זהר ב, דף רנג ע"ב ואפיקו כו'. הד' נהורין דסטר שמאלא:
זהר ב, דף רנג ע"ב חד חיותא. והוא חיותא מלהטא הנ"ל בפרשת בראשית. והוא ממנא על ד' תרי מימינא ותרי משמאלא הנ"ל דלא קיימי בקיומייהו, והן עיקר של להט החרב המתהפכת. וז"ש די ממנא על אלין דאקרי כו':
זהר ב, דף רנג ע"ב ודא אקרי. ר"ל שזהו נק' להט כו':
זהר ב, דף רנג ע"ב והאי דממנא על עלמא בזמנא כו'. ר"ל האי חיותא מלהטא. כי השמאל דבסטר קדושה ממונין להושיע בעת צרה. וזהו כל הענין של שמאל בסטרא דקדושה שהן מושיעין בעת הדין, וכמ"ש בברכת אתה גבור "מחיה מתים ורופא חולים ומתיר אסורים כו'":
זהר ב, דף רנג ע"ב בזמנא די ממנא כפנא על עלמא כו'. ר"ל בעת שממנין הרוחא די על כפנא על העולם:
זהר ב, דף רנג ע"ב כדין האי חיותא אתפקדא כו'. שמכאן יוצא המזון לעולם כנ"ל. ובזמנא דשבע בעולם יוצא המזון מסטרא דימין מחיה דאקרי 'זהר' מסטרא דימינא, ובעת שהשמאל שולט יוצא המזון לכל אינון בני מהימנותא שהן בסטר דקדושה כי אז הסט"א שלטא וכולם בשליטו דסט"א לבד הבני מהימנותא שנשארין בשמאלא דסטר דקדושה:
זהר ב, דף רנג ע"ב וסעיד לבייהו. ר"ל שלא ישלוט הכפן שהוא רוח הנקרא כפן שממנו אכלי ב"נ ולא שבעין, והוא סעיד לבייהו. וז"ש "בגין דהא כו'". וזהו סוד ולחם לבב אנוש יסעד, דכאן הוא סוד אנוש כחציר ימיו כנ"ל מסטרא דהאי חיותא מלהטא דסעיד אותם:
זהר ב, דף רנג ע"ב בגין דהא מסטרא אחרא כו' שוד וכפן כו'. והן בהיכל שנגד זה כמ"ש לקמן. והן בהיפוכא, שכאן הוא שדים דמספיקין לכל בשפע כל צרכם, ושם שֹד ומשדד הכל ומשדר כפנא, וכאן משביע לכל שזהו סוד פותח את ידיך שנותן בשפע רב ומשביע לכל חי רצון, שהוא משביע במעט. וכמ"ש בתורת כהנים ונתנה הארץ יבולה ואכלתם ישן נושן כו' הוא ברכה אחת, ואכלתם לחמכם לשבע הוא ברכה אחרת שאוכלין מעט ושובעין. וכן בקללה וזרעתם לריק זרעכם כו' בשברי לכם מטה לחם ואכלתם ולא תשבעו. וזהו שֹד היפוך שַד. ונקרא שד"י ב' אותיות שד מלשון שדים המניקים שנותנין כל צרכם, וב' אותיות די על שם שְדַי במעט שאוכל, שהכל די. וזהו שדי. ולכן הוא ב' פתחין שַד דַי. וכן בלחם הפנים בזמן שהברכה נשתלחה בו כל כהן מגיעו כזית והוא ברכה אחת, יש אוכלו ושבע ויש אוכלו ומותיר. משמת כו' וכל כהן מגיעו כפול- קללה אחת, הצנועין כו' הוא השנית:
זהר ב, דף רנג ע"ב ועבדין לון לב"נ קטרוגא. אמר לשון קטרוג שכל הקטרוג ושנאה הוא בהיכל דסט"א שכנגד זה ההיכל כמ"ש שם "היכלא חמישאה כו'" עי"ש עד "ואלין עבדין קטרוגא כו'". וזהו סוד (ב"מ נט, א) "כד מישלם שערא מכדא נקיש ואזיל תיגרא בביתא", והכל בחטא עץ הדעת דשם ואיבה אשית, וכן ארורה האדמה בעבורך, בזעת אפך תאכל לחם כו', כי עפר אתה מההוא היכלא כמש"ש "האי רוחא אקרי אפרא כו' בגין דהאי איהו עפרא כו'". ואמר שם "ובההוא זמנא מאן דעביד חסד עם ב"נ ויהיב לון למיכל ולמשתי כדאי איהו לדחיי' לון לאלין תרין רוחין לבר כו'", דכאן הוא סוד החסד:
זהר ב, דף רנג ע"ב וז"ש ואפיק רוחא דמזונא לכל אינון בני מהימנותא. ר"ל בעלי אמנה שמאמינים בקב"ה כמ"ש (סוטה מא, ב) מאי אנשי אמנה אר"י אלו בני אדם המאמינים בקב"ה דתניא ר"א הגדול אומר מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר כו'. והן העושין חסד וכמ"ש בזוהר פרשת בהר "וכי תאמרו מה נוכל וגו' ר"י פתח בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה כו' מאן אינון בני מהימנותא אינון דמתערי האי טוב לקבלי' ולא חס על דיליה וידעי דהא קב"ה יהיב לון יתיר כד"א יש מפזר ונוסף עוד, מאי טעמא בגין דהאי אתער ברכאן לקבלי' ולא תימא אי אתן האי השתא מאי אעביד למחר אלא קב"ה יהיב לי' ברכאן עד בלי די". שהוא מאותן שדים כנ"ל. ואמר שם "כגוונא דא וצויתי ברכתי לכם בשנה הששית גו'". כי בכאן הברכה בששי שומר הברית נטיר גנזין דילי' כנ"ל והוא ברכאן דנהר דנגיד שהוא כאן והוא הטוב, אילנא דחיי, וכמש"ש דף קי"א ע"א (ח"ג קיא, א) פתח ר"י ואמר בטח בה' ועשה טוב וכו' זכאה חולקיה דבר נש דעביד טוב מדידי' דהא אתער טוב בכ"י ובמה בצדקה כו' מ"ט בגין דצדקה אילנא דחיי הוא ואתער על אילנא דמותא ונטיל אלין דאחידן ביה ושזיב לון מן מותא. והוא ברוחא דא שהוא להט החרב אילנא דמותא דאדה"ר חב ביה כנ"ל ובכפנא אחידין ביה הכל ואתער אילנא דחיי ביה ברוח הזה ושזיב לון מן מותא. וכאן הוא סוד כנ"י, שומר ישראל, דכל גנזין עלאין גניזין כאן כנ"ל, והוא שומר הברית גניזין דיליה כנ"ל. וז"ש דהא אתער טוב בכנסת ישראל כו' והכל מסטרא דבני מהימנותא:
זהר ב, דף רנג ע"ב חיותא דא אפיק חד ניצוצא. ר"ל בהתכללות בחיה הראשונה כנ"ל בפרשת בראשית:
זהר ב, דף רנג ע"ב דקא נפיק בנציצו דתרין ניצוצין כו'. כצ"ל:
זהר ב, דף רנג ע"ב והאי ניצוצא אקרי שרפים כו'. ר"ל האי ניצוצא שיצא מכלילות שניהם והוא אחיד בשני ניצוצין הנ"ל, ולהיט לון ומתחדשין כנ"ל. ואמר שרפים כי הנציצו הוא כולל כמה משריין לאין קץ וכן הב' ניצוצין. רק שאלו הן א' זכר וא' נקבה והניצוצא הוא כולל זו"נ. [ובפרשת בראשית "רוחא דא אתכליל ברוחא אחרא דקאמרן כו'". עמש"ש]:
זהר ב, דף רנג ע"ב בהיכלא דא אית תרין ממנן כו'. דנפקין מתרין רוחין:
זהר ב, דף רנג ע"ב וכד אתער רחימו כו'. שהן מ"נ ומ"ד:
זהר ב, דף רנג ע"ב כדין רחימו דלתתא כו'. זהו סוד שמע ישראל ובשכמל"ו, ב' רחימין דא בדא כידוע, וז"ש מהכא נפקי תרין ממנן כו' על כל אינון דיחדי כו' ומסרי נפשיהון כו' שהוא בשמע ישראל כנ"ל:
זהר ב, דף רנג ע"ב וסלקי ואסהידו כו'. זהו ע"ד גדולים שבפסוק שמע ישראל שהן הב' עדים:
זהר ב, דף רנג ע"ב וכל אינון דעבדין חסד כו'. שהוא בהיכל דכאן בסוד חסד לאברהם:
זהר ב, דף רנג ע"ב גו אהבה עלאה. ר"ל בחסד דדכורא:
זהר ב, דף רנג ע"ב וע"ד כתיב כו'. שכאן הוא למטה משמים ועוד שהוא תחת היכל הרצון וזהו סוד (פסחים נ, ב) כתוב אחד אומר כי גדול כו' וכתוב אחד אומר עד השמים כו':
זהר ב, דף רנג ע"ב בהיכלא דא כתיב מים כו'. עיין בפרשת תרומה דף קמ"ו ע"ב (ח"ב קמו, ב). [ובפרשת בראשית "הכא השתחואה כו'". עמש"ש]:
זהר ב, דף רנג ע"ב [היכלא שתיתאה]
היכלא שתיתאה דא כו' דאיהו רעוא דאקרי מוצא פי ה'. שכאן הוא סוד הפה כנ"ל. ור"ל שז"ש כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם כמש"ל דמכאן נפיק אוירא דרוחא לקיומא דנפשין וכאן ומשביע לכל חי רצון, נפתלי שבע רצון, ובנפתלי הוא סוד השחוק, וז"ש "חדוה דאתדבקותא כו'":
זהר ב, דף רנג ע"ב והכא איהו רעוא דרעוין כו'. שרעוא דרעוין מעתיקא קדישא מתגלה כאן בסוד אוירא דדעת שמתגלה בפה כנ"ל וז"ש ברזא דכתיב כחוט השני כו' וכאן סוד הת"ת שבו הדעת:
זהר ב, דף רנג ע"ב דקיימן הכא כל שאלתין וכל בעותין דעלמא כו'. בסוד ואני תפלתי לך ה' עת רצון, בעת רצון עניתיך, וכמש"ו כדין אקרי עת רצון כו'. וסוד ח"י ברכות ג' ראשונות בחג"ת, וג' אחרונות בנה"י, וביניהם י"ב אמצעיות בקשות צרכיו כי הי"ב הם נגד י"ב של הדעת שמתגלה בת"ת שכנגדן הוא בהיכל הזה י"ב חיות ונהורין והדעת הוא הרעוא דרעוין ולכן (ברכות לד, א) לא ישאל צרכיו לא בג"ר ולא בג"א אלא באמצעיות שכאן קיימין כל שאלתין ובעותין:
זהר ב, דף רנג ע"ב בגין דרעוא דכל רעוין כד נשיקין כו'. ר"ל כאשר מתחבר היכל הזה עם יעקב שמים כנ"ל:
זהר ב, דף רנג ע"ב כדין אקרי עת רצון. ר"ל עת הוא לשון חבור כמו אשר פריו יתן בעתו, ור"ל שמתחבר 'עת' נוקבא עם 'רצון' שמים:
זהר ב, דף רנג ע"ב וז"ש וכד צלותין סלקין כו' דאיהו חבורא דא עם דא. שהרצון הוא בדכורא וממנו מקבל הנוקבא ונקר' ע"ש רצון גם כן, ור"ל וכד צלותין סלקין רומז על מ"ש (ברכות ח, א) אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין:
זהר ב, דף רנג ע"ב עת רצון לאשתכחא. ר"ל להמציא הרצון כמ"ש מצא טוב ויפק רצון מה'. וזהו סוד על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא, ואמרו (ברכות שם) לעת מצוא זו אשה שנאמר מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה', במערבא אמרי מצא או מוצא כו' והוא כאן כמש"ל. ר"נ אמר לעת מצוא זו תורה שנאמר כי מוצאי מצא חיים כו', והוא גם כן כאן כמש"ל שכאן הוא סוד התורה וכאן סוד החיים כמש"ל ולקמן דף רנ"ט ע"ב (ח"ב רנט, ב) מסטרא דיעקב נטיל רוחא דחיי כו', והוא בסוד כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם כנ"ל. ר' נחמן בר יצחק אמר לעת מצוא זו מיתה כו' ניחא שבכולן נשיקה כו'. והוא גם כן כמ"ש למטה בהאי היכלא אתכניש משה ברחימו ונשיק נשיקין:
זהר ב, דף רנג ע"ב בהיכלא דא קיימין שית פתחין כו'. שהן נגד ו"ק שכלולין כאן והן שית היכלין שנכללין כאן ולכן הפתחים הם לו"ק העולם. וכן בת"ת וא"ו צינורות לכל הו"ק והן פתחים:
זהר ב, דף רנג ע"ב באלין פתחין אתמנא חד רוחא כו'. והוא הרוח שבהיכל הזה ששולט על כל ההיכל וכל שבהיכל הזה כולם יצאו ממנו כמ"ש בפרשת בראשית "הכא רוחא כו' האי רוחא אתכליל ובגין כך האי רוחא אפיק כו'", עי"ש:
זהר ב, דף רנג ע"ב ורזיאל שמיה. כמש"ו שממונה על רזין:
זהר ב, דף רנג ע"ב דפומא לפומא ממללן דנשיקין דא לדא. ר"ל ברחימו כמש"ו, וז"ש פה אל פה אדבר בו שהוא כאן בהיכלא דמשה וכמש"ו:
זהר ב, דף רנג ע"ב תרעין אלין לא קיימי לגלאה. כמ"ש דרשו ה' בהמצאו שהוא לעת מצא כנ"ל, וכמ"ש "כאן ביחיד כאן בציבור", וכמש"ל וכד צלותין סלקין אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללים כנ"ל. ואמרו ויחיד אימת בעשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, והוא כמ"ש בספרא דצניעותא בזמנא דמטא ירחא שביעאה כו' ומתפתחי תריסר תרעי דרחמי והוא כאן י"ב נהורין והן תליסר עם הרוחא דכליל בסוד המזלא וכאן אני אעביר כל טובי על פניך כו' ויעבור ה' על פניו ויקרא כו' י"ג מדות שכאן הוא סוד פני' משה:
זהר ב, דף רנג ע"ב אבל כד תרעין אתפתחו כו' דהא תרעי דרצון אתפתחו כו'. ר"ל כד שערי ההיכל הזה נפתחין יודעין כולם ששערי רצון העליון מעתיקא קדישא לזעיר אנפין, ומזעיר אנפין לחקל תפוחין קדישין כולם נפתחו, ורצון של הש"י מתגלה בעולם:
זהר ב, דף רנג ע"ב בהאי היכלא משה ידבר והאלהים כו'. ר"ל "משה" שמים העליונים דרגא דמשה, "ידבר", "והאלהים" נוקבא, "יעננו" שהוא נשיקין דא לדא ודא לדא, וכמ"ש למטה "תא חזי משה ידבר כו'" והוא סוד פה אל פה אדבר בו: