זהר א, דף רמט ע"ב דכתיב ומבן חמשים שנה וגומר עד כאן כלול בחמשה נגד המלכות שהיא המשבחת ונגד הבינה שהיא מקור הגבורות ואליה עיקר עבודת הלוי כדכתיב ועבד הלוי הוא כדפי' בזיהר ואח"כ ישוב מצבא שלא ימנה עם המשוררים התחתונים המשתתפים עם העליונים אלו לנוכח אלו והיינו דמייתי לקמן דתנינן וגומר והאריך בזה בפ' שמות:
זהר א, דף רמט ע"ב העבודה מלכות שהיא המשוררת תדיר עם מחנותיה דהיינו רות המרוה לקב"ה שירים וז"ש ובגין דכנסת ישראל קא משבחא וגומר והשבח למעלה אל סוד שם יהו"ד כדכתיב למען יזמרך כבוד וגומר והיינו דקאמר לשבחא שמא קדישא וגומר:
זהר א, דף רמט ע"ב בת גלים בת אבהן שכל א' וא' נק' ג"ל דהיינו ששה קצוות נה"י ג' חג"ת ל' ושלשתם גלים עולים צ"ט והמלכות העשירית משלמת הכל למאה:
זהר א, דף רמט ע"ב תו בת גלים מלכות הנקשרת בבינה והבינה נק' גלים לג' סבות הא' דכולא קיימא ביה שהרי שורש שלשה אבות הם בה. הב' ואתכליל ביה תילי תילים שאין התפשטותם למטה כמציאותם למעלה שהרי למעלה ג' אבות הם שערין דרישא תקיעה שברים תרועה והם קווצותיו תלתלים תילי תילים מפני הבחינות הכלולות והרבות יותר ויותר ממציאותם למטה במקומ' ומטעם זה יצדק עליהם שם גלים על ריבוי הבחינות. הג'. ונפקא מיניה לכולא דהיינו התפשטו' וגילוי המתגלה והגלויים משם רבים כפי המציאיות וז"ש ונפקא מיניה לכולא:
זהר א, דף רמט ע"ב תו בת גלים פי' זה הוא שהגלים בעצמן במלכות ומלת בת אינו לשון בת אל חג"ת או בת אל הבינה כב' הפי' הקודמים אלא בת מלשון בת שבע דקאמרן דהיינו שהיא בת שבע מדות כולל' אותם וכן מלת בת גלים ענין גלים לשון גן נעול שמורה על מבוע המים הרב הגדול הנעלם ולכך נעול ועיקרם מהבינה והיינו אומרו וכל אינון גלים ומבועין שהם נובעים מהעלמם כולהו נפקי מעלמא דאתי ובאים ממש אל תוך המלכות והיא כנסת ישראל מכנסת אותם ונקרא' בת גלים על שם שהם בתוכה ובאמת ג' פירושים אלו צודקים יחד שהיא נקשרת באותם שבבינה ע"י ג' אבות וע"י האבות אותם שבבינה מגיעים אליה ומתמצאים בה:
זהר א, דף רמט ע"ב בגין דישראל אינון משבחן וגומר הענין כשהיא בת גלים היא משתתפ' בצבא שלה עם ישראל בשיר מפני שהיא רחמים וכשהיא לישה דהיינו גבורה תתאה דאתי מגבורה עילאה דהיינו ליש גבור והוא משפיע גבורותיו בבהמה למטה אז אין ראוי שתעורר אלא הקשיבי דומה למה שפירשו בשיר השירים בפסוק לסוסתי ברכבי פרעה דמתיך והטעם שהיא לישה גבורה אינו בעוני וחסרון שא"כ היינו עניה ענתות אלא על צד הטוב והעושר שגבורתה להשבית החצונים כעניינה בים וז"ש והיא לישה גבורה לתברא חילין ותקיפין וגימר.
זהר א, דף רמט ע"ב עניה ענתות הם שתי בחינות מלכות הא' עניה דהיינו שהיא עליה כיון שאין לה מעצמה אמנם יש לה מה שנתנו לה א"כ היא עניה בבחינה אחת שאין לה מעצמה אלא מה שנתן לה השמש כדי צורכה אמנם ענתות היא עניה בשתים שאין לה מעצמה ועדיין לא נתן לה השמש החלק הראוי לתת בה ולכך ענתות לשון עוני כפול והשתא קרא קאמר כמה בחינות למלכות העליונה בת גלים למטה ממנה לישה שהיא שמאלית ולא עניה. למטה ממנה עניה למטה ממנה ענתות ושתים אלו האחרונות פירש בגין דאיהי אספקלריאה דלא נהרא הנה הספי' כולם אספקלריאות המאירות כל אחד ואחד אור מלמעלה למטה כפי מה שהיא בחי' פעולתה מא"ס אמנם המלכות היא מים תחתונים דכים שאינם קרובים לא"ס ואינם מקבלים אלא ע"י שני דהיינו מכח הזכר והיינו מפני שנטרדה כדפי' שהיא אספקלריאה שאינה מאירה שאין אור א"ס בה והיינו ענין העוני והעושר המאיר בא"ס בלי אמצעי יקרא עשיר והצריך אל האמצעי שישפיעיה יקרא עני וז"ש עניה ודאי ולא בחינת ענתות שהוא העני שלא נתנו לו אלא העני שלא היה משלו ואחרים נתנו לו וז"ש לית לה נהורא לסיהרא מגרמה מא"ס כשאר הספירות דהיינו סוד גרמה ועצמותה אלא יש לה מה שהשפיעוה כבר והיינו אומרו אלא מה דיהיב לה שמשא. אמנם ענתות הוא עוני על עוני שאפי' אותה הצדקה הנשפעת לה לא השפיעוה עדיין והיינו דמסיק כפר וגומר ומהמשל יבא אל הנמשל דהיינו מהדרין על פתחין כלואי דהיינו עניים ואינן כעניים שנותני' להם אלא לית מאן דישגח בהו וגומר כדמסיק סיהרא לית ליה מגרמה אלא בשעתא וקודם שעת החבור נקראת ענתות ואחר החבור דאתנהירת אתקריאת עניה:
זהר א, דף רמט ע"ב אלא בגין דהוה מאתר דמסכני דהיינו מקום שליטת המיתה דהיינו שהוא כהן שושבינא דמטרוניתא בבחינת העוני ובחינת המות וז"ש ואתדבק ביה סיהרא.
זהר א, דף רמט ע"ב ואי תימא וכי התענית וגומר משמע פשט הכתוב שהי' חייב מיתה ופטרו מטעם וכי התעני' וגומר אין הענין כך אלא אביתר וגומר ובעוד שדוד תפס המלכו' בעוני ראוי אביתר לכהן ושושבין. נסתלק המלכו' מעט מעט בסוד הבחי' הזאת והיה אביתר משמש כל ימי דוד כשיגיעו ימי שלמה דסיהרא קיימא באשלמותא נדחה אביתר מהיו' שושבין מפני שאינו בבחינה זו כדפי':
זהר א, דף רמט ע"ב שדה ענתות היינו כשירדה לבנה אל תכלית המיעוט ואת עיני צדקיהו עור וענין ירמיהו היה כהן שושבין בסוד העוני וקנה לה לפדותה מהקליפות להצמיח לה גאולה ותקון שלא ישלוט עליה החרבן למעלה להעלותה מעט מעט דהיינו לאחסנא רזא עילאה כדמסיק ת"ח וגומר שהיא מתעלית מתוך העוני אל המעל' העליונ'.
זהר א, דף רמט ע"ב שדה תפוחים ממש כענין בת גלים שהרי גווני התפוח הם ג' אבות חוור סומק ירוק והם בסוד אנפין עילאין שורש האבות שבבינ' והיא שדה מאותם התפוחים בת גלים ודאי כדפי':
זהר א, דף רמט ע"ב בג"כ תושבחתא דלתתא עביד לה וגומר שמתעלית ע"י התחתונים מבחי' אל בחינה וכך היה תיקונה ע"י דוד שכשבא שלמה מצאה מתוקנת ויצאה מעוניה כדמפרש ואזיל:
זהר א, דף רמט ע"ב אין כסף נחשב הענין שהכסף גמילות חסדים לעני ובימי שלמה היה עושר בס"ד הזהב הרוצה להעשיר יצפין מצפון זהב יאתה ואז המלכו' יונקת מהזהב ע"י הת"ת דהיינו שמש המשפיע זהב והמלכו' עפר ובבחיצותיה הרבות עפרות זהב לו:
זהר א, דף רמט ע"ב ובאסתכלות' דשמשא וגומר הענין שהזהב הוא דין וגבורת הצפון אמנם תוקפא דעפרא דין בא אור השמש וממתיק דיניה נהפך דינה למתוק היינו זהב שיסודו דין אמנם מתוק שנמתק ע"י אור השמש הממתק הדין הרמ"ק זלה"ה:
זהר א, דף רמט ע"ב והרא"ג ז"ל כ' לא יקים לארמא קלא כלומר לא ירים קולו אמנם לא ישתוק דהא כתיב כבד את ה' מהנך הכי גרסינן צבא העבודה מחיילין דלעילא פירוש צבא מלשון צבאות ועבודה היא מלכות כי כל שירי הנבאות הם לגבי האי עבודה וזה שקולו נמוך ישוב מליכנס בתוך הצבא הזה. כדקא חזי דתנינן חיילין ומשיריין לעילא כלהו ממנן לגבי תתאי לשבחא שמא קדישא ולזמרא קמה ובג"כ וכו' הכי גרסינן. לגבי תתאי נגד התחתונים. בת גלים בת אבהן שהיו גולים ממקום למקום כדפי' רז"ל: וכנסת ישראל היא בת ומדה לגלים פי' מבועין שהיא כוללת כלם בתוכה כנזכר בפרשת נח. בגין לשבחא ולזמרא לקב"ה הכי גרסינן. כדין כתיב הקשיבי שמקשיבים לשכינה. והיא לישה הכי גרסינן. דלא נהרא עניה ודאי לית לה נהורא הכי גרסינן. על פתחין כליואי הכי גרסינן פי' כליואי המחזרים בגרנות. בגין דהוה מאתר מסכנא דהיינו מהמלכות בבחינת העוני ועתה היתה בבחינת העושר אין ראוי שישתמש בבחינה זו וזה שאמר לו כי איש מות אתה כלומר איש הקשור בההוא אילנא דמותא. ואי תימא וכי התענית וכו' כמו ואב"א (וכן בדף רל"ג מהר"ר צמח וכאן גם כן) והרב' יש כמוהו והענין תחילה הכריח העניות ממלת ענתות כנזכר ועתה אמר ואי בעית אימא מהכא וכי התענית וכו' שמור' העוני בפי'. א"נ ואי תימא וכו' הקשה שהרי אני רואה שהעניות עשה לו תועלת שלא המיתו ותירץ אלא אביתר וכו' בשביל העניות הקודם והעני חשוב כמת לכך איקרי איש מות: א"נ אלא אביתר וכו' כלומר אי הכי למה זכה בימי דוד ולא דחהו כשלמה. זכה ביה דוד כלומר זוכה בו שהיה מהנהו ונותן לו מתנות כמו זכה בי הנזכר בגמרא. בגין לאחסנא רזא עילאה בהיותו משתתף בצערה ובעניה כי היכי דתזכה בה כשתהיה באשלמותא כדמפ' ואזיל. בג"כ תושבחת' עביד לי' עתירו הוא פירוש לצהלי קולך כדי שע"י כן לא תהיה עניה ענתות והענין שע"י השיר מעוררת הת"ת שהוא עשיר ובא אליה ומעשירה כנזכר בר"מ דריש פ' כי תשא. דאתרבי דהב מלכות שהיא זהב עלתה ונתרבתה מצד העשיר ת"ת לכך הורידה זהב הרבה בעולם. עפר דלעילא מלכות. הוה מסתכל ביה שמשא ת"ת ועושה אותו עפר עפרות זהב. ובאסתכלותא כלומר הרי ראיה במוחש שבהסתכלות והבטת השמש בתוקף מוליד הזהב והכריח מת"ת וכו'. ותוקפיה בה"א גרסינו. עכ"ל הרא"ג ז"ל:
זהר א, דף רנ ע"א עפרא דארעא ביני טורי כולהו עבדי דהב וגומר והנמשל המלכות עפר עושה זהב בחוזק הדין כדפי' שנמתק בייחוד השמש העליון ומה שאין כל אדם נכלל במדרגה זו מפני חיוון בישין שהם החיצונים האוחזים בדין ולא רבים יזכו לייחדה למעלה להבריח החיות הרעות ליהנות מן הזהב לכך בני אדם בעוני נכללים בבחינת היותה גומל' חסדי' מצד העוני מקבלת צדקה דהיינו כסף ופרוטה לעני:
זהר א, דף רנ ע"א בגין דתוקפא דשמשא ממש הת"ת מאיר בה תוקף מהבינה זהב עליון והיינו אסתכל בעלמא בחינת עולם העליון ואסגי לי' דהב ממש משפיע הדין ועוד דרך אחרת דההוא עפרא ממש המלכות מצד עצמה דין וכד אסתכל ביה שמשא אפי' שיהי' ברחמים ממזג דינה בכח השמש הרחמים הנכנס אליה:
זהר א, דף רנ ע"א וארבי דהבא וזה זהב תחתון מצד דינה לא זהב עליון הנשפע לה מהבינה וזהו מה שאמר ועוד זהב שני כדפי':
זהר א, דף רנ ע"א כיון דאסתכל שלמה בהאי שהם שני מיני זהב ושניהם מכח העפר והזכר אינו אלא מחתים צורה בו ואמר הכל היה מן העפר והשמש מוצא בו הכנה ומחתים בכח העפר צורת הזהב דהיינו מתיקות הדינים שבח ואכריז וגומר דברי שלמה מזוגים בין השבח והודעה לבני אדם ולכך שבח אכריז שני עניינים יחד להודיע לבני האדם גבורותיו לא אצטריך לנגנא שהניגון מתיקות הדינים אלא שבחי הייחוד ממש וז"ש אלא שירתא דאיהו רחימו וגומר והענין שקודם החבוק צריך המתקת הדינים כדי שיתמתק הגבורה לחבק אמנם החבוק בעצמו הוא אחר שכבר נמתקו הדינים וסוד המתיקות הוא הסתלקות ההיכלו' היכל אל היכל עד הכלל היכלות כולם בהיכל זכות והיכל זכות בהיכל אהבה הוא סוד החבוק ודוד היה טורח עד התקשר ההיכלות עד היכל אהבה ושלמה מצא סוד ההיכלות כולם בהיכל אהבה סוד החבוק התחיל מהנשיקות שהם אחר החיבוק המתוקן ואמר ישקני מנשיקות וגומר והיינו שיר השירים כלול משלשה שרים דהיינו בת גלים דהיינו מצד יצחק רחימו דעותרא. מצד אברהם רחימו דנהירו מצד קו האמצעי רחימו דכל תושבחתן מפני שהיא כלול כל הספי' דהיינו השירים כולם כדפי' והיינו גלים בת גלים המ' הנקשר' עמהם דהיינו תושבחתא דמטרוניתא:
זהר א, דף רנ ע"א כד יהב לה בכורסייא שעלתה המלכות מהתלבשות היצירה אל סוד התלבשות הבריאה להיותה פנים אל פנים עם בעלה דהיינו לקבליה דמלכא קדיש' שהוא הת"ת מלכא מצד הבינה קדישא מצד החכמה דהיינו בחי' הנהגת הכסא:
זהר א, דף רנ ע"א בגין דכולא הוה דהב נתן החסד אל סוד האבנים אשר תחת מראשותיו למטה שהם אבנים בירושלם אמנם היא עצמה המלכות קשרה בזהב השמאל המתוק העליון כדפי' ודחה הימין והחסד כדמסיק דהא ימינא לאו איהו אלא לקרבא ירצה בעוד שהיא מתעלית מדרגה אחר מדרגה מהיכל אל היכל ע"י סוד הכסף המחבק ומאהב ומתעלה אמנם אחר שהגיעה אל האהב' בחסד ועל' מצד' אל הרצון וקדש הקדשים בסוד הזהב בינה דין המתוק זה נוח לעולם ואין צריך חסד ולזה היה הכסף למט' כאבנים בירושלם כדפי':
זהר א, דף רנ ע"א אנת דחית ימינא אל התחתונים סופך בא לשאול חסד מאותם התחתונים ולא תמצא והוא חשב ששוב אין המלכות יורד' משם ואינו שכל קשר' שם בימין נסתלק הימין נתמעט' הלבנ' וכיון שהתחיל' למעט הרי התחיל העוני והוצרך אל גמילות החסד וז"ש מיד סטא וגומר: והנה שלמה היה ראוי שיתפוס בחסד ג"כ ויאמר שירי זמרה כאביו שהם בכסף למטה והוא לא עשה כך אלא שביק כסף שהוא סוד מהיכל אהבה ולמטה נתפש מהנשיקו' ולמעלה בסוד היכל הרצון והיכל קדש הקדשים וזה טעות:
זהר א, דף רנ ע"א וע"ד כל מאן דאסגי וגומר אפי' שהיא מיוחדת לא יניח הכסף דכיון דאסגי תושבחתן אסגי שלמא לעילא.
זהר א, דף רנ ע"א בגין כך אמר הנביא הקשיבי לישה שהיא צד הזהב וישורר בת גלים צד הכסף כדפי' שבה אסגי שלמא שהשלום חסד תחתון יוסף אזווג בחסד עליון כנודע. ליש היינו לישה הכל במלכות והוא חק חקה כענין ליל לילה צדק צדקה דהיינו ליש כד עדין לא קבילת עלה סימנין דדכורא דהיינו ה' ולכך ליש אובד דהיינו ליל אמנם לישה אינ' אזבדת שהיא לילה נערה ודאי שהיא שלמה קצת ולא אמר אבוד אלא אובד שאובד העליונים כענין ובאו האובדים אבודים לא נאמר אלא אובדים שהם צדיק וצדק אובדים זה לזה והי' אפש' לפרש חק חקה צדיק וצדק ליש יסוד לישה מלכות והראשון נ"ל עיקר: ליש אובד המלכות אובד הזכר ותבעא עליה איו. מבלי טרף שאין לה טרף להשפיע לחייליה דגרמת גלותא ואינה בחינ' לישה שאינה בגלות כדפי': ובני לביא דהיינו הכחות התחתונים שהם בני לביא שהיא המלכות מצד הדין יתפרדו כל חד לסטרוי לפעול הנהגת הדינים בסוד הפירוד למטה וז"ש מתפרשן כולהו וגו' שמצד מעלה הם כולא מתקנין כחדא וגומר ולעיל נמי אמר כד איהי יהיבת לון טרף כולהו מתחברן כחד שעולין אל נקוד' אחת בסוד הקשר והאחדות לקבל אמנם למטה להשפיע הדינים יפרדו בסוד החצונים הנפרדים המקיימין הדינים:
זהר א, דף רנ ע"א ת"ח השתא שאין קרבנות תפלות יש בהם שתי בחי' הא' נוסח התפל' ועניינ' שלימו ופרטיות הברכות מברכין עילאין על השלמות המשתלם במצות התפלה:
זהר א, דף רנ ע"א רב המנונא סבא מפני שהיה בדעתו שהמברך מתברך לא היה רוצה שיתברך שמים אלא ע"י שמרויח לעצמו ברכות ומפני ששלמה דחה ימין וטעה היה אומר דבעא לנטלא ליה בימינא ושמאלא בסוד הזהב והכסף.
זהר א, דף רנ ע"א אע"ג דכולא שפיר על ההקדמה הנזכרת אבל כוס של ברכה צריך עניינים אלו מזולת הטעם הזה כדמפרש ואזיל תנאי הכוס בטעמו. כוס כד"א כוס ישועות אשא. בחינותיו מונה והולך הא' כוס ופירושו הוא מדת המלכות הנקראת אלדי"ם דהכי סליק כו"ס אמנם עניינו כד"א כוס ישועות הרי שהוא נקשר בבחינת הישועות שהם מהחסד מקום הברכה ועם היות שמלת כוס מורה על המלכות שמאלי' אינו דוחק דהא בהאי כוס שהיא מלכות אתנגידו ברכאן ימניות מאינון ישועות שהם ה' אצבעות שביד ימין ה' ספי' הכלולות בחסד כנודע: וא"ת למה נקראת אלדי"ם היה ראוי שעל ידי הברכות ישתנה שמו ויקרא א"ל וכיוצא לזה אמר שהכוס אינו מגלה הברכות אלא מעלימן וז"ש והוא נטיל לון וכניש לון לגביה שהכוונה שהוא נטיל לון וכיון שכך הוא מעלים אותם בתוכו: ועוד יקרא כוס שם אלדי"ם על שם הבינה אלדים חיים דהיינו ותמן אתנטיר חמרא עילאה והשמירה היא שאין הנכרי נוגע בו ולזה יקרא בשם אלדי"ם על שם היין מהבינה ואומ' ואתכניש מפני שאם ירד למטה יגע בו הנכרי הרובץ בתחתונים וז"ש ואתכניש בההוא כוס נמצא שהכוונה לייחד במלכות ג' ספירות המלכות כוס והבינה יין והחסד הברכה וישועות בין שתיהן וז"ש ובעינן לברכא ליה בימינא ולא בשמאלא ממש לשלול השמאל שלא יתקשרו הבינה והמלכות בגבורה שיהיו הגבורות שורפות העול' וז"ש וחמרא דאיהו בהאי כוס כניש דיתברכון בחסד כחדא הנה השמאל אינו משולל מכל וכל שיהיה פרוד אלא יתקיים בדרך אחרת דהיינו השולחן בצפון ולזה בעינן לברכא על פתורא שהיא המלכות.
זהר א, דף רנ ע"א דלא תהא ריקניא מנהמא שהוא סוד הגבורה שהרי לחם פנים בצפון דהיינו נהמא וחמרא כולא כחד שהלחם זו אשה אש ה' ובזה יושלם השמאל הנדחה מן הכוס. כוס של ברכה כוס דין שמאלי ברכה ימיני חסד ולהכי בעינן ימינא ושמאלא בעת קבלת הכוס כי הברכה עדיין לא באה אלא ששמו כוס שמאלי ולכן יאחז בשמאל ולמתקו יקובל גם בימין וז"ש וההוא כוס בערך שם כוס אתייהיב בין ימינא ושמאלא. הרמ"ק זלה"ה:
זהר א, דף רנ ע"א והרא"ג ז"ל כ' נטל תוקפא ואתרבי דהבא כלומר נוטל תוקף אדמימות הדין ומהפכו לאדמימות זהב הכל היה מן העפר כלומר בין הנהגת הדין בין הנהגת הרחמים הכל הוא מן המלכות כשהיא בלא זריחת הת"ת היא נקרא עפר סתם בבחינת עוני ושפלות כעפר הזה אבל כשמאיר בה אור השמש אז נהפכת לעפרות זהב נמצא שהכל היה מן העפר. אלא שירתא דאיהו רחימו היינו מגלת שיר השירים. דכל תושבחן דעלמא ביה כנזכר בפרשת תרומה קמ"ד שבשיר השירים רמזו מה שהיה מה שיהיה הגליות והגאולות ועה"ב וכו' כנזכר שם. למאי איצטריך כלומר איני צריך לייחדה ולקשרה בימין שכבר היא מקושר' בה מיד אין כסף נחשב וטעם בזה שכל כמה שהיה מכוון לקרב היא היתה מתקרבת ומתקשרת ביותר בחינות וענפים פרטיים ואי לא איצטריך לגופיה איצטריך לזמן הגלות שיהי' שמור וגנוז לזמן הצורך. ליש היינו לישה כלומר אעפ"י שזה לשון זכר וזה לשון נקבה הכל הוא במלכות כמו חק חקה שהכל במלכות. אובד הוקשה לו דהיל"ל אבוד לז"א כדכתיב ובאו האובדים שאבדו זה לזה יסוד ומלכות וזה שאמר ליש הזה הוא אותו הנקרא אובד. מבלי טרף בגין ונו' נתן טעם למה נקרא אובד לפי שהיא אובדת ג"כ בדבר שאין משפיעין בה טרף לחלק לתחתונים שמי שבטבעו נדיב ואין בידו לעשות אין לך אבידה גדולה מזו וז"ש בגין דאיהי תבונה עלה.
זהר א, דף רנ ע"א רב המנונא סבא כסא דברכתא לא יהיב לי' לבר נש אחרא לברכא אלא איהו אקדים ונטיל ליה בתרי ידוי ומברך וכו' ואע"ג דכלא אתערו ביה שפיר איהו אבל כסא דברכה הכי איצטריך כוס כד"א כוס ישועות אשא וכו' הכי גרסינן. וה"פ לא יהיב לי' לבר נש אחרא מפני הטע' הנז' מאן דמברך לקב"ה יתברך. ונטיל ליה בתרי ידוי כדקיימא לן מקבלו בשתי ידיו לרמוז אל עליית כוס זה שהיא המלכות בין תרין דרועין כדמפרש ואזיל. והא אמרן וכו' כלומר והא אמרן דבעי וכו' דמסייעא לי' לרב המנונא סבא. ואע"ג דכולא אתער ביה שפיר הוא אבל וכו' כלומר אע"ג שכל מה שראוי לדבר על ענין כוס של ברכה כבר אתערו ביה ושפיר הוא כל מה שאמרו עכ"ז יש דבר אחר ג"כ שהוא אבל כסא דברכה וכו' הכי איצטריך כוס כלומר דוקא כוס כשמו לאפוקי שלא יהא בכלי האכילה וכלי הרחיצה אלא כוס כי כן איצטריך מפני הסוד כדמפרש ואזיל. כד"א כוס ישועות אשא כוס דוקא. דהא בהאי כוס היא המלכות שעולה כמנין אלהים שיש בו ה' אותיות כמנין ה' גבורות שבה וכדי למתוק אלו ה' גבורות צריך ליתנו ביד ימין שיש בה ה' אצבעות שהם ה' חסדים וידוע כי כל ישועה הוא מצד הימין לכן נקראו ה' אצבעות ה' ישועות והם ה' תרעין שהם ה' ספי' אימא עילאה עד הוד אתפשטת וזה שאמר כוס ישועות אשא כלומר כוס המקיפין אותה ה' ישועות להושיע' מכף מעול וחומץ ולמה איצטריכו דהא וכו'. בהאי כוס מלכות כנז' אתנגידו ברכאן מאינון ישועות שהם ה' ספי' ומתמתקת כנזכר. והוא נטיל לון וכניש לון לגביה היינו היין הנתון בתוכו כי ע"י היין הזה שנטל מאינון ישועות המקיפים אותה מכל צדדיה היא מליאה כל טוב וגם היא נושעת מהקליפות שלא יתאחזו בה אלא בהיותה בבחינ' עניה ויורדת לתוכם בסוד הגלות אבל כשהיא במלואה בסוד העושר שמלא' העשיר בכל צדדיה אז אין לקליפות שום אחיזה בה כלל וזה שאמר והוא נטיל לון פי' הכוס הזה נטיל לון לאינון ברכאן וכניש לון לגביה ובזה היא נושעת. ותמן אתנטיר חמרא עילאה הכי גרסינן. פי' ותמן בהאי כוס מלכות. ששם משומר היין העליון והענין שכל הייחודים הנעשים בזמן הגלות מצד עסק התור' והתפל' והמצות הכל הוא נשמר וגנוז לעתיד לבוא וכל א' וא' יש לו חלק באותו ייחוד כפי מעשיו וכל מה שיאכלו בני יעקב ממעדני העולם הזה הם פירות לבד אבל השכר האמתי משומר בענביו דהיינו המ' כי העולם הזה כבר נטלו עשו לחלקו ומה שאוכל יעקב הוא טורף ואוכל וזה שאמר ותמן אתנטיר חמרא עילאה וכו'. ובעינן לברכא ליה בימינא ולא בשמאלא הכי גרסינן בספרים ישנים וכן הוא הדין מקבלו בשתי ידיו ונותנו בימין ולא יסייע השמאל והטעם שכל כוונתינו למתק הגבורות בחמש ישועות דסחרין לה כנזכר ויהיה היין כנוש בתוך הכוס כי היכי דיתברכון העולמות כחדא וזה שאמר וחמרא דאיהו בהאי כוס וכו'. דנהמא וחמרא כלא חד כי הלחם והיין שניהם במלכות ותרווייהו צריכי כדי להשפיע למטה ויתברכו על ידם האכילה והשתיה כדמסיק. ת"ח כנסת ישראל וכו' עד השתא תאנא והשתא הדר מפרש. בעינן ימינא ושמאלא לנטלא ליה הכי גרסינן וצריך למחוק מלת בעי. עכ"ל הרא"ג ז"ל:
זהר א, דף רנ ע"א גליון כתיב ליש אובד מבלי טרף וגומר ס"ג ע"א עכ"ל: