ספר הזהר — מאמר ל״ב

אוְעַל דָּא אִתְכַּוַּון יַעֲקֹב, לְמֶעְבַּד עוֹבָדָא בְּחָכְמְתָא, וְדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ל׳:ל״ז) וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַל לִבְנֶה לַח וְגו'. פָּתַח (נ"א רבי אלעזר) וְאָמַר (תהילים קל״ה:ד׳) כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ, תָּא חֲזֵי כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ, עַד כָּאן לָא יָדַעְנָא מַאן בָּרִיר לְמַאן, אִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּרִיר לֵיהּ לְיַעֲקֹב, אִי יַעֲקֹב בָּרִיר לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אֶלָּא מִמַּה דְּגָלֵי קְרָא, יָדַעְנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיל לֵיהּ לְיַעֲקֹב לְעַדְבֵיהּ, דִּכְתִיב, (דברים ל״ב:ט׳) כִּי חֵלֶק יְיָ עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ.

בתָּא חֲזֵי, הָכִי נָמֵי יַעֲקֹב, בִּירֵר אַחְסַנְתֵּיהּ וְעַדְבֵיהּ לְחוּלָקֵיהּ, וְסָלִיק לְעֵילָא מִכָּל דַּרְגִּין, וְנָטִיל לֵיהּ לְעַדְבֵיהּ. מַקַּל לִבְנֶה לַח, הַיְינוּ דַּרְגָּא חִוָּורָא דִּסְטַר יְמִינָא. וְלוּז וְעַרְמוֹן, הַיְינוּ דַרְגָּא סוּמְקָא דִּסְטַר שְׂמָאלָא.

גוַיְפַצֵּל בָּהֶן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת, דְּאַעֲבַר דִּינָא מִן דָּא, וְאִתְחַבַּר לֵיהּ בִּימִינָא, וְהוּא עָאל בֵּינַיְיהוּ וְנָטִיל לוֹן כְּחֲדָא וְאִתְעֲבִיד כֹּלָּא חַד בִּתְרִי גַוְונֵי. וְעִם כָּל דָּא, מַחְשׂף הַלָּבָן, דְּיִתְגַּלֵּי חִוָּורָא עַל סוּמְקָא. וְכָל דָּא לְמַאי, לְאַמְשָׁכָא לְדַרְגָא דָא דְעַדְבֵיהּ בִּרְכָאן מִמַּבּוּעָא דְכֹלָּא (נ"א דנחלא), וּלְשַׁוָּאָה לְדַרְגָא דָא דְּאִיהוּ תְּלָתָא כְּחֲדָא.

דבָּרְהָטִים בְּשִׁקַּתוֹת הַמַּיִם, כְּמָה דְאוֹקִימְנָא. וּכְדֵין בְּעוֹבָדָא דָא דְּחָכְמְתָא נָגְדִין בִּרְכָאן לְתַתָּא, וּמִתְשַׁקְיָין (נ"א ומתברכאן) כֻּלְּהוּ עָלְמִין וְשַׁרְיָין עֲלֵיהּ בִּרְכָאן, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ. דִּכְתִיב, (בראשית מ״ט:כ״ז) בַּבֹּקֶר יאכַל עַד וְגו', וּלְבָתַר מִכָּאן, (שם) וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, לְאִתְבָּרְכָא כֻּלְּהוּ עַלְמִין לְתַתָּא. וְיַעֲקֹב נָטַל חוּלָקֵיהּ, מֵאִינוּן בִּרְכָאן, דְּשַׁרְיָין עֲלֵיהּ לְתַתָּא, בְּגִין דְּאִיהוּ חוּלָקֵיהּ וְעַדְבָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

הסתרי תורה (בראשית ל׳:ל״ז) וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנְה וְגו', מַתְּנִיתִּין, רְעוּתָּא דְעוֹבָדָא, קִטְרֵי דִמְהֵימְנוּתָּא, קָל קָלָא דְּקָלְיָא אִתְּעַר מֵעֵילָא לְתַּתָּא, אֲנַן פְּתִּיחִין עַיְינִין הֲוִינָן. גַּלְגְּלָא אַסְחַר מֵעֵילָא לְכַמָּה סִטְרִין, קָל נְעִימוּתָּא אִתְּעָר. אִתְּעָרוּ נַיְימִין דְּמִיכִין דְּשִׁינְתָּא בְּחוֹרֵיהוֹן, וְלָא יָדְעֵי וְלָא מִסְתַּכְּלָן, וְלָא חָמָאן. אֲטִימִין אוּדְנִין, כְּבֵדִין דְלִבָּא, נַיְימִין וְלָא יָדְעִין. אוֹרַיְיתָּא קָיְימָא קַמַּיְיהוּ, וְלָא מַשְׁגִּיחִין וְלָא יָדְעֵי בְּמָּה מִסְתַּכְּלָן, חָמָאן וְלָא חָמָאן. אוֹרַיְיתָּא רָמַאתּ קָלִין אִסְתְּכָּלוּ טִפְּשִׁין, פִּתְּחוּ עַיְינִין, ותִּנְדְּעוּן. לֵיתּ מַאן דְּיִשְׁגַּח, וְלֵיתּ מַאן דְּיַרְכִין אוּדְנֵיהּ, עַד מָה תֶּהֱווּן בְּגוֹ חשוֹכָא דִּרְעוּתַּיְיכוּ. אִסְתַּכָּלוּ לְמִנְדַע, וְאִתְּגְּלִי לְכוֹן נְהוֹרָא דְּנהִיר.

ובְּזִמְנָא דְיַעֲקֹב שְׁלֵימָא, מִגּוֹ עָאקוּ דְּאַרְעָא וּרְשׁוּ אָחֳרָא, בְּגוֹ דַּרְגִּין נוּכְרָאִין דָּחָה לְכֻלְּהוּ, וּבָרִיר חוּלַק עַדְבֵיהּ וְאַחְסַנְתֵּיהּ. נְהוֹרָא מִגּוֹ חֲשׁוֹכָא, חָכְמְתָּא מִגּוֹ טִפְּשׁוּתָּא, וְאוֹקִיר לֵיהּ לְמָארֵיהּ כַּד הֲוָה קָאִים בְּגוֹ רְשׁוּתָּא דְּאל זָר. עַל דָּא כְּתִּיב, (ישעיהו כ״ט:כ״ב) לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב ולא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱורוּ.

זתוספתא קוּטְרָא דְקוּטְרָא דַכְיָא, הֲוָה סָלִיק לְגוֹ לְגוֹ, עַד לָא אַשְׁכַּח אֲתַּר בֵּיתּ מוֹתָּבָא. הַהוּא אֲתַּר לָאו אֲתַּר, לָאו אִשְׁתַּכַּח לְעֵילָא ותַּתָּא. מִכּלָּא אִתְּאֲבִיד, אֲבַדּוֹן הֲוִי מִכֹּלָּא, אֲבַדּוֹן דְּכוּרָא, סמא"ל דְּנָפַּק מֵהִתּוּכָא דְּתּוּקְפָּא דְיִצְּחָק. אֲבַדּוֹן וּמָוְתּ נוּקְבָא דִילֵיהּ, נָחָשׁ קַדְמָאָה, אֵשֶׁתּ זְנוּנִים, דִּכְתִּיב (משלי ה׳:ה׳) רַגְלֶיהָ יוֹרְדּוֹתּ מָוְתּ. ואִלֵּין תְּרֵין, אֲבַדּוֹן וּמָוְתּ, שְׁמָעוּ תּוּקְפָּא דְּהוּרְמָנוּ דְמַלְכָּא.

חרָזָא וסִתְּרָא סְתִּימָא (נ"א טמירא) עִלָּאָה אִתְּאֲבִיד (נ"א טמיר) מִכֹּלָּא, אִתְּאֲבִיד (נ"א טמיר) מֵרַעֲיוֹנִין (נ"א מעיינין) והִרְהוּרִין. (ס"א מאן דאתמשך בתר אילין אתאביד מכלא. כולא בהפוכא דא מן דא טבוהי דגבר שלים כיעקב דסליק ולא אתחשכו עיינין בהאי תננא וזכה לאתקרבא באמת חותמא דמלכא קדישא. תא חזי, טמירא עלאה מכלא) מִנֵּיהּ נָפַּק אָתּ י', נְקוּדָה עִלָּאָה. מֵהַאי נְקוּדָה עִלָּאָה נָפַּק כֹּלָּא. אַמְשִׁיךָ ואַפִּיק ה', אִמָּא עִלָּאָה דְּאַשְׁקֵי לְכֹלָּא. מֵהַאי נפִּיק ו', רָזָא דְשִׁיתּ דְאָחִיד לְכָל סִטְרִין, דְּאִיהוּ, מַקַּל לִבְנְה לַח, ולתּ, וְעַרְמוֹן.

טתְּרֵין דְּרוֹעִין דְּאֲחִידָן בֵּיהּ, אִלֵּין נָפְּקֵי ואֲחִידוּ בְּה"א תַּתָּאָה, לְחַבְּרָא מַשְׁכְּנָא כְּחַד וּלְמֶהֱוִי חַד. כְּדֵין, תְּלֵיסַר מְכִילָן הֲווּ חַד. וחִוָּורָא אִתְּגְּלִיף עַל גְּוָונִין וסָלִיק עַל גַּוָּון כֻּלְּהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִּיב (בראשית ל׳:ל״ז) מַחְשׂף הַלָּבָן, וּכְדֵין אִקְרֵי (זכריה י״ד:ט׳) יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. וּכְדֵין (תהילים כ״ג:ב׳) יְיָ רוֹעִי לֹא אֶחְסָר. וּכְתִּיב בִּנְאוֹתּ דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵּנִי על מֵי מְנוּחוֹתּ יְנַהֲלֵנִי נַפְּשִׁי יְשׁוֹבֵב וגו'. (ע"כ תוספתא)

יויקח לו יעקב, (בראשית ל׳:ל״ז) בריר ליה לחולקיה לעדביה, מקל לבנה לח, סטרא דימינא, גוון חוור. לח, סטרא איהו דמים. ולוז, דא סטרא דשמאלא, סומקא כוורדא. וערמון, כליל דא בדא. וכלהו אחיד ימינא חוורא בגווניה, וסלקא בהו. דכתיב מחשף הלבן, דאף על גב דאחיד לתרין סטרין, נטל (ס"א נטה) חולקיה לסטר ימינא, ואגליף בכלא, בהאי סטרא ובהאי סטרא, כדין אקרי גבר שלים, שלים בכלא.

יאמה כתיב בתריה, (שם) והיה בכל יחם הצאן המקשרות ושם יעקב את המקלות וגו'. סתרא דסתרין, לחכימי לבא אתמסר. בגו משריין עלאין קדישין אית דרגין עלאין אלין על אלין, אלין פנימאין, ואלין לבר. אינון פנימאין מתקשרין במלכא קדישא, ומתקשרין בישראל, בנין קדישין לקדשא בריך הוא, ואלין אקרון הצאן המקשרות, משריין דאינון מקשרות, עילא ותתא.

יבבשעתא דתיאובתא דלהון לגבי זוהרא עלאה דלעילא. עמודא דאמצעיתא, יעקב שלימא נטל אינון מקלות, תפלין דרישא, ברהטים, אתר ודוכתא, לדיורי תפלין. ומהכא נטלי נהורא וזיווא, כל חילין ומשריין עלאין, אינון דמתקשרן לעילא ומתקשרן לתתא. כיון דאינון נטלין מגו רהטין שקתות המים, כדין, אינון הוו מקורין ומבועין לנחתא לתתא ולמיהב לכלא.

יגובגין כך, אפריש יעקב בין דרגין עלאין קדישין, לדרגין אחרנין, דשאר עממין. כמה דאת אמר, (בראשית ל׳:מ׳) וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן. (אינון) עדרים אפריש ליה לגרמיה, דלא יהא ליה חולק בשאר עממין, כמה דאפריש ליה, דרגי דמהימנותא לעילא, לחולקיה ועדביה, הכי אצטריך לאפרשא דרגין דמשריין קדישין לתתא, לקשרא לון בהדיה, באינון היכלין דמטרוניתא.

ידוכלהו רשימין, ברשימו דמלכא עלאה. כמה דישראל, רשימין לתתא, בין כל שאר עממין, אוף דרגין דמשריין עלאין, רשימין אינון לחולקיה (דקודשא) לקודשא בריך הוא, בין כל שאר חילין, ומשריין עלאין. ועל דא בריר יעקב אינון לחולקיה ועדביה, רשימין לחולקא (ברזא) דמהימנותא, (ס"א ובגין כך כתיב כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו יה עלאה איהו בריר חולקיה ועדביה רזא דמהימנותא) אוף הכי קדשא בריך הוא, בריר ליה, מכל שאר חילין ומשריין דעלמא.

טוומשריין עלאין, מתפרשאן אלין מאלין. בשעתא דזהרא דנורא בנהירו דשכינתא אתגליא, כל אינון דרגין אחרנין, אתכספן, ומתעטפי מההוא זהרא ולא יכלו לקרבא לגביה. וכל אינון תקונין (ס"א דרגין) קדישין, דאינון תקונא דיליה. בשעתא דאתגליא ההוא זהרא, מיד חדאן וסלקן לאתקרבא בהדיה, ולאתקשרא לגביה, ואיהו בהו אתתקנת, (אתתקן) וסתרא דא (בראשית ל׳:מ״ב) והיו העטופים ללבן והקשורים ליעקב.

טזואצטריך לבררא (ס"א לברכא) ולאתפרשא דרגין קדישין (ס"א לחולקיה) דחולקיה. מאינון דרגין דשאר עמין, ובכלא אצטריך יעקב קדישא (ס"א בוכרא דקדשא בריך הוא לאתקרבא) ועל דא קדשא בריך הוא כתיב באורייתא, מהימנותא דיליה, בגו סטרי (ס"א סתרי) מלין אלין. זכאה חולקיה.