ספר הזהר — מאמר כ״ה

ארִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יְהוּדָה הֲווֹ אָזְלֵי בְּאוֹרְחָא, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, עִידָּן אִיהוּ לְמֵהַךְ בִּשְׁכִינְתָּא, בְּגִין דִּשְׁכִינְתָּא לָא תִּשְׁרֵי עֲלָן, אֶלָּא מִגּוֹ מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מַאן דְּאִיהוּ רִישָׁא, לִיפְתַּח בְּרֵישָׁא.

בפָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, (תהילים קי״ט:קמ״א) צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה פִּקּוּדֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי. צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה, דָּוִד מַלְכָּא, לְזִמְנִין אִיהוּ קָא מְשַׁבַּח גַּרְמֵיהּ, דִּכְתִּיב, (תהילים י״ח:נ״א) וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם. וּכְתִיב, (שמואל ב כ״ג:א׳) נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הוּקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלהֵי יַעֲקֹב. וּלְזִמְנִין עָבֵד גַּרְמֵיהּ מִסְכְּנָא, דִּכְתִּיב, (תהילים פ״ו:א׳) כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי. וּכְתִיב צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה. וְאִיהוּ אָמַר (תהילים קי״ח:כ״ב) אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה.

גאֶלָּא, בְּזִמְנָא דְּהֲוָה סָלִיק בְּדַרְגָּא דִּשְׁלָמָא, וְאִסְתַּלָּק בְּדִינָא דִּקְשׁוֹט, וַהֲוָה שַׁלִּיט עַל שָׂנְאוֹי, הֲוָה קָא מְשַׁבַּח גַּרְמֵיהּ. וּבְזִמְנָא דְּחָמָא גַּרְמֵיהּ בְּעָקוּ, וְשָׁנְאוֹי קָא דַּחֲקִין לֵיהּ, כְּדֵין מָאִיךְ גַּרְמֵיהּ, וַהֲוָה קָרֵי גַּרְמֵיהּ מִסְכְּנָא, זְעִירָא לְכֹלָּא. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין, דְּהָא לְזִמְנִין הֲוָה שַׁלִּיט, וּלְזִמְנִין הֲוָה בְּעָקוּ דְּשָׂנְאוֹי.

דוְעִם כָּל דָּא אִיהוּ שַׁלִּיט עָלַיְיהוּ תָּדִיר, וְלָא יָכִילוּ לֵיהּ. וְדָוִד מַלְכָּא, תָּדִיר אִיהוּ הֲוָה שָׁפִיל גַּרְמֵיהּ לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּכָל מַאן דְּמָאִיךְ גַּרְמֵיהּ קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִיהוּ זָקִיף לֵיהּ עַל כֹּלָּא. וּבְגִין כָּךְ, אִתְרְעֵי בֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. בְּעָלְמָא דֵּין, דִּכְתִּיב, (ישעיהו ל״ז:ל״ה) וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי. וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, דִּכְתִּיב, (הושע ג׳:ה׳) וּבִקְשׁוּ אֶת יְיָ' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל יְיָ' וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. דָּוִד אִיהוּ הֲוָה מַלְכָּא בְּהַאי עָלְמָא, וְדָוִד יְהֵא מַלְכָּא לְזִמְנָא דְּאָתֵי. וְעַל דָּא אָמַר, אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָה.

התָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּשִׁמְשָׁא מְהַדֵּר אַנְפּוֹי, וְלָא נָהִיר לְסִיהֲרָא, אִתְעַבָּר נְהוֹרָהָא (לסיהרא) וְלָא נְהִירַת, כְּדֵין אִיהִי בְּמִסְכְּנוּתָא בְּכָל סִטְרִין, וְאִתְקַדְּרָת. וְלֵית לָהּ נְהוֹרָא כְּלַל. וְכַד שִׁמְשָׁא אַהְדָּר לָקֳבְלָהּ, וְאַנְהִיר לָהּ, כְּדֵין אִתְנְהִירַת אַנְפָּהָא, וְאִתְקַשְּׁטָת לְגַבֵּיהּ, כְּנוּקְבָּא דְּאִתְקַשְּׁטַת לְגַבֵּי דְּכוּרָא, וּכְדֵין אִיהִי שַׁלְטָא בְּשׁוּלְטָנוּ בְּעָלְמָא.

ווְעַל דָּא, דָּוִד הֲוָה מְעַטֵּר גַּרְמֵיהּ, בְּהַהוּא גַּוְונָא מַמָּשׁ. לְזִמְנִין אִיהוּ מִסְכְּנָא, וּלְזִמְנִין אִיהוּ בְּעוּתְרָא בְּעַתִּירוּ דְּכֹלָּא, וּבְגִין כָּךְ הֲוָה אָמַר, צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה. וְעִם כָּל דָּא, פִּקּוּדֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי. כְּגַוְונָא דָּא, אִית לֵיהּ לְבַּר נָשׁ לְמֶהֱוֵי נִבְזֶה בְּעֵינָיו, (ס"א ונבזה ומה אי דוד מלכא כך כל שכן בר נש אחרא דאית ליה) לְאַשְׁפְּלָא גַּרְמָהּ בְּכֹלָּא, לְמֶהֱוֵי אִיהוּ מָאנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בֵּיהּ, וְהָא אוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב, (ישעיהו נ״ז:ט״ו) וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ. הַשְׁתָּא אֲנָא אֶפְתַּח בְּרֵישָׁא.