זהר ב, דף פד ע"ב ותרי אבנין שלא נברא אבן א' ונפסלו ונסרן לשנים אלא מתחלה תרי אבנין הוו. ור' יצחק פליג אדר' יהודה דאלו לר' יהודה מעשה אלהים נאמר על מציאות הכתיבה והראותם אחת כנז' אמנם לא נאמר על האבן בעצמו אמנם ר' יצחק סבירא ליה שנא' על עשיית האבן בעצמה ור' יהודה פליג אדר' יצחק דקאמר של סנפרינון ואמר כעין מפני שנאמר מעשה אלהים ואין לדמותו לשם אבן גשמי. ור' יצחק הקשה אי הכי בשלמא אם נפרש על מציאות האבן שנעשה בריבועו אבל לא שיהי' רוחני אלא סנפרינון ניחא מעשה אלהים אלא לדידך דאמרת שנא' מעשה אלהים על היותם מגשם אחר שולל שסנפרינון אינו מעשה אלהים ואינו שהכל מעשה אלהים. אלא או' מעשה אלהים הוא על מציאותם בפיתוחן בריבוען דהיינו המה כמה שהם לוחות הם מעשה אלהים כדמסיק והלוחות וגו'.
זהר ב, דף פד ע"ב רש"א כולא חד ירצה בכל ג' בחינות הנז' על הכל במציאות האבן בפתוחו ככתיבתו ועוד הוסיף ואמר אבל לא כמו שאמרתם שנרא' מדבריכם שנעשו בעת מתן תורה או קרוב לו אינו אלא עד לא אתברי עלמא הוו מציאות גשם האבנים מפני שהם מחכמה קודמין כדמסיק אמנם היו אבנים סתומים עד ערב שבת ואסתלקו מערב שבת להצפין לעת נתינתם ואז בערב שבת נעשו לוחות ועבד לון קב"ה מציאות ריבוען ועובדוי הוו בגשמיותם. ממה אתעבידו עצם גשמיותן טלא דנגיד היינו סוד אור יה"ו עולה טל דנגיד מעתיקא לז"א ומשם אתמשך דרך נה"י למ' חקל תפוחין. נטל תרין כפירי שהוא ד"י מיוד דיה"ו ואתגלידו בגשם. ואח"כ לעת נתינת התורה וקבלת ישראל התורה נכתבו והיתה הכתיבה לבדה והיינו והמכתב שהוא ענין מעשה בפני עצמו מכתב אלהים הוא לעצמו מששת ימי בראשית אמנם אח"כ חרות על הלוחות כנז' לעיל שהיה הקול סובב לישראל ונכתב בלוחות והיינו כתובים באצבע אלהים ההוא אצבע סליק לעשרה הם ה' אצבעות חג"ת נ"ה וכל א' עשר הם נ' דהיינו יד הגדולה נ' שערי בינה דמסטרא דיובלא נפקי כנז' הנה י' דברות אצבע א' והיינו אצבע אלהים דהיינו בינה:
זהר ב, דף פד ע"ב א"ר יהודה וגו' נקובין הוו הענין מדקאמר כתובים לא ידענא כתיבת לוחי אבנים היאך הם מה בא להוסיף חרות אלא הוסיף שלא היתה חקוקה לבד אלא נקובה כאומ' מזה ומזה הם כתובים ואתחזיאו לתרי סטרין שהיתה הכתיבה עוברת כל עובי הלוח בענין שמלת חרות פירושו גליפא דגליפין חקיקה א' של שתים דהיינו עוברת מצד אל צד. ור' אבא הוסיף ואמר הן אמת שהיתה קריאת עבר א' מ"א בעבר הב' בענין שהיה מעשה נס שתקרא כתב ביושר מעבר השני וז"ש ואתקרי מהכא קריאה ישרה וגו':
זהר ב, דף פד ע"ב ר' אלעזר אמר פליג אתרווייהו ואמר שאין כתיבתו כלל בשום דרך ששכל יגזור וז"ש בנס הוו כתיבין והדין כך אם הלוחות שהם משכן הכתיבה עניינם נס כנז' היאך נקרב הכתיבה אל הטבע בדברי התנאים הנז' אלא והמכתב מכתב אלהים הוא ירצה והלוחות צריך אני להודיעך שהיו מעשה אלהים אמנם והמכתב כל רואהו יודה ויאמר מכתב אלהים הוא מפני הנסים והנפלאות שהם בו וז"ש דהא כל בני עלמא וגו' ועוד יקשה לדעתייהו דר' יהודה ור' אבא דאמרי נקיבן מי כתיב חרות בלוחות על הלוחות כתיב שלא היתה הכתיבה נתפסת בגשם הלוח כלל:
זהר ב, דף פד ע"ב א"ר יצחק ת"ח ארחא דעלמא וגומר הענין כי השמועה הפתאומית הן טובה הן רעה גורם פרידת החיים מהלב ויפרחו החיים וישאר הגוף מת מפני שקשר החיים בלב האדם ניתר וכיון שהחיים הם כנר הדולק שהאש הנאחז בפתילה העושה השלהבת הוא החיים והשמן קושר השלהבת ומאחיזה בפתילה כן הוא סוד הדם בלב האדם שהוא כפתילה והחיים השלהבת נקשר וכל איזה דבר שישמע הלב יפתחו נקביו ויותרו החיים מקשרם בלב וימות האדם והוא כרוח הבא פתאום אל הנר ומכבהו אמנם אם יאמרו לו מעט מעט ויקדימו לו הענין יתלמד המחשבה שבלב לסבול הצער ולא יתיר מקשר החיים. כ"ש הכא וגו' הענין כי המראה הנפלאת לאדם דרך אחרת יש לה קרוב לזה והוא כי הנשמה הנקשרת בגוף כאשר תבא להדבק אל הגוף תפרד משורשה העליון שהוא הרוחניות ממנה חוצבה ותתקשר בגוף הגשמי ברצון הבורא וע"י הקשר הזה הוא עומד במאסרה עד בא עתה עת פקידתה יבא הבורא הקושר וישלח מלאך האסיפה וההעדר ותכנס בין הנשמה והגוף ותסיר הקשר ההוא וכאשר היא כשרה מיד תקשר ברוחניות החיים הנצחיים הנראה לו שם ואם טמאה היא וספרה לה כמה ימים ואחר תטהר ותתקשר במקום החיים האמתיים. והנה בהראות לו לאדם דמות העולם העליון תתאוה הנפש להדבק ברוחניות ההוא לתאוותה אל שורשה האמיתי והנה הקשר לא יותר אלא עומדת בין זה לזה נקשרת למטה ושואבת מלמעלה מפני שהוא כדמיון החבל הקשור בחזקה שאם יאחוז אדם בו לא יותר ותעמוד על עומדה. אמנם אם תהיה המראה ההיא מראה חזקה ותגבר אחיזתה במראה ההיא מקשר אחיזת' בגוף תתיר עצמה מקשר הגוף ומתדבק ברוחניות ההוא הנראה לו ואלו הם המתים בנשיקה וכזה היה ענין ג' החברים שלא יצאו מהאדרא וכזה היה ענין ישראל בעת נתינת התורה שנתחזק המראה וקשר הנפש עמה מקשרם בגוף ולכך נפרד קשר נשמתם מגופם ונקשר בסוד כסא הכבוד אשר ממנו חוצבו ישראל וז"ש וסלקא נשמתייהו דיש' עד כורסי וגומר.
זהר ב, דף פד ע"ב למגנא הוינא וגו' תתרעם שאין מי שיקבלנה. וא"ת נברא עם אחר או לעמוד עם אחר ממרע"ה כאו' ואעשה אותך וגו' לז"א למגנא כתיב איש איש וגו' ואלו הנבראים מחד לאו בני ישראל אינון. מהרמ"ק זלה"ה: והרח"ו זלה"ה מסכיס לנז':
זהר ב, דף פד ע"ב והרא"ג ז"ל כ' ותרין אבנין הוו וגו' ר' יצחק פי' פי' אחר במעשה אלהי"ם המה וגם לא דריש והלוחות חסר אלא תרין הוו אמנם הוו סתימין כלומר גשם אטום כעין גולם ומה הי' מעשה אלהים בהם. דנשיב קב"ה. בינה.
זהר ב, דף פד ע"ב רוחא ואתפשטו ונעשו לוחות ונחקקות בהן האותיות. ר' יהודא אמר כעין סנפירינון כלו' לאו כדאמרת של סנפרינון ממש שסוף סוף גשמי הוא ולא שייך נשיבו דקב"ה שהוא תכלית הרוחניות בדברי גשמי אלא כעין סנפרינין מראהו כמראה סנפרינון אמנם הם היו ממין. סנפרינון רוחני שצדק בהם נשיבו דקב"ה וז"ש משמע דכתיב מעשה אלהים המה. אלא במאי אוקימנא וגו'. המה דייקא כלו' גוף הלוחות בעצמם משמע שהמה עצמם קודם חקיקת הדברות היו מעשה אלהי"ם ואי כמה דאמרת של סנפרינון ממש שהוא אבנא טבא וכי אתא קרא לאשמועינן שהיו מעשה אלהים גם אבני הבנין הם מעשה אלהים ומקמ"ל וז"ש אלא במאי אוקימנא מעשה אלהים המה שקשה לדברי מלת המה ותירץ ת"ח וגו'. הלוחות כתיב ולא כתיב אבנים ולאו לוחות חסר קא דריש אלא מדקאמר לוחות משמע שעשייתן כעין לוחות מרובעים הי' מעשה אלהים שהוא ית' פסלם והשווה אותם חלקות כדי שיהיו האותיות נחקקות עליהם בכתיבה תמה.
זהר ב, דף פד ע"ב אר"ש כלא חד שקודם שנברא העולם הקב"ה עשאן תרין אבנין יקירין כעין סנפרינון ולא סנפרינון ממש והיינו כר' יהודא ואח"כ נשב בהו קב"ה ואתפשטו מעצמן שתי לוחות כסברת ר' יצחק ואותו נשיבו נק' מעשה אלהי"ם וז"ש נשב בהו ואתפשטו לתרין לוחין הה"ד מעשה אלהים המה אמנם המכתב נעשה באצבע ממש במעשה וז"ש כתובין באצבע אלהים. עד לא איתברי עלמא הוו שהרי הם כללות כל התורה כלה והתורה קדמה לעולם והא דתנינן שבע"ש נבראו פי' שנתגלו בעולם ועלו בעילוי ליקרא לוחות בפועל ולא בכח כמו שהיו עד עתה וז"ש ואסתלקו מע"ש.
זהר ב, דף פד ע"ב ועובדוי הוו כלו' מעשה ידיו וראוים אליו שיקרא מעשה ידיו שהיו רוחניות דומים אליו.
זהר ב, דף פד ע"ב תרין כפורי מלשון דק ככפור והם כעין גרגרים דקים וכן טיפי הטל כשנקרשים דומים אליהם והיינו אגלי טל. ואתעבידו תרין אבנין יקירין קצתם עגולות וקצתם מרובעות אף שהיו רוחניות כעין סנפרינון היו וכשנשב בהו נעשו לוחות.
זהר ב, דף פד ע"ב נשב בהו ואתפשטו לתרין לוחין הה"ד וגו' פי' אותו נשיבו נק' מעשה אלהי"ם אמנם המכתב חקיקת האותיות היו עשויות באצבע חרות על הלוחות כלו' כל מה שנעשו כבר לוחות בנשיבו דרוחא אח"כ חקק בהם באצבע.
זהר ב, דף פד ע"ב ההוא אצבע סליק לעשרה כדאיתא בהדיא כמה לקו באצבע עשר מכות וגו' וכאן כתב האצבע הזה עשרת הדברות. עד דאתעבד ידא שלימתא. היינו כללות הגבורות בה' חסדים וזהו יד הגדולה כנזכר בפ' בשלח.
זהר ב, דף פד ע"ב א"ר אבא מהאי סטרא וגו' מלת חרות דריש באופן אחר דמשתמע לתרי אנפי חרות בשור"ק כנקודתו מורה חקיקה א' ובכתבו נוכל לקרות חירות בחול"ם להורות על חקיקה אחת שנקראת מתרין סטרין מפנים ומאחור. עכ"ל הרא"ג ז"ל:
זהר ב, דף פד ע"ב גליון הוה חמי וקרי להו לא תרצח לקמן צ"א מפרש כיצד לא תרצח כנגד אנכי וכן כולם:
זהר ב, דף פה ע"א ביה שעתא אהדרת וגו' נעשית התור' מצד מטה קשר האוחז בנשמתן של ישראל וקושר אותם בגוף וגברה קשר זה מקשרם בכסא הכבוד והוריד הנשמות וז"ש ואוריי' אתקיפת ואחידת בהו להיות קשר אחיזת' גובר מקשר הנשמה במקורה וישיביה אל הגוף:
זהר ב, דף פה ע"א תאנא כתיב משום דמסיק בהאי פלוגתא וירד ה' על הר סיני כסא ה' ממש היה דומה לכסא הכבוד דכתיב ו' מעלות וגו': ר' אבא אמר דקיימא סיהרא ושלמה מדתו המ' וישב על כסא ה' שעלתה להאיר למעלה בחיק בעלה. אברהם ויצחק וגו' הנה הלבנה פגמו אותה הדורות הרשעים והחשיכוה מכל וכל בא אברהם בכל מה שטרח האירה מדרגה ראשונה וכן יצחק האיר' מדרג' שנית הם שתים וכן עד שנתוסף האור והולך מדרג' אחר מדרג' בצדיקים אלו המאירים ולא ישתבח דוד שהאיר' מישי וכ"ש על האבות מפני שבא אחריהם מצא תיקון עשוי גם כי התחל' יותר מחצי הכל עד כשבא שלמה נעזר בי"ד צדיקים הקודמים לו שהאירוה. ועל דרך זה יהי' ענין חסרון הלבנ' אפי' בזמן חזקיהו ויהושפט וכיוצא שהיו צדיקים מפני שהתחיל לירד מרחבעם ולמטה יורדת מדרג' אחר מדרג' אפי' שיהיו צדיקים שאין בידם ספוק להאיר מה שכבר היא יורדת דרך המעלות וליכנס במקום החשך והדין וי"ד עתות שמאליות גוברות שהגבירום הרשעים אמנם אם היו ישראל שבים בתשו' תעמוד על א' מהמדרגות ולא תרד אמנם היו מרשיעים. ביה זמנא השליך כי אז לא נשאר ללבנה שום קשר עם החמה ונפלה:
זהר ב, דף פה ע"א תאנא בשעתא דקיימו ישראל וגו' קשה דלעיל פי' כי מאברהם התחיל' להאיר א"כ איך שרא לאנהרא בשעתא דקיימו וגו' וי"ל שעם היות שהיו מתקני' פני הלבנ' לא הית' הלבנ' מקבלת אור החמה ומאיר' בתחתונים מפני פגם הקודמין ואם הית' מאיר' לא שתתקרב אל החמה ולא החמה אליה אלא מאיר' מעט למט' אמנם עתה שעמדו ישראל על טורא דסיני מפני מה שתיקנוה והכינוה הצדיקים הקודמים מאברהם ועד נחשון ט' צדיקים כנגד ט' מדרגות עליונות האירה מיד על הר סיני. ויט שמים התפשטות הת"ת וירד אל המ' והיינו דקריב שמשא לגבי סיהרא ואין זה ענין לבנה במילואה אלא שעלה הלבנ' למעל' בחיק בעל' אמנם עתה הי' שהחמ' ירד' תשע מדרגות ותאיר בה ואח"כ היא הלבנ' עול' עוד ו' מדרגות עד היותה אצל החמ' והיינו משלמון עד שלמה ו' ושם עמד' במילוא' וגרע האור ממנ' אח"כ מעט מעט ועכ"ז הית' עומדת בחיק בעל' עד שהחשיכ' מכל וכל ונתמלאת הסא' ותפגם מכל וכל ולכך אח"כ השליך משמים: מחנה יהודה מ' בת"ת מזרחה זורח משם. עוד רד עם אל הי' עוד ביריד' עם השכינ' הנק' אל עד שהגיע זמן ועם קדושי' שאז הי' נאמן להאיר כדמסיק. אביך דא קב"ה ת"ת שהוא אב לישראל בסוד הנשמות וכן אמר דא כ"י שהיא אם לנשמות בזווגא דקב"ה עמה והיינו כ"י מכנסת לת"ת בתוכה בסוד זווג או שהיא מכנסת עדת ישראל אליה בסוד הנשמות בתוכה ומהם תור' שבכתב מוסר ותור' שבע"פ תורת אמך. ור' יהוד' אמר אביך דא הוא חכמ' היינו שהנשמות למעל' הם מהחכמ' ובינ' בדקות. ועתה יאמר מוסר אביך תור' שבכתב ותורת אמך תור' שבע"פ שהיא נמשכת מן השמאל. ר' יצחק אמר האי והאי חכמ' ובינ' חד מלה אתפרשו ירצ' בדבור א' נתבארו שהי' כל תיב' ותיב' יוצא משניהם כא' והעד דתנינן אורייתא מחכמ' דלעילא נפקת וא"א אם לא תצא דרך הבינ' והא כיצד שנכללו שתיהם והית' התיב' יוצאת מבין שתיהם יחד כאחד. ר' יוסי אמר מבינ' נפקת והית' התור' נמשכת מחכמ' לבינ' והבינ' מוציא' אותה לישראל והיינו או' להבין יש' אמרי בינ' שהבינ' הית' או' לישראל והיינו ואל תטוש תורת אמך ומוסר אביך נא' על שהי' נמשך תחל' בהעלם מחכמ'. ור' יהוד' אמר אורייתא מחכמ' ובינ' אתכלילת ירצ' מוציא' לישראל למט' אמנם נק' מוסר אביך ותורת אמך מפני שהיא כלול' מחכמ' ובינ' ומצד כללותה יש בה בחינת אב ובחינת אם: ר' אבא וגומר לא תאמר שנכללו מחכמ' ובינ' לבד אלא בכולא אתכלילת כל הספירות נכללו בה מפני שבשנים אלו נכללים כל האצילות שהם ראשים לכל הספי' מפני שבהם נכללו שהם סוד ו"ה אביך ואמך ת"ת ומ' כדפי' ר' אלעזר. בחסד בדינא ברחמי דהיינו יה"ו שבשם הת"ת שבו כלל שלשתם. בכולהו שלמותא גם המלכות שהיא שלמות כל המדות בסוד הייחוד והטעם אי מלכא ת"ת ומטרוניתא מ' מסתכמין לאיזה פעולה כולא מסתכמין שכל המדות נכללים בייחודם ובהסכמתן וכן באתר דאלה משתכחין שלא לבד החכמ' אלא המצאם בגילוי נכללות ונגלות ולפי דברי התנאים הראשונים כל א' יפרש אנכי ה'. אלהיך בסוד חכמ' ובינ' או בסוד ת"ת ומ' או בסוד כללותם או בסוד יחודם לפי הפירושים: ור' יוסי חולק ומפרש אנכי ה' אלהיך במ' בשתי בחינותיה אנכי דא שכינתא שהיא הבחינ' האחרונ' שבה השוכנת עם ישראל בכל צרתם לה צר דהיינו אנכי הנגלת הנמצאת עם ישראל בתחתונים כאו' אנכי ארד עמך שהיא בחינ' זו כדפי' אמנם יש לה בחי' אחרת למעל' מזו שהיא בחינת' בערך העליונים הנקשרת ומתייחדת עם הת"ת והיינו שהיא נק' כ"י כנז' ומטעם זה יתייחס בה שם יהו"ה. הב' מקבלת הנשמות מלמעל' ומטעם זה ג"כ נקראת כ"י אוספת וכונסת נשמתן של ישראל והיינו ה' אלהיך אלוה שלך הנוטע נשמות בך דכתיב ואל תטוש תורת אמך אמך מצד הנשמות ותור' מצד הייחוד שמקבלת תור' שבע"פ מהת"ת. ויש גורסים ה' אלהיך כולא סליקא לעילא למהוי כולא חד והיינו שהם שתי מדות מיוחדות והיינו שהשכינ' אנכי סלקא לעילא אל הת"ת למהוי כולא חד והיינו ה' אלהיך ואפשר לפרש ה' אלהיך חכמ' ובינ' להיות הכל יחד מהשכינ' עד החכמ' והבינ' להקשר הכל יחד: ר' יצחק אמר אנכי דא שכינתא ופסקא טעמא שא"א לפרש אנכי שכינתא היא ה' אלהיך שאינו אלא פי' הענין אנכי אנא מאן דאנא ועשו בכורך ג"כ הכא אנכי היא שכינ' ה' אלהיך הוא הת"ת שנעש' ה' שהוא הת"ת אלהיך שדבר עמך כאו' מן השמים דברתי ירצה שעם היות שהדרך הוא שהדבור יוצא מהשכינה בנתינת התורה לא הי' כך אלא מן השמים הי' הדבור יוצא מן הת"ת: אשר אתה וגומר היינו חכמ' שהיא מאושרת מכל הספי' התחתונות שכולם צריכות אליה ומביטים אליה והיינו באשרי כי אשרוני וגו' והיינו בסוד ייחודה עם החכמה שהוא בהתעוררות הספי' מלמטה. מהרמ"ק זלה"ה:
זהר ב, דף פה ע"א והרח"ו זלה"ה כתב. ר' יצחק אמר דא שכינתא וגו' ירצה שלא נטעה כי אנכי הוא ממש ה' אלהיך כי הלא אנכי היא השכינה וה' אלהיך הוא הת"ת ולכן פסק טעמא בין אנכי לה' אלהיך כמו אנכי עשו בכורך הפסיק טעמא לדרוש שיעקב לא דבר שקר:
זהר ב, דף פה ע"א והרא"ג ז"ל כ' וישב שלמה על כסא ה' למלך כמה דכתיב שש מעלות לכסא כלו' אחר שעשה כסא בשש מעלות דוגמא עליונה כסא ה' קרינא לי' וכל זה הקדמה למאי דמסיק תאנא בשעתא דקיימא ישראל על טורא דסיני שארי סיהרא וגו'.
זהר ב, דף פה ע"א דקיימא סיהרא באשלמותא שהשם הוא ת"ת וכסא השם הוא המלכות שע"י שרוכב עליו.
זהר ב, דף פה ע"א קיימא סיהרא וגו' ושלמה נתקשר במדה זו וקרינן בי' וישב שלמה על כסא ה'.
זהר ב, דף פה ע"א דכתיב דגל מחנה יהודה מזרחה. יהודה במלכות כנז' בפ' ויצא מקושר במזרח ת"ת
זהר ב, דף פה ע"א אתמנא יהודא רופינוס היינו שבטו של יהודה אתמני לשר גדול וקרוב אל המלכות שמים וצ"ע דלא אשכחן בשבט של יהודא דבר חידוש שעשו יותר משאר שבטים במתן תורה ואפשר שבמתן תור' נתנו לו שכר ממה שעשו בקי"ס כנז' בדרז"ל. דכתיב ויהודא עוד רד עם א"ל רד מלשון וירדו בדגת הים כי הוא רודה בכל עבר הנהר. עם אל מלכות:
זהר ב, דף פה ע"א ר' אלעזר פתח שמע בני וגו'.
זהר ב, דף פה ע"א מאן כנ"י עד להבין אמרי בינה ל"ג לי' דליתי' בכל הספרים הישנים וכוונתו ר' אלעזר היא על התורה כי תור' שבכתב הוא בת"ת ותור' שבע"פ הוא במלכות ושלמה צווח לבני אדם שישמעו לשניהם וזהו אנכי י"י ת"ת אלהי"ם מלכות.
זהר ב, דף פה ע"א ר' יהודה אומר מוסר אביך הוא חכמ' אין הכוונה שאביך ממש הוא חכמה דליתא שאין נק' אב ואם בעצם לישראל אלא ת"ת ומלכות שמשם מוצא נשמותיהם אמנם הכוונה מוסר אביך כלו' ר"ל שמע בני מוסר התורה שנמשכה מן החכמ' אל אביך ת"ת וכן אל תטוש התורה שבאה מהבינ' לאמך מלכות ואתא לאשמועינן ר' יהודא ששורש התורה היא מהחכמה והבינה הגם שהיא מהת"ת ומ' וז"ש ר' יצחק הא והא חד מלה דתנינן בפירוש ומשנה שלימה היא דאורייתא מחכמה דלעילא נפקת ושמענו לר' יוסי דאמר מבינה נפקת א"כ שמעינן משניהם מהמשנה ומר' יוסי דסברת ר' יהודא ור' אלעזר כלא חד ונמצא פי' הפסוק של אנכי י"י חכמה אלהיך בינה.
זהר ב, דף פה ע"א א"ר יהודא אורייתא וגומר אתא לאוסופי על ר' יצחק ור' יוסי והמשנ' [שלא] נזכר בדבריהם אלא נפקת דמשמע דווקא נפקת מחכמה ובינה אמנם לא נשאר כללותם ושורשם בה לז"א אורייתא מחכמה ובינה אתכלילת אע"פ שיצאה משם אל הת"ת ומלכות.
זהר ב, דף פה ע"א דכתיב שמע בני מוסר אביך וגומר כנזכר לעיל.
זהר ב, דף פה ע"א ר' אבא אתי לאוסופי על ר' יהודא ואמר בכלא אתכלילת בחסד וכו'. ה"ג בכל שלימותא דאצטריך מלה. כלו' כל השלימות הצריך אותו דבר המתבקש וע"ד משל בעלמא אי מלכא ומטרוניתא מסתכמין כלא מסתכמין וכן הכא בנידון דידן אמר שהתור' אתכלילת מחו"ב בכלא אתכלילת כי דרך עובר' בכל ספי' וספירה אתכללת שם וז"ש כלא משתכחין א"כ באומרו אנכי י"י אלהיך שהם חו"ב די דבאתר דאלין משתכחין כלא משתכחין ר' יוסי אמר אנכי דא שכינתא וגומר ה"ג ה' אלהיך כלא סליקת לעילא למהוי כלא חד.
זהר ב, דף פה ע"א ר' יצחק אמר וגומר ופי' אנכי שהיא מלכות עלתה לחו"ב דהיינו לה' אלהיך כדי שיצא דבור התורה מהחכמ' והבינה על ידה שמשם היתה יציאת מצרי' וז"ש למהוי כלא חד כדי שיצא הדבור מבין שניהם על ידה.
זהר ב, דף פה ע"א מן שמים ממש דא קב"ה. כוונת ר' יצחק הוא שהבינה היתה מדברת ע"י הת"ת הנק' שמים שהוא נק' קול ויוצא הדיבור ע"י השכינה שהיא אנכי שהיא הפה המוציאה הדיבור וז"ש מן השמי' ת"ת השמיעך את קולו. כלומר ע"י השמים השמיעך בינה את קולו ואמר אשר הוצאתיך וגומר וקרא הוא מלמטה למעלה אנכי מלכות על ידה שהיא הפה וע"י ה' אלהיך ת"ת דברה הבינה הנק' אשר ואמרה אני הוצאתיך מארץ מצרים. עכ"ל הרא"ג ז"ל:
זהר ב, דף פה ע"א גליון ומן הגר הגר בתוכם נראה דנקט האי קרא דומן הגר וגו' משום דנשמתייהו דגרים הוו בינייהו והיינו ערב רב דקביל לון משה. דתנינן אברהם יצחק ויעקב וגומר ברבה פ' בא אל פרעה. דתנינן ביומא דצדקיה אתפגים וגומר שמיני דף ד' בחקתי דף קע"א א' עכל"ה: