זהר א, דף מב ע"א וז"ש כדין נהורא אתעטף בי'. ר"ל בתפלה עצמה שהנהורין גם כן בחי' נפש כמש"ל:
זהר א, דף מב ע"א וסלקא וכו'. להיכל השני ומשם עולה עם שבהיכל השני להיכל השלישי עד למעלה בהיכל הד' כמש"ו:
זהר א, דף מב ע"א ורוחא דא דכליל כליל וכו'. ר"ל ברוח הזה שכליל ב' רוחין נכלל בו גם כן ההיא חיותא כו':
זהר א, דף מב ע"א כגוונא דאתאחדא אשא במיא ומיא באשא דרום כו'. ר"ל שנתאחדו בו האופנים עצמן זה בזה, וז"ש ואתאחדן ביה ר"ל זה בזה נתאחדו בו ברוחא דא. ואמר אשא כו' ר"ל יחוד גדול עד שלא נודע בהם לא אשא ולא מיא, לא דרום ולא צפון, שאלו נאחד דרום בצפון לבד היה צפון ניכר ודרום נכלל בו, אבל עכשיו לא ניכר לא דרום ולא צפון ולא מזרח ולא מערב. וכן אשא ומיא לא ניכרו והוא כמו ענין הגוף שהוא מד' יסודות שנתמזגו בו ונתערבו אחד בחבירו עד שלא ניכר בו כלל הד' יסודות ונעשה דבר אחד לגמרי. ובזה נתאחדו הד' יסודות יחוד גדול שנעשה מהם עצם אחד. וכן בד' האופנים שאחד דרום וא' צפון וכן לד' סטרין נתאחדו ונעשו גוף אחד לגמרי, וכן החיות וכן הגלגלים, וכמ"ש במעשה מרכבה חשמל אינון ד' נציצין דלהטין ונצצי ועאלין דא בדא ואתעביד מינייהו חד גופא ואקרי חשמל אף הכי אלין ד' חיות כלילן דא בדא בגין דאינון לד' סטרין ההוא דלסטר מזרח אתכליל בסטר מערב וההוא דלסטר מערב אתכליל בסטר מזרח, וההוא דלסטר צפון אתכליל בסטר דרום, וההוא דלסטר דרום אתכליל בסטר צפון. וכיון דאתכלילו כלהו דא בדא אתעביד מינייהו חד גופא ואיהו רזא דאקרי אדם. וכן כאן באופנים. וז"ש והנה אופן אחד בארץ. והתכללותם הוא דוקא משני הפכים אשא במיא, דרום בצפון, דתערובות אשא ברוחא כיון שאינן ב' הפכים לגמרי עדיין אינן בטלים משמם הראשון ואינן מיוחדין עדיין עד שנתמזגו ב' הפכים וכל החיות ואופנים ולמעלה ולמטה הכל בד' היסודות וד' הרוחין שלכן הן ד' וכמ"ש בפר' וארא דף כ"ד (ח"ב כד, א) ע"ש [ובפ' פקודי וכד שמא דא דכליל. עמש"ש]:
זהר א, דף מב ע"א ההוא רוחא סלקא לאתקשרא. ברוחא תניינא שבהיכל הב' ולמעלה כנ"ל:
זהר א, דף מב ע"א וההוא חיותא אסתכייא לעילא כו'. ר"ל הזיווג שלהן כמ"ש בס"ד לא הוו משגיחין אפין באפין, וזהו הזיווג שלמעלה הסתכלותם השמש מאיר ומסתכל בלבנה [ועיין בפר' תולדות דף קל"ה ב' ת"ח סיהרא לא אתנהיר אלא כד חזי' ליה לשמשא וכיון דחזיא ליה וכו', ושם דף קל"ו וזרח השמש כו' דכד אתחזי בהדה כדין נהרא ואתנהיר כו'], וראיתי' לזכור ברית כו'. והענין כי הרוחות נכללין זה בזה ועולין למעלה למעלה ונעשין אחד משא"כ בחיות ואופנים שהן גופין של רוחין ונהורין שאין להם עליה למעלה רק הסתכלות. וכן חיות באופנים כמ"ש לעיל וכל אינון אנפין אסתכיין כו' כמו בזיווג האדם שרוחין של זכר ונקבה נכללין כאחד בשעת הזיווג ואף לאח"כ נשאר בה שורש רוחו בסוד ההוא רוחא דשדי בגווה, וכן עליות הנשמה באדם בשבתות ויו"ט ותפלה (נתעלה) הרוח לבד והגוף אין לו עליה. וכן במשה על הר סיני:
זהר א, דף מב ע"א ואסתכיין דא בדא. הוא אתכללות כפול כנ"ל:
זהר א, דף מב ע"א באמצעיתא כו' ואיהו נקיב כו'. הוא בסוד היסוד שהוא עמוד ונקיב ועולה עד מוחא בינה היכל הז' בחוט השדרה והוא העמוד:
זהר א, דף מב ע"א עד לעילא כו'. ר"ל עד היכל הז' [ובפרשת פקודי למהוי שמא קדישא כו'. עמש"ש]:
זהר א, דף מב ע"א היכלא תניינא כו'. דרגא דהוד:
זהר א, דף מב ע"א כתיב וכעצם השמים. ר"ל כאן הוא עצם השמים כמ"ש למטה. ואמר לטוהר משיום סיום הפסוק כמו בהיכל הא' שמביא כל הפסוק:
זהר א, דף מב ע"א הכא כו' זהר. לפי שההיכל נקרא עצם השמים נק' הרוח זהר כמ"ש כזהר הרקיע, והבן:
זהר א, דף מב ע"א וקיימא בחוורתא כו'. לאפוקי דהיכל הראשון שכל רוח הוא בחוור וסומק. ואמר תדיר ר"ל אע"ג דאתכליל ברוחין אחרים כמש"ל מכל מקום קיימא בחוורתא וכ"ז קיימא על הנהורין אעפ"י לכאורה מ' על הרוחין אינו כן שהרוחין אין להם גוון אלא הנהורין. דוק ותשכח בכל היכלין כי הנהורין הן מסטרא דבוצינא דבה גוונין אבל הרוחין הן מסטרא דנביעו עלאה אתפשטותא דאין בה גוונין רק דמנה אצטבעו גוונין. וכן הוא בכל דבר אף באדם:
זהר א, דף מב ע"א ואיהו עצם דלא כו'. ר"ל עצם פשוט דלא אשתנה. ורצונו שבשר משתנה גוונין לפי הדם שבו וכמו בפנים האדם שמשתנה הגוונין בכל פעם לפי בריאתו וחליו, אבל העצם אינו משתנה לעולם ותמיד הוא לבן, ואף אם הבשר שעליו נשתנה. וכן (כאן) אף שהרוחין אחרים נכללו עמו והן בגוונין אחרים הוא אינו נשתנה לעולם ור"ל הוא עצם מעצם השמים:
זהר א, דף מב ע"א דא לאו כו' כאחרא. ר"ל הרוח הזה טמיר יתיר מן הרוח שבהיכל הא' ששם נציץ ממנו נהורין לתרין סטרין וכאן אין מתנוצץ ממנו נהורין באתגליא כמש"ו [ובפר' פקודי היכלא תניינא כו' גו רזא דמהימנותא. עמש"ש]:
זהר א, דף מב ע"א דא קשי לאתגליא בסתימו דעינא כו' ודא אוף הכי. הענין כי תלת גוונין הן כמ"ש בס"ת ר"פ וירא: הורמנותא דמלכא ר"ל שלטנות המלך הקב"ה שמתגלה לנביאיו שע"י התגלות לנביאיו נודע שלטנותו [אתחזי בתלת גוונין, גוון חד חיזו דאתחזי לעינא מרחיק ועינא לא כו'] והוא גוון רוחא לבנה בסוד ותתצב אחותו מרחוק [גוון תניין חיזו כו' סתים עינא ופתח כו'] והוא בסוד והחיות רצוא ושוב כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ג ע"ב גבינין לא קיימין כו' אלא פקחין וסתמין סתמין ופקחין כו' ועל דא כתיב והחיות רצוא ושוב, והוא ברוחא ספיר שבו והחיות רצוא ושוב כמ"ש למעלה. גוון תליתאה הוא זהר אספקלריא דלא אתחזי ביה כלל בר בגלגולא דעינא כד איהו סתים בסתימו ומגלגלין ליה בגלגולא ואתחזי בהאי גלגולא אספקלריא דנהרא ולא יכיל לקיימא בההוא גוון בר דחזי זוהר מנהרא בסתימו דעינא כו' ע"ש. וזהו ההוא רוחא דכאן שנקרא זוהר. ואמר שם [וכולהו מתפרשין לנביאי קשוט בר משה משימנא עלאה דזכה לאסתכלא לעילא במה דלא אתחזי כלל] והוא רוחא דהיכל ג', היכל נגה, דרגא דמשה בנצח ושם לא אתחזי כלל כמ"ש לקמן היכלא תליתאה רוחא דא דא איהו דכיא בריר מכלהו ל"ל גוון דאתחזי בי' כו'. וזהו בג' היכלין אלו בפרטות שהן קומה שלימה קומת המלכות בסוד והנה שלשה עדרי צאן רובצים עליה ונה"י דידה נגד היכל הראשון וחג"ת נגד היכל השני, וחב"ד דילה נגד היכל השלישי שהן רגלין וברכין וירכין. ונגד חצי ת"ת כתר דילה כידוע. ונה"י הן גוונין דמתחזיין לכן ב' גוונין הראשונים נראין בפתיחו דעיינין וחג"ת הן גוונין דלא מתחזיין לכן הם בסתימו דעיינין. אבל חב"ד אין שם גוונין כלל ושם דרגא דמשה דזכה לבינה ומשם השיג:
זהר א, דף מב ע"א וזהו בפרטות. אבל בכללות כל העשר ספירות נה"י, שהן ג' היכלות הראשונות, הן גוונין דמתחזיין, וחג"ת גוונין דלא מתחזיין, וחב"ד אין גוונין. והענין כי אע"ג שאמרנו שג' גוונין הן בב' היכלות עיקרן בג' היכלות הראשונות והן גוונין דמתחזיין לנביאים שנו"ה שניהן דרגא דנביאים אלא שאין הגוון מתגלה במקומו עד שמתלבש בשל מטה, לכן היכל נצח ל"ל גוון דאתחזי והיכל הוד בסמיתו דעיינין ששם מתגלה גוון נצח וכמ"ש בפר' פקודי דף רמ"ז (ח"ב רמז, א) וכד בטש נהירו דלתתא כו' כמ"ש למטה וכולם גוונין דמתגלין לנביאים וחג"ת שהן ג' היכלות השניים אינן מתגלין הגוונים רק לאבות נתגלו ע"י הג' היכלות הראשונים נה"י שהן היכלי האבות. היכל אהבה דאברהם, והיכל זכות דיצחק, והיכל רצון דיעקב כמש"ל דף מ"ה א' (ח"א מה, א), ובפרשת פקודי. ולמשה רבינו נתגלו הן בעצמן וכמ"ש בפר' וארא דף כ"ג (ח"ב כג, א) אר"א האי קרא דכתיב וארא אל אברהם וגו' כו' באספקלריא דנהרא כתיב ביה ידיעה דכתיב לא נודעתי ע"ש היטיב ותבין כ"ז:
זהר א, דף מב ע"א וג' גוונין דמתחזין במלכות הוא נה"י, ועבפ"ב דף י"ח ע"ב ואינון גוונין כההוא דמות כו' עש"ה, וכל המתגלה אינו מתגלה במקומו רק שיוצא מעליון ומתלבש בתחתון והן ג' מדרגות של הנביאים נה"י שמתלבשים במלכות וכמ"ש בפר' פקודי וכד מתחברא אחרא דא באתר דלעילא בקשורא חדא כו' והאבות חג"ת שמתלבשין בנה"י ונתגלו בארץ ועיין בפ"ב דף א' ע"ב [הנצנים אלין אבהן כו' ואטמירו גו נביאי קשוט כו'] והוא דרגא דמתגלי לאבהן [אתילד יוסף ואטמירו בי'] והוא דרגא דאתגלי [עאל יוסף בארעא קדישא ונציב לון תמן וכדין נראו בארץ ואתגלי תמן כו' ומאן מקיים עלמא וגרים לאבהן דאתגליין קל ינוקי דלעאן באורייתא כו' אלין אינון ינוקי רביין עולמין דכתיב ועשית שנים כרובים זהב], וידוע שהן דרגין דנביאים וכל בניך למודי ה'. ובזמן שאין נביאים תינוקת של בית רבן במקומן להגין (על) עלמא, ולכן נמסר הנבואה בזמן הזה לתינוקות, וז"ש ולנביאי אל תרעו אלין תינוקות של בית רבן. ואמר שם [אלין אינון אבהן דעאלו במחשבה] והוא בסוד ג' טפין דמוחא [ועאלו בעלמא דאתי] והוא בסוד קול גדול דנפיק משופר כלילא בתלת מים ואש ורוח, שהן ג' אבות [ומתמן נפקו בגניזו] והן במקומן ושם נבואתו של משה דנפיק מבינה ויצאו במקומן וכמ"ש בפרשת פקודי דף רמ"ח ע"א במשה דהוה צחצוחא בנבואתי' בכלא בגין דכד נהירו נפיק מאתר דכל נהורין נפקין מיניה ומטא לדרגא כו' ור"ל מבינה יצא ומתלבש במדרגתו, וז"ש משה זכה לבינה. וז"ש משה לגאו יעקב מלבר, והן בתי גוואי בתי בראי, שנה"י לבר מגופא והן מלבר כידוע, ושם נתגלה לאבות משא"כ במשה מלגאו בחג"ת שהן בתי גוואי. וז"ש שאני חורבן בה"מ דאפילו מלאכי שלום בכו שנאמר הן אראלים כו' ולא קאמר דאפילו אראלים לפי שהן חוצה בבית בראי וכמ"ש בפרשת פקודי וכן הוא בחי' בענין הנבואה אם מאצילות או מהתלבשו בהיכלות או מהיכלות בהתלבשן במלאכים כמש"ש:
זהר א, דף מב ע"א כסתימו דעינא כו'. כצ"ל. ור"ל כמו הגוונין דלא מתחזיין בפתיחו דעיינין רק כשסותם העיינין ומגלגל בגלגולא אז נראה הגוונים בסתימת העיינין כמ"ש פר' וארא שם ורזא דא סתום עיניך ואסחר גלגלך ויתגליין אינון גוונין דנהרן דמזדהרי ולא אתייהיב רשו למיחמי אלא בעיינין סתימין כו' ולא נתגלה לראות אלא מתוך הגוונים הנראין שלכן משה שראם בעצמם אמר כי לא יראני כו' שראה באספקלריא דנהרא אבל באבות נאמר וארא שנתגלה על ידי גוונין דמתחזיין, וכן ההוא רוחא אין נגלה רק ע"י התגלגלותו עם רוחא דבהיכל הראשון:
זהר א, דף מב ע"א וז"ש בגין דכד ההוא רוחא קדמאה כו'. ר"ל שאין מתגלה רק כשעולה רוח הראשון ומתקשר עמו אז מתגלה קצת:
זהר א, דף מב ע"א כחוורתא דעינא כו'. כצ"ל. ור"ל כמו גוון חוור דעינא הנגלה שאינו מאיר כשמתגלגל עם גוון הפנימי שאינו נראה אז נראה ע"י בעיינין סתימין כן רוח הזה ע"י רוח של היכל הא'. וז"ש מתגלגלא רוחא כו':
זהר א, דף מב ע"א נהורא דלתתא אסחר כו'. ר"ל שנהורא דהיכל הראשון גלגל את נהורא של היכל זה ועל ידו אתנהיר ואעפ"כ לא נתגלה עד שנתאחד כמו וע"י זה נתגלה הנהורא של היכל זה, וכן אמר לעיל ברוחא מגלגל וגלי ליה ואתקשר בהדיה והן ב' דברים שמגלגל אותו ואז נגלה ויוצא בעצמו ועדיין אינו נגלה לזולתו עד שמתאחד עמו. וכן בנהורא והתגלות הגוונים הוא בהנורא כנ"ל. וכל ההתגלגלות לגלאה נהורין שבהן הגוונים וכל מ"ש בספר ברית מנוחה הוא הכל בנהורין אלו שהן י' ספירות דבריאה ובהן שמות המאורות וכל המאורות שהזכיר שם הוא המאורות שבכאן, רק שכאן הזכיר בדרך כלל ושם דבר בפרטות. והעשר נקודות של שמות הוי"ה הוא ברוחין הנזכר כאן שברוחין הן הויו"ת מנוקדות והן עשר הויו"ת בי' ספירות וכל רוח כלילא בד' מארבע רוחות באי הרוח, וכמ"ש בזוהר ובאדרא רבא והן ד' נקודות של כל שם. וכן בנהורין ד' נהורין בכל א' וא' וכן בי' ספירות של אצילות השמות שאינן נמחקין בגוף הספירות וי' הויו"ת מנוקדות בנקודות הידועות ברוח של י' ספירות. וכן כאן ההויו"ת ברוחין והשמות במאורות שהן הנהורין דכאן, ומהנהורין יוצאין שרפים ואופנים וחיות ומלאכים , לכן משביעין את המלאכים בשמות שהן מקורם בנהורין וצריך לכוין בנקודות של הויות שהן עיקר מקורם ברוחין, וכ"ה ביצירה ועשיה, וכל השמות אינן כתובים בתורה בפירוש רק אותן שבאצילות. וכן כל הכינוים שנק' בהם הקב"ה הן בלבושין וכנפים שבאצילות ששם יחוד שמו יתברך:
זהר א, דף מב ע"א וכדין אנהיר ואחיד כו' בגלגולא דילי'. ר"ל ואז כשמתקשר בנהורא דהיכל תתאה אז אנהיר שמקודם לא היה להאיר שהוא נהורא חוורא עצם פשוט דלא נהיר ועכשיו שנאחז בנהורא תתאה שהוא דבר גס אז מאיר דוגמת האש שאינו נראה ומאיר רק על ידי שנאחז בדבר גס כמו הפתילה והשמן אז מאיר ע"י:
זהר א, דף מב ע"א ואמר דהוא נהורא כליל ולא אשתני כו'. ר"ל שלא תאמר שעל ידי שנאחז בנהורא תתאה משתנה לכך נהיר ואתגליא אינו כן, אלא הוא עצמו אינו משתנה כלל אף אחר התאחדו בו רק אתגליא בגיניה בגלגולא דיליה ושלכן נקרא עצם דלא אשתני לעלמין, ר"ל אף אח"כ לאחר התגלגלות והתאחדות:
זהר א, דף מב ע"א וכד נהור' דא כו' ואסתחר עמיה. שעוד יש רוחא אחרא בסטר שמאלא של היכל הזה ונקרא הדרני"אל כמ"ש למטה ובפרשת פקודי, ומיניה נפק נהורא אחרא וכד מתגלגלא נהורא דא נאחז בנהורא אחרא די לסטר שמאלא ונעשו אחד כמו בהיכל לבנת הספיר שנעשו שתי הנהורין של לבנת הספיר אחד, וכן שני הרוחין כמ"ש שם, וכן כאן למטה בענין הרוחין כמש"ו:
זהר א, דף מב ע"א ורזא דא כתיב חמוקי ירכיך כו'. ר"ל לכן אמר בלשון רבים על שני הרוחין ונהורין וכמ"ש בפרשת פקודי:
זהר א, דף מב ע"א כמו חלאים. שהן תורי זהב כמש"ל דף א' ע"ב הה"ד תורי זהב נעשה לך כו':
זהר א, דף מב ע"א מעשה ידי אמן. הוא הבינה, והן מעשה ידיה בסוד כרובים זהב וכרובים מבינה כמ"ש בס' ברית מנוחה וכמ"ש לירכתים ימה ירכתי צפון. ואמר חמוקי ירכיך כמ"ש בפרשת פקודי דא רוחא נטיל לעילא ונטיל לתתא ברזא דכתיב חמוקי ירכיך כמו חלאים. והענין כי בהיכל הזה הן ברכים ובהיכל דלעילא הן ירכים, ורוחא דכאן נטיל בסתימו דהיכלא דלעילא ולכן נקרא חמוקי ירכיך מלשון חמק ועבר, שנסתר בטמירו דהיכלא דירכתים. וכן הוד נכלל לעולם בנצח, והן תרי פלגי דגופא. וכן ברכין וירכין, ולכן נקראו ע"ש הירכין. וכן נקראו בהרבה מקומות השוקין ירכין וכמ"ש בתוספת ע"ש. וזהו סוד הני ברכי דרבנן דשלהי מינייהו בסוד הני ברכי בסוד וארכבותי' דא לדא נקשן כד מתגליא ההוא סט"א וכמש"ש כדין ההוא סט"א מסאב' שלט' ואתקף והאי רוחא אגניז ואתחשך כו' וסימניך וארכובתי' דא לדא נקשן. וזהו סוד הני כרעי דמנקפא מינייהו והן תולין בצפון (כמש"ש) כיון דזכותא נפקא ונהירו דינין כו' כדין רוחא דא כו'. והוא כד נהיר בינה בגבורה אנהיר האי רוחא וזהו מעשה ידי אמן, דרוחא דא לא אנהיר אלא מבינה והיא נק' אמן כמ"ש פ' וילך דף רפ"ה ע"ב (ח"ג רפה, ב) בסוד ואהיה אצלו אמון וכמ"ש אמון פדגוג כו' והיא אומנא דבניינא כמש"ל דף כ"ב פתח ואמר למלכא כו' אומנא לעילא דא אימא עלאה ע"ש כל המאמר:
זהר א, דף מב ע"א רוחא אחרא כו' והוו חד. הוא רוחא דלסטר שמאלא הנ"ל ואתקשר גם כן עמו בגלגולא ורוחא דשמאלא לו שני גוונין חוור ותכלא וחוור שלו נתקשר בחוור דרוחא ימינא ותכלא שלו נתקשר בסומק של רוח לבנה שבהיכל הראשון שהוא כולל חוור וסומק ונכללו כל הנהורין זה בזה:
זהר א, דף מב ע"א ואמר ונהיר סחרני' בגוון כו'. ר"ל אין הרוח עצמו בגוונים רק נהורא דילי' כנ"ל:
זהר א, דף מב ע"א ואקרון עצם השמים. שרוחא קדמאה נקרא עצם. והשני נקרא שמים, כלילא באש ומים, ב' הגוונים כמו השמים שהוא גוון תכלת כמ"ש תכלת כו' דומה לרקיע, ובתוכו גוון חוור כידוע, וכששני הרוחין נעשו אחד אז נק' ההיכל עצם השמים על שם הב' רוחין שכן הרוחין עצמן כנ"ל בהיכל לבנת הספיר:
זהר א, דף מב ע"א וכל מה דלתתא כו' עצם השמים. ר"ל ההיכל לבנת הספיר וכל אשר בו כולם נכללו כאן בהיכל הזה, רוחין ברוחין נהורין בנהורין היכלות בהיכלות כמש"ל:
זהר א, דף מב ע"א ואמר ובגין דכלא כו'. שהשמים הוא מג' גוונים שהם ג' גוונים דחג"ת, וכאן אינן רק ב' גוונין חוור ותכלת, רק שהגוונים דלתתא נכללו כאן והם עכשיו ג' גוונים חוור וסומק ותכלת. ואע"ג שהג' גוונים הן חוור וסומק וירוק אמר בפרשת תרומה שכאשר נתקשר בגוון חוור נעשה ירוק, וז"ל שם דף קל"ט ע"א (ח"ב קלט, א) "תכלת כו' נגה לו אתהדר לגוון ירוק", והוא כד נכללו הרוחין והנהורין זה בזה ואז מאירין הגוונין כנ"ל, שאינן מאירי עד שנתקשרו יחד. וז"ש שם: "כד אתי צפרא ואתער ימינא לעילא נפיק ההוא נהורא ומטי עד האי תכלא ואשתני מכמה דהוה כו' מההוא שעתא ואילך זמנא דק"ש", שבלילה הוא גוון תכלת וביום אתהדר לירוק והוא זמן התפלה שאז התקשרות הנהורין והרוחין כמש"ל, ור"ל זמנא דק"ש כמ"ש מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן ר"א כו' ונקט דעת ר"א ודעת ת"ק על הגוון דאתאחד עמי' וזהו עצם השמים גוונא דשמים שהתגלותם כאן דלמעלה לא מתחזיין כמש"ל. [ובפרשת פקודי היכלא דא אקרי היכל זהר כו' עמש"ש]:
זהר א, דף מב ע"א מכללא דנהורין אלין כו'. ר"ל כשנכללו כל הרוחין כא' והוא כד סלקא רוחין תתאין לכאן וע"י מתייחדין ב' הרוחין דכאן והוא בסוד מ"נ מתתא לעילא שע"י התחתונים מתייחדין העליונים, וכן בכולם עד שעולין כל הרוחין להיכל הז' ק"ק ונעשין מ"נ לה ומתייחדא עם הנהר דנפיק מעדן. ואמר לעיל בהיכל הא' בסוד הבטשה לאתכללא כחדא שהוא סוד הזיווג אתבריאו האופנים ואח"כ כד אתבסמו רוחא ברוחא ואתאחדו נפקא החיותא וכן כאן אתבריאו השרפים מהבטישו ואח"כ דאתיישבו נפקא חיותא כו' וכמ"ש בפרשת פקודי:
זהר א, דף מב ע"א כלהו בשש בגין דכלהו מעצם השמים. שבו ו' גוונים כנ"ל בסוד ב' תפוחין שבהן ו' גוונין והן ששה רקיעים חוץ וילון דאינו משמש כלום ונכלל ברקיע, וכן כאן תרין גוונין כלילן כחדא כמש"ל:
זהר א, דף מב ע"א ואלין אינון דאוקידו לאינון כו' שית סדרי משנה. ר"ל מאן דמשמש במי ששונה שית סדרי משנה כמ"ש ודאשתמש בתגא זה המשמש במי ששונה הלכות כו':
זהר א, דף מב ע"א ואמר דא הוא מאן דידע לסדרא כו' כדקא יאות. ר"ל ואיזהו נקרא שונה הלכות שיודע לסדרא ולקשרא כו'. והענין כי הסידורא וקישור הייחוד הוא בשית היכלין האלו לסלקא בשביעאה וכידוע בסוד בשכמל"ו, ושם נעשה הייחוד ובאלו היכלין ששה הן שית סדרי משנה שכאן הוא כל אסור ומותר טמא וטהור כשר ופסול שית סטרין דילה, והן לבושין דילה כמ"ש בז"ח ש"ה ע"ש:
זהר א, דף מב ע"א ואמר בתז"ח דף פ"ג ע"ג ועוד וימד שש שעורים לתתא אינון שית סדרי משנה ואינון מאכל בעירן דאינון חיות הקדש. שהן בכל היכלין אלו כמש"ל. הה"ד ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, שהן עולמתין דילה וכל ענינים שבש"ס הן פרטין של אלו היכלות ושם עץ הדעת טוב ורע וכאן הוא כבוד מלכותו:
זהר א, דף מב ע"א וז"ש לאינון דלא חיישי' על יקרא דמאריהון ורזא כו'. וז"ש הלומד מחבירו פרק אחד כו' צריך לנהוג בו כבוד ואין כבוד אלא תורה והוא כבוד דבריאה ושם התורה ושם כבוד חכמים ינחלו, וכל הש"ס נכללין כאן והן שית גדפין דילהון שהן ש"ס כידוע בסוד מיעוט כנפי החיות קדשים וטהרות והן כאן בתרין שוקין שוקיו עמודי שש, וכמ"ש שם וימד שש שעורים וישת עליה דא שיעורא דתרין שוקין דאינון בשכמל"ו כו':
זהר א, דף מב ע"א אלין אינון דמקדשין כו' תדיר. כמ"ש שרפים עומדים כו' ואמר קדוש כו' [ובפרשת פקודי מכללא דא כד אתכליל רוחא ברוחא כו'. עמש"ש]:
זהר א, דף מב ע"א כד מתגלגלין נהורין כו'. ר"ל כד מתיישבן רוחא ברוחא כמ"ש בפרשת פקודי:
זהר א, דף מב ע"א שליטן על קמאי דכלילן לון בגוויהו. ר"ל ששולטין על השרפים וכוללין אותן בתוכם כידוע שכל התחתון שרשו בעליון:
זהר א, דף מב ע"א ובאלין כד נטלין. [ר"ל ובאלין כאשר נכללין השרפים בד' החיות ונטלין בהון וכמ"ש בפרשת פקודי]
זהר א, דף מב ע"א ובאלין כד נטלין כו' עלמא. כי הנחש הוא בהיכלת דמסאבא בהיכל ב' ששם המיתה כמ"ש בפרשת פקודי דף רס"ד ע"א מהאי רוחא תקיפא כו' בההוא חרבא כו' ע"ש וכאן הוא להיפך תלוי החיים כמ"ש לעיל:
זהר א, דף מב ע"א אלין חיוון אנפי נשר כו' דעלייהו. ר"ל ד' חיות הנ"ל מסתכלין לחיותא עלאה דעלייהו וכולן הן אנפי נשר:
זהר א, דף מב ע"א כד"א דרך הנשר בשמים. ר"ל בהיכל הזה שנקרא השמים כנ"ל והן נפקין מרוחא שמאלא כמ"ש לעיל והוא נקרא השמים אש ומים [והענין שהיא הנוקבא היולדת אותם]:
זהר א, דף מב ע"א רוחא דא כו'. ר"ל הרוחא דהיכל הזה שולט על הכל:
זהר א, דף מב ע"א ההיא חיותא דרמיא כו' לגבה. ר"ל החיותא מסתכל לעילא לגבי היכלא תליתאה שע"ג כנ"ל בחיותא של היכלא קדמאה וההוא חיותא אסתכייא לעילא לגבי היכלא תניינא כו' וכן כאן והחיות ד' שתחתיה והשרפים כלהו מסתכלין אל החיה הנשר הזה:
זהר א, דף מב ע"א כלהו כד נטלין מזדעזעין. ר"ל החיות עצמן מזדעזעים בהילוכן כמ"ש מזיעתן של חיות שנושאין את הכבוד והולכין והוא כמ"ש במעשה מרכבה שנטלין להשיג את שלמעלה וזהו זיעתן וז"ס בזיעת אפך כו':
זהר א, דף מב ע"א כמה חיילין מנהון נהירין מנהון כו' כמלקדמין. כמ"ש נהר דינור מהיכן נפיק מזיעתן של חיות וכתיב אלף אלפין ישמשוניה ואמרו אלף אלפין לנהר דינור שמהן נבראין ואמרו בכל יום ויום נבראין מלאכי השרת מנהר דינור ובטלין שנאמר חדשים כו' וז"ש כמה חיילין מנהון כו' ואע"ג שנהר דינור הוא בהיכל הד' כמ"ש בפרשת פקודי שם התחלתו אבל נמשך עד כאן שהוד מקבל מגבורה ולכן אמר בפרשת פקודי שכאן בהיכל הזה המלאך ממונה על הטבילת נשמה בנהר דינור וכמו החיות שהן בכל ההיכלין כמש"ל ונפיק מן השרפים שהוא אש שורף ולכן אקדין בה וכן בהיכל הד' נפיק גם כן מן שרפים כמש"ש דף רנ"ב ע"ב מאלין ד' כד נטלי כו' ע"ש, והכל בסטר דשמאל הוד וגבורה ולפעמים הנהר דינור ביסוד כד מקבל מסטרא דשמאלא כמ"ש ברעיא מהימנא ובתיקונים ע"ש [ועמ"ש בז"ח רות שכאן הוא יסוד], ושם בהיכל זכות שביבין דינור שהן שביבין דאשא דנפקין מן השרפים ומן השביבין אתעבידו שבעין ותרין גלגלין מלהטין באשא וזהו גלגלוי נור דליק ומהן אתעביד נהר דינור וזהו נהר דינור נגיד ונפיק כו' וע"ש בפרשת פקודי:
זהר א, דף מב ע"א כלהו עאלין כו' לון לעילא. ר"ל כולהו הנ"ל נכנסין תחת הנשרא הנ"ל לאכללא לון לעילא בסילוקו לעילא להיכלא תליתאה: