זהר ב, דף רמו ע"ב אלין ארבע פרחין באוירא כו'. כבר כ' שכלל כולם הוא נפש דהיכלין והן עומדין בארץ דשם, ששם הנפש. והרוח דהיכלין הוא סוד אוירא דשם. והנשמה ברקיעין בסוד אמ"ש. ולכן הם נכללין בד' אותיות אדני, ואוירא בד' אותיות הוי"ה, ושם הן הרוחין שהן נקודה פנימית דאוירא כמו שהנהורין הן נקודה פנימית דארץ הנפש, ופרחין באוירא להכלל ולהשלב הוי"ה ואדנ"י. וז"ש "ואתכלילו אלין באלין" ד' אותיות אדנ"י בד' אותיות הוי"ה:
זהר ב, דף רמו ע"ב ואלין ד' נטלין לון ברזא דהאי בזק. ר"ל הד' אותיות הוי"ה נטלין לד' הגלגלים שהן ברזא דד' אותיות אדנ"י ברזא דבזק שהוא בחינת היסוד שמחבר הוי"ה ואדנ"י, ולכן הוא רצוא ושוב; רצוא בבחינת אדני ונכלל בנוקבא, ושוב לדכורא. וזהו נוריא"ל ומטטרו"ן. נוריאל בבחינת החיות, ומט"ט הוא שדי בבחינת הוי"ה כידוע. וז"ש רצוא בנוריאל ושוב במט"ט, והוא גימטריא שלהן כמ"ש בתיקונים. וכן כלילת הרוחין שהן זו"נ הן גם כן ברצוא ושוב כמש"ל שילוב יאהדונה"י:
זהר ב, דף רמו ע"ב ואלין ד' עאלין בד' כו'. ר"ל הד' גלגלים דאתכלילו בד' אתוון אדנ"י עאלין בד' אותיות הוי"ה:
זהר ב, דף רמו ע"ב אלין באלין. ר"ל א' בא', א' של אדני בי' של הוי"ה, וכן כל אות באות משולבת. וז"ש דכתיב מקבילות הלולאות אחת אל אחת, שמקבילין כל אות באות, א' בא' כמש"ו למטה בהאי היכלא דאיהו יאהדונה"י כו'. והענין של הלולאות כי ה' עילאה הוא נ' תרעין כל אחד כלול מיו"ד, ושני ההי"ן יש באות ה' עלאה שהן מאה כמ"ש בסתרי אותיות בזהר חדש ה' ופרשת תצוה ק"פ ע"ב (ח"ב קפ, ב) והן ה"ח של דכורא וה' גבורות של נוקבא. והן ד' אותיות השם עם קוצו של יו"ד. וכן בשם אדנ"י. והן ה' פעמים אור של יום ראשון שהן ה' חסדים, וה' פעמים מים ביום שני שהן ה' גבורות. והן חמשים כמ"ש בסתרי אותיות, ה' הן חמשים כנ"ל. והן חמשים וחמשים לולאות מקבילות שהוא הוי"ה ואדני. ויש עוד ה' פעמים רקיע שהוא יסוד כידוע המחברם, ברית שלום, והן חמשים קרסי זהב. ושם ברקיע קבועין ככבים כו' שהן הנ' תרעין דיליה שהן י"ג תיקונין כמ"ש פרשת תצוה שם שהן י"ב מזלות כידוע. וזהו סוד נראין קרסים בלולאות כמו ככבים ברקיע. והכל השילוב הנ"ל. והן גם כן חמש יריעות וחמש יריעות חוברות אלא שחמש הן התפשטות ה' חסדים וה' גבורות בה"ס זו"נ שהן ה' שמים והלולאות הן ביסוד בסוד הב' רוחין שהן זו"נ והוא נק' 'כל' על שם הנ' תרעין, ושם המאה ברכות, והקרסים הוא אתכללותם יחד:
זהר ב, דף רמו ע"ב ורזא איהו כו'. ר"ל רזא הוא בחינת הזיווג יסוד שהוא רזא, פירוש, יסוד הוא נקרא "סוד ה'", ואתכללותם יחד הוא בבחינת כלילת ב' הרוחין יחד ברזא דשילוב ב' שמהן. וז"ש "דההוא רוחא דכליל" ר"ל כולל ב' רוחין, "ברזא דשמא קדישא כו'" השילוב הנ"ל:
זהר ב, דף רמו ע"ב וכלא בהאי היכלא מתנהגי כו'. ר"ל כל הנהורין ואופנים וכל שבהיכל הזה מתנהגים על ידי ההוא רוחא דכליל והכל בשם השילוב שהוא שולט על כל שבהיכל הזה. וז"ש "ברזא דשמא קדישא דשליט על כלא בהאי היכלא דאיהו יאהדונ"הי וכו'", ר"ל ששולט על כלא שבהיכל הזה. וז"ש "בהאי היכלא דאיהו כו'" קאי על השם, והכל על ידי כלילת ב' הרוחין. וז"ש "מגו דאיהו רוחא ברוחא", והכל כלילת הנוקבא בדכורא כמו ברוחין דלעיל. ולכן השילוב הוי"ה קודם לאדני.
ועוד התכללות אחר שהד' אותיות בעצמן גם כן נכללות זו בזו. וז"ש למעלה "כליל לון ואתכלילו אלין באלין כו' לאתכללא אלין באלין ולשלבא אלין באלין". וכן למטה ברזא דרוחא ברוחא וכליל דא בדא. והענין הוא כמ"ש במעשה מרכבה לד' סטרין ממלל דא אל דא כו' ושם ע"ג חשמל "אלין ד' נציצין דלהטין ונצצי ועאלין דא בדא ואתעביד מינייהו חד גופא ואקרי חשמל, אוף הכי אלין ד' חיות כלילין דא בדא כו'", עי"ש. והוא בסוד ה' אחד ושמו אחד, רזא דייחוד דק"ש, שמקודם צריך לאתכללא שייפין דדכורא אלין באלין וכן דנוקבא ואח"כ לאכללא שניהם יחד. והתקשרותם הוא על ידי טפה דדכורא נקשרין בו כל האברים וכן בדנוקבא, ואח"כ נקשרין ב' הטיפות יחד. והבן. וזהו הייחוד (שלם). ושם אמר שהן ד' בנקודה דשריא עלייהו הן ה', והוא בסוד ה נקודה בתוך ד' כמ"ש בס"א. וכן הוא בד' אופנים. וכל הייחוד הוא בנקודה הפנימית, נקודת ציון בסוד והחיות רצוא ושוב שהוא חי' החמישית מט"ט ונורי"אל ארגמ"ן והן ה' יריעות וחמשים לולאות הנ"ל. והכל בהיכל הזה. [ובפרשת בראשית כד נטלין אלין כו'. עמש"ש]:
זהר ב, דף רמו ע"ב וכד שמא דא דכליל. ר"ל השילוב הנ"ל:
זהר ב, דף רמו ע"ב ברזא דרוחא ברוחא. שרוח ספיר הוא בסוד שם הוי"ה ורוח לבנה בסוד שם אדני:
זהר ב, דף רמו ע"ב וכליל דא בדא. הוא ייחוד כפול זה בזה וזה בזה, וז"ש ברזא וכו' וכליל כו':
זהר ב, דף רמו ע"ב ואוקימנא. ר"ל בפרשת בראשית כנ"ל:
זהר ב, דף רמו ע"ב עאלין כלהו דא בדא. כנ"ל אשא במיא ומיא באשא:
זהר ב, דף רמו ע"ב ואתקשרו כלהו כחדא כו'. ר"ל הגלגלים באופנים והאופנים בחיות, וכן כולם:
זהר ב, דף רמו ע"ב קיימא חד עמודא כו'. הוא סוד היסוד כמ"ש למטה:
זהר ב, דף רמו ע"ב לאתאחדא דא בדא כו'. ההיכלות זה בזה והרוח שבהיכל הזה ברוח שבהיכל הב' עד היכל הז', כל הד' רוחין רוח א':
זהר ב, דף רמו ע"ב עילא ותתא כחדא. עילא הוא להתאחד ז' רקיעין עלאין כא', והן י' ספירות דדכורא שבעולם אצילות, וזהו ה' אחד. ותתא הוא ז' היכלין כא'. וזהו ושמו אחד. ואח"כ שניהן כאחד בסוד ייחוד ק"ש כידוע, וז"ש למהוי שמא כו'. [ובפרשת בראשית ההוא רוחא סלקא לאתקשרא. עמש"ש]:
זהר ב, דף רמו ע"ב למהוי שמא קדישא כו'. והוא הוי"ה אלהים:
זהר ב, דף רמו ע"ב היכלא תניינא כו' רזא דמהימנותא. ענין מהימנותא אמרו בכ"מ על ו' קצוות והענין כי כל אמונתינו הוא בשם הוי"ה, ובזה אנחנו נבדלים מן האומות כי כל האומות משיגין את שמו יתברך כמ"ש "גדול שמי בגוים ומכל מקום כו'" (מלאכי א, יא), רק שאין משיגין את שם הוי"ה רק בשאר השמות, וכולם אינן שם העצם רק שמות משותפים לכן אינן דבקין בו יתברך רק עובדין אותו בשיתוף, כי כל השמות אינן רק משותפין ומושאלין מפעולותיו, לא כאלה חלק יעקב שהם דבקין בשם זה ולכן הם דבקים בגוף האילן, מה שאין כן האומות בענפין ועלין שהן כינויין. ולכן משה רבינו ע"ה לא הזכיר לפרעה רק שם הוי"ה, ודא אקשי ליה מכלהו, וז"ש ה' אלהינו אלהינו לבד, והוא שם העצם שאינו מושאל מפעולה רק מורה על הויותו תמיד והויותו מעצמו. ונתחלף היו"ד לוא"ו להיות שם כמו 'חוה', וכן הוא ניקוד הוא"ו קמץ על טעם זה, וזהו מהימנותא, ועיקר השם הוא בו' קצוות כידוע ששם נתגלה הויותו שלכן נקרא ו"ק בכ"מ מהימנותא, ואף אם יקרא לכל עשר ספירות מהימנותא לפי שכולם בכללות נכללו בשם הוי"ה כידוע. וז"ש כאן "גו רזא דמהימנותא". ואמר "רזא דמהימנותא" לפי שההיכלות והנהורין ורוחין אינן קרואין מהימנותא שאינו נאמר אלא עליו יתברך באלהותו, מה שאין כן היכלות ונהורין ורוחין שהן אינן אלהות רק מהנשמה שבהן ואילך הן אלהות ושם שם הויה, אבל ההיכלות נק' אלהים. וז"ש "גו רזא דמהימנותא", וידוע שבינה נק' 'רזא' והוא דרגא דנשמה:
זהר ב, דף רמו ע"ב לאתאחדא ברזא דלעילא. ר"ל במדות ו"ק העליונים של אצילות. והענין בסוד ה' אחד ושמו אחד, בסוד יחוד שמע ישראל וברוך שם כמל"ו, יחוד שית סטרין דדכורא ויחוד שית סטרין דנוקבא, וליחדם אח"כ באחד. ואמר בזוהר ליחד עלמא עלאה ועלמא תתאה, ר"ל בינה ומלכות, עלמא עלאה דכר, ועלמא תתאה נוקבא, ואמר שית סטרין דעלמא עלאה, ו"ק, שית סטרין דעלמא עלאה, והיכלין שית סטרין דעלמא תתאה. והענין כי שני עולמות הן העה"ז והעה"ב, ולא יותר כמ"ש וכי שלשה עולמות יש, והן בינה ומלכות כידוע, וכל אחד נקרא עולם "מן העולם ועד העולם", והן כלל עשר ספירות של אותו עולם. בינה כולל עשר ספירות של האצילות כי היא כוללת ג' ראשונות ז"א הוא שית סטרין דילה ונכלל בה שלכן נקראת בינה בן י"ה כידוע, ומלכות גם כן נקראת עולם בג"ר שבה והן בהיכל ק"ק ושית היכלין הנשארין הם ו"ק דילה כידוע בסוד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ולעולם נק' עולם בסוד בינה שכוללת ג"ר בין בינה דאצילות בין דמלכות שהיא ק"ק כמ"ש לקמן דף רנ"ח ע"ב (ח"ב רנח, ב) היכלא דא אקרי בית קה"ק כו' לאתערא עלמא דאתי לגבי האי עלמא, עולם אקרי עולם כו' עי"ש. וידוע שעיקר היחוד שצריך למעשה התחתונים הוא בו"ק, כי בג"ר הוא עלמא דחירות. וכן כאן בהיכל ק"ק שם עולם היחוד ומהיכל הרצון ולמטה נק' עולם הפירוד בסוד להשקות את הגן שהוא היכל ק"ק, ושם הנהר יוצא מעדן ברית דעייל בארון בק"ק, ויוצא מעדן מחכמה ובינה שבאצילות, להשקות את הגן, ושם בהיכל ק"ק מתפלג ימא כל מימוי דבראשית והוא נק' יוצר בראשית יוצר הכל, ועיין בפרשת פלך לך בסתרי תורה דף ע"ו ע"ב (ח"א עו, ב) ומשם ולמטה יפרד והיה לארבעה ראשים בהיכל הרצון ד' נשים דיעקב ומהן יוצאין י"ב שבטין והן י"ב בקר שהקריבו י"ב נשיאים כל הבקר לעולם שנים עשר, י"ב בקר תחת הים, והן חיות קטנות עם גדולות. וכל התפלות והמעשים לאעלא רוחא ברוחא, היכלא בהיכלא, עד היכלא הז' ששם יתאחדו כולם ושמו אחד. וכן למעלה כל הו"ק דז"א באימא. ואתאחד עלמא עלאה בתתאה. והתנהגות העולם ו' אלפים שנה בו"ק. ואלף הז' בבינה, יום השבת. וכן ו' ימים ויום השבת בינה, וכוללת ג' ראשונות. לכן ג' פעמים "ביום השביעי". וכנגדן ג' סעודות. וכן באלף הז'. וג' סעודות ידועין עמ"ש בפי' לספרא דצניעותא עי"ש, וסוף אלף הששי הגאולה שליטת רוח לבנה, עולם תתאה בעלמא עלאה, שאז מתחיל היחוד, וספיר ולבנה הן ד"ו פרצופין. וזהו סוד שש מאות שנה לחיי נח, ושני עולמות הן העוה"ז והעוה"ב, העוה"ז מתנהג על ידי מלכות והן על ידי וא"ו היכלות. ואלף השביעי ק"ק ועה"ב יתנהג על ידי עלמא דדכורא ושם עולם הייחוד. וזהו גאולות הראשונות שירה חדשה, גאולה האחרונה שיר חדש. ואז יתעלה העשיה ליצירה ויהיו כמלאכים שם. וזהו "וארעא אתבטלת" שיצירה ועשיה הן שמים וארץ. ושמים וארץ של זה העולם יתבטלו, שז"א מקנן ביצירה, מלכות באופן:
זהר ב, דף רמו ע"ב האי היכלא טמיר וגניז מן קדמאה. יתבאר למטה בענין הגוונין והן בסוד ג' גוונין דנהורא כמ"ש למטה:
זהר ב, דף רמו ע"ב בהיכלא דא אית תלת כו'. שתרין רוחין כאן הא' אורפניא"ל, והוא גוון חוור. ורוחא אחרא אתכלל בהדי' בשני גוונין והוא נכלל בזה הרוחא אורפניא"ל, וכנגדן ג' פתחים וכמו ששם העיקר רוחא אורפניא"ל והשני נכלל בו כן ממונה אורפניא"ל ממונה על כל הג' פתחים ותחתיו ב' ממונים על ב' פתחים והוא גוון חוור דלא אשתני והוא בפתח מזרח ורוחא אחרא דהוא בב' חוור ותכלא לכן ההוא ממנא בדרום וצפון ונגד מערב הוא היכלא קדמאה יסוד, בסוד מערב דאתכליל בהאי היכלא ושם ממונה טהרי"אל טהור עינים בסוד פתח עינים. וממונה הזה אורפניא"ל אינו הרוחא אלא נקרא על שמו. ושער מזרח פתוח שהוא שער האיתון ובו נכנסין הכל, אבל שערי צפון ודרום אינן אלא לקרבנות עולה וחטאת שהן בצפון או קדשים קלים שהן בדרום, וכן כאן לנהרגים שהן דוגמת הקרבן והן שני מינים הרוגי בית דין והרוגי מלכות כמ"ש למטה שכנגדן ב' פתחים. והרוגי בית דין בצפון והרוגי מלכות שהן בלא חטא דוגמת קדשים קלים בדרום:
זהר ב, דף רמו ע"ב ברזא דכתיב וכעצם השמים כו'. כמ"ש למטה שב' רוחין א' עצם ובו גוון א' דלא אשתני וב' השמים אש ומים ב' גוונין, והן ג' גוונין ג' פתחים. וזהו סוד "באנו באש ובמים ותוציאנו לָרְוָיָה" (תהלים סו, יב) שהוא כוס תנחומין כמ"ש למטה, וז"ש "כוסי רויה". וזהו סוד המזמור "בנאות דשא ירביצני" שהוא סוד חקל השדה והוא בהיכל הא', "דשנת בשמן ראשי כוסי רויה" הן בשני היכלות עצם השמים ונגה בנגה דשנת בשמן ראשי כמ"ש בדף רמ"ט ע"א (ח"ב רמט, א) האי רוחא איהו רוחא דכיא כו' מההוא משחא דרבותי כו' האי קיימא תחות ההוא רוחא לאמשחא לכל אינון נשמתין כו', כוסי רויה כאן, "אך טוב וחסד כו'" הוא בהיכלות זכות ואהבה, "כל ימי חיי" בהיכל רצון כידוע, "ושבתי בבית ה'" בבית קה"ק שם הוא בית ה', בית ראשון, כידוע שם אורכא דיומין כמ"ש בסוף תיקונים וזהו "לאורך ימים":
זהר ב, דף רמו ע"ב חד נהורא דחיין. הוא הכוס:
זהר ב, דף רמו ע"ב דאיהו מליא נהורין. הוא היין (וזהו שאמרו רז"ל חמרא וחיי לפום רבנן הן דרגין דנצח והוד ותלמידיהם הם הזוכים לכנוס בהם וזהו סוד ותלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה ששם אין ראיה שולטת כמ"ש בפנים וזהו החמר הוא חיין ובסט"א נגדו הוא מיתה בסוד ימ"ר שכר לשותיו ר"ת למפרע רגליה יורדות מות, כי היכל זה הוא סוד רגלין דסט"א והבן. נ"ל מ"ש).
וזהו יין המשומר בענביו עין לא ראתה שכאן אין ראיה שולט דלית ליה גוון כלל כמש"ל דא לאו איהו באתגליא בסתימו דעינא כו' וזהו עין לא ראתה וזהו החיים ולכן כשסחטה חוה הענבים גרמה מיתה וצריך כל אדם מקודם לטעום כוס אחר מקודם כמש"ל:
זהר ב, דף רמו ע"ב בגין דכסא אחרא כו'. ר"ל שנהרגו, וזהו סוד שמשקין לו כוס להרוגי בית דין (סנהדרין מג, א):
זהר ב, דף רמו ע"ב כגוונא דא אית כו'. והן ג' טפין דמלאך המות נגד ג' הנ"ל, וכן בגיהנם כמ"ש לקמן דף רס"ג ע"ב (ח"ב רסג, ב) ורס"ד ע"א (ח"ב רסד, א) "היכלא תניינא כו' בהיכלא דא קיימין תלת פתחין לתלת סטרין כו' ובהאי ממנה דאקרי כוס כו' ורוו ליה להאי נשמתא כו'", וזהו נגד רויה הנ"ל, "מהאי רוחא נפקא תלת טפין כו'", עיי"ש כל הענין. וזהו הממונה בפתח האמצעי דשם נגד זה הממונה של חיים:
זהר ב, דף רמו ע"ב אית יין ואית כו'. וז"ש (ברכות נז, א) יש שותה יין וטוב לו כו' ות"ח לעולם טוב שהן בדרגא דהאי היכלא וכאן הוא סוד החלום כמ"ש לקמן בדף רמ"ח (ח"ב רמח, א) עי"ש:
זהר ב, דף רמו ע"ב אית כוס כו'. כי הן ב' דרגין כוס ויין כנ"ל. [ובפ"ב דא קשי לאתגלייא בסתימו דעינא כו'. עמש"ש]: