה בדיניה ואתתקפת ולבתר נייחת אך הזכר הוא נייחא ברישא ותקיפא בסופא ודי למבין ואין להאריך בדרוש הזה. עכ"ל:
זהר א, דף רלב ע"א והרא"ג ז"ל כ' חולקין דליליא ה"ג ופי' בא וראה בכל חלקי הלילה מה נעשה בהם מכד שארי ליליא וכו'. פתחין סתימין פתחי ההיכלות נסתמים. סטרא דצפון נחית מעילא לתתא ואחיד בה ה"ג. ואחיד בה בליליא היינו המלכות הנקרא ממשלת הלילה וסטרא דצפון דהיינו הגבורה יד שמאל ואחיד בה. דרום וצפון אחידו בה גרסי' ור"ל אוחזין אותה אבל אינה יכולה לעלות בין תרין דרועין עד דישראל סלקין לי' לעילא בצלותהון ובעותהון ונטלא ברכאן מרישא דכל רישין גרסינן כתר עליון הוא ראש לכל ראשין פי' ונטלא המלכות ברכאן המשתלשלים מרישא דכל רישין אל הת"ת:
זהר א, דף רלב ע"א דא הוא מלאך דאיהו פרוקא היינו המלכות. נטירו דבני נשא מלת הגואל קא דייק שהוא הווה ולא קאמר אשר גאל. והאי איהו המלאך דלזמנין דכר וכו' ולזה נתייחס כינוי זה של המלאך שהוא זכר אל המלכות. אזמין ברכאן לעילא צריך למחוק מלת לעילא: ברכאן לתתא מלת לתתא ל"ג ליה. וכל גוונין דעלמא הם כינוי אל מיני ההנהגות משונות זו מזו דין ורחמים וההקש על זה בהרכבתם בפחות ויתיר וז"ש בסמוך וכמה דאית ביה כל אינון גוונין הכי נמי אנהיג כל עלמא, ונראה לפרשו על מטטרון ואתי שפיר אומר המלאך הגואל וגו' הא אתמר ואוקמוה כלומר הא אוקמוה שהוא השכינה אבל ת"ח איך המלאך שאמר כאן אינה השכינה אלא מטטרון שכן כתיב הנני שולח מלאך והוא מטטרון כדפי' בגמ' דסנהדרין. בגין דאיהו נטיל בקדמיתא בסוד גם אתה שתה וגם לגמליך אשקה כנזכר בפרשת וישב קפ"ב. וכל גוונין דעלמא כי כן הוא כולל כל גווני ארגמ"ן. מלאכין אית שליחן לפי דרך זה אתי שפיר טפי שלהט החרב המתהפכת הם המלאכים שמתהפכין לזמנין דכר ולזמנין נוקב' וזה עיקר. ולדרך הראשון יש לו סיעת' מהתוספת'. עכ"ל הרא"ג ז"ל:
זהר א, דף רלב ע"א גליון ופתחין סתימין ולבתר כמה זינין לזנייהו וגומר קע"ב עכ"ל. ועיין במה שכתבנו בספר אור הגנוז בס"ד: