שני לוחות הברית — עשרה מאמרות, מאמר חמישי

אעבודה נצחיית

בפירוש בכל מדה ומדה שמודד לך הש"י הוי מודה לו (ברכות נד, ,א) זה נמשך מהעובד האמיתי ביראה ובאהבה, שאינו ירא את עצמו ועובד את עצמו, רק ירא ואוהב את ה'. נמצא שאינו זז מעבודתו, אף בעת הצר לו מקבל היסורין באהבה, ונמצא עובד תמיד בנצחיי אינו זז מעבודתו בשום ענין:

גוהנה גודל המדה הוא לקבל יסורין באהבה, כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, וגרסינן בתלמוד ומבואר בדברי חכמים הראשונים והאחרונים בענין יסורין הבאים על האדם שאין טוב לאדם השלם שיתעצב ביסורים להיות בועט בהם חלילה, רק יקבלם באהבה בסבר פנים יפות, ויט שכמו לסבול עול התלאות מאורעות הבאות לקראתו, וישיש וישמח בחשבו כי הוא ית' דיין אמת כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול (דברים לב, ד), את אשר יאהב ה' יוכיח (משלי ג, יב), וכאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מייסרך (דברים ח, ה):

דגם יחשוב, כי אין רע יורד מלמעלה, אלא כל מה דעביד קודשא בריך הוא לטב עביד (ברכות ס, ב) למרק עונותיו למען הטיב לו באחריתו, כי אין יסורין בלא עון (שבת נה, א). וגרסינן בספרי (עי' ספרי ואתחנן ז) תניא ר' אליעזר בן יעקב אומר כל זמן שאדם שרוי בשלוה אין מתכפרין לו מעונותיו כלום, וע"י יסורין הוא מתרצה לפני המקום, שנאמר (משלי ג, יב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח. גם היסורין סיבה לאדם להתעורר בתשובה כמו שאיתא בפרק קמא דברכות (ה, א) אמר רבא ואיתימא רב חסדא, אם רואה אדם יסורין באים עליו יפשפש במעשיו כו'. ובפרק חלק (סנהדרין קא, א) אמר ר' עקיבא חביבין יסורין, כתיב (מל"ב כא, א) בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו, וחמשים וחמש שנים מלך בירושלים. וכתיב (שם ב) ויעש הרע בעיני ה'. ואומר (משלי כה, א) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו וגו', וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם למד תורה ולבנו לא היה לומד. אלא לומר לך, כל עמל שעמל בו וכל טורח שטרח בו לא העלהו למוטב אלא יסורין, שנאמר (דה"ב לג, י-יג) וידבר ה' על מנשה אל עמו ולא הקשיבו. ויבא ה' עליהם שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחשתים ויוליכוהו בבלה. וכהצר לו חלה את פני ה' אלהיו ויכנע מאוד מפני אלהי אבותיו. [ויתפלל אליו] ויעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו ירושלים למלכותו וידע מנשה כי ה' הוא האלהים. מאי עבדי ליה כו', עיין שם. הרי לך שהיסורין מביאין לידי תשובה:

הובפרק חלק (צ"ל בר"ר ט, ח) והנה טוב מאוד (בראשית א, לא), אמר רב הונא זו מדת יסורין. טובה מאוד, אתמהה. אלא שעל ידיה באין הבריות לחיי העולם הבא. וכן שלמה אמר (משלי ו, כג) ודרך חיים תוכחת מוסר. ובפרק קמא דברכות (ה, א) ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין. תורה וארץ ישראל ועולם הבא כו'. להודיענו כי ביסורי הגוף גובר הנפש שהוא הפכו. ועל כן בחר אברהם אבינו בזרעו שיפלו בגלות על עונם, כדי שלא יפלו בגיהנם, כדאיתא בב"ר פרשה מ"ד (כא) עיין שם. כי טוב לישראל לענות גופם ביסורים וצרות וגליות, ולא יענש נפשם בעונש הנצחי:

ווהעיקר שהיסורין מביאין לידי תשובה. והר"ן בדרשותיו בדרוש העשירי נותן טעם לשבח על זה, כי כשהאדם בימי שלוה אינו מכיר ובוחן הדברים על אמיתתן מפני הדמיון הנטוע באדם כו' שהוא טורדו ומראה לו תמיד העולם הזה ותאוותיו. אבל כאשר צר לו, אינו יכול לפתותו על דרך זה. ולפיכך מכיר האמת על בוריה, ומבקש ה' לא להמלט מהצרה לבד, אלא בכל לבבו ובכל נפשו שהשכל נוטה למה שבטבעו לנטות כשאין לו מונע כו':

זוזהו סוד יסורין של אהבה, כי אי אפשר לאיזה צדיק שעם היות שאיננו חוטא והוא מקיים המצות כולן, שלא יטרידוהו מעט תאות העולם מהתדבק בבוראו. ומפני זה הש"י מביא לפעמים יסורין על הצדיקים אעפ"י שלא נכשלו בעבירה, אלא כדי שיוסיפו להתרחק מענייני העולם הזה, ושלא יתפתו אליו כלל כו' עיין שם:

חובפרק השוכר את הפועלים (ב"מ פה, ב) רבי אלעזר בר שמעון קביל עליו יסורין. וכן רבינו הקדוש יסורין גדולים ועצומים עיין שם:

טנשמע מכל הלין, שיסורים הם טוב לאדם. על כן כשם שמברכין על הטובה בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, כן מברכין על הרעה בשמחה (ברכות נד, א), כי אלהים חשבה לטובה, אף שזה נעלם מבני אדם: ובמעלה זו זכה הילל הזקן, כדתניא (ברכות ס, א) מעשה בהלל הזקן שהיה מהלך בדרך ושמע קול צווחה בעיר, אמר מובטחני שאין זה בביתי, עליו אמר הכתוב (תהלים קיב, ז) משמועה רעה לא ירא נכון לבו בטוח בה'. והקשה בספר תפילה למשה איך התנשא הילל לאמר שמובטח שאין זה בתוך ביתו, בהיות כי אין אדם צדיק בארץ כו' ואין חטא בלא מירוק יסורין. ואף אם היה באפשריות להיות נמצא אדם בלא חטא כלל, היתכן שישבח הוא את עצמו, וכבר נודע ומפורסם בתלמוד מדת ענוה שהיה בהילל, והאריכו בפרק במה מדליקין (שבת ל, ב) בכמה מעשיות גדולות של מידת ענוה דהילל:

יאלא הענין הוא, שהילל שמח ביסורין לקבל אותם בסבר פנים יפות, ובזו המידה הרגיל ג"כ בני ביתו. לזה כששמע קול צוחה בעיר שהיו צועקים על הצרה שהיא בעיר, אמר מובטחני שאין זה בביתי, רצה לומר הצווחה, ולא היה שולל הצרה חלילה, כי הצרה אפשר שהיה שתהיה ג"כ בביתו, אבל הצווחה והצעקה עליה היה מובטח שלא היתה בביתו, כי הורגלו לקבל הצרה בטוב לבב. על זה אמר, עליו הכתוב אומר משמועה רעה לא ירא, רצה לומר כי לא אמר הכתוב שמועה רעה לא ישמע, אשר בזה האופן היה שולל השמועה רעה. אך אמר משמועה רעה לא ירא, רמז שאף אם ישמע שמועה רעה לא ירא ממנה, כי יודע הוא שלטובתו שמע השמועה למרק עוונותיו:

יאהרי שאין לאדם השלם לצעוק ולהתרעם על יסורין, רק ישב בדד וידום, אשר האריכות להביא ראיות על הסכמת ענין זה הוא דברי מותר, כאשר כל דברי ספרי חבורי החכמים מלאים מזה. גם בכל חכמי הגוים הפילוספים עלה המוסכם כן. וכבר הביא החכם הר"מ אלבילדה בספרו שערי דמעה שש ראיות פילוסופיות על זה עיין שם:

יבואפילו יסורין שיש בהן ביטול תורה מוכח במסקנא בפרק קמא דברכות דהם יסורין של אהבה. דאיתא שם (ה, א) פליגו בה ר' יעקב בר אידי ור' אחא בר חנינא, חד אמר אלו הם יסורין של אהבה כל שאין בהן ביטול תורה, שנאמר (תהלים צד, יב) אשרי הגבר אשר תייסרנו יה ומתורתך תלמדנו. וחד אמר אלו הן יסורין של אהבה שאין בהן ביטול תפילה, שנאמר (שם סו, כ) ברוך ה' אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי. א"ל רב אחא בריה דרב חייא בר אבא הכי אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן, אלו ואלו יסורים של אהבה הן, שנאמר (משלי ג, יב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח. אלא מה תלמוד לומר ומתורתך תלמדנו, אל תיקרי תלמדנו, אלא תלמדנו דבר זה מתורתך. תלמדנו קל וחומר משן ועין. מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהן לחירות. יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה. והיינו דר' שמעון בן לקיש, דאמר רשב"ל נאמר ברית במלח, ונאמר ברית ביסורין. נאמר ברית במלח, דכתיב (ויקרא ב, יג) לא תשבית מלח ברית. ונאמר ברית ביסורין דכתיב (דברים כח, סט) אלה דברי הברית. מה ברית האמור במלח, מלח ממתקת את הבשר. אף ברית האמור ביסורין, ממרקין כל עונותיו של אדם, עד כאן לשונם:

יגובפרק הרואה (ברכות ס, ב) מאי חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, אמר רבא לקבולי בשמחה. א"ר אחא בשם ר' לוי מאי קרא, (תהלים קא, א) חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה. אם חסד, אשירה. ואם משפט, אשירה. ר' שמואל בר נחמני אמר מהכא, (שם נו, יא) בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר. בה' אהלל דבר, זו מדה טובה. באלהים אהלל דבר, זו מדה פורעניות. ר' תנחום אמר מהכא, (שם קטז, יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא (שם ג). ורבנן אמרו מהכא, (איוב א, כא) ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, עד כאן. קשה מאי בינייהו. הנה אלה ד' הקדושים גילו ד' סיבות לחבב היסורים, וכל אחד ידבר מסיבה אחת:

ידא טעם היסורין שמעוררין את האדם לתשובה, וגם להרבות כח השכלי כמו שכתבתי לעיל בשם הר"ן:

טוב אדם טועה שהוא רע, כענין (תהלים קה, יז) לעבד נמכר יוסף, ואדרבה זה היה הסיבה שנעשה למלך במצרים, וכן אומר הפסוק (שם קיח, כא) אודך ה' כי עניתני ותהי לי לישועה. ומביא במדרש לשני סוחרים שהיו להם ספינות בים, ואחד הלך, והב' ישב לו קוץ ברגלו ולא יוכל לילך ונצטער על כי זה יקדים בסחורתו, אח"כ נטבע הספינה בים, נמצא לטובתו ישב לו הקוץ, ואומר אודך ה' כי עניתני, כי זה העינוי היה לי לישועה. וזהו פירוש התפלה (ברכות כט, ב) והטוב בעיניך עשה, רצה לומר אדם טועה וחושב כי זהו טובה, למשל מצא מציאה, ואח"כ נעשית רעה כי שמע המלך ונתפס. אבל רבש"ע, בקשתי תעשה לי טוב מה שבעיניך הוא טוב, שאתה יודע האמת מה היא הטובה:

טזוזה ביאור הפסוק (תהלים סט, יד) ענינו באמת ישעך. וקשה מה זה באמת, וכי ח"ו יענה בשקר. אלא הכוונה, רבש"ע אתה הוא יודע איזה ישע הוא באמת ישע, ובזה הישע ענינו, ולא מה שאני סובר שהוא ישע. והענין כי הש"י מטה כלפי חסד אף שלפום ריהטא נראה לעין שהוא רע:

יזועל דרך זה יתפרש (שם) רישא ואני תפלתי וגו' עת רצון. רצה לומר שאף הנגלה יהיה רצון, נוסף על זה שהנסתר הוא ישועה. על דרך שאמרו רז"ל (הוריות י, ב) מי סני לצדיקי דאכלי שני עולמות. וזהו תפלתי לך ידו"ד, שם הרחמים, שיהיה תמיד עת רצון. אלהים אמר נגד מדת הדין הנגלה שהוא לרעה, אבל הוא רב חסד, כי הוא באמת ישע. וזהו שאמר אלהים ברוב חסדך, ואני אבקש ידו"ד יהיה הכל חסד ורחמים אף הנגלה מהענין:

יחג אין רע יורד מלמעלה. אף אם הוא רע, הוא להצלה מעונש רע יותר מזה. ועל דרך שבחר אברהם אבינו בגליות לזרעו, כדי שלא יבואו לגיהנם, כמו שרמזתי לעיל מדרש בראשית רבה (מד, כא):

יטד יסורין של אהבה, היסורין המסירין פגם שלמעלה ומונעים היחוד העליון. והצדיק מקבל עליו יסורין, לקנח הפגם כדי שיסולק הפגם למעלה, ויהיה אהבה ואחדות למעלה באצילות סוד היחוד והזיווג כמו שכתב הרב הגאלנטי באיכה בפסוק (ג, כד) טוב ה' לקויו וכו', והעתקתיו לעיל (במאמר שלישי ד"ה ובסוג זה), אשר מזה יובן דברי רש"י בפרק קמא דברכות (ה, א) במאמר דרבא ואיתימא ר"ח, אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו, שנאמר (איכה ג, מ) נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'. פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה, שנאמר (תהלים צד, יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ואם תלה ולא מצא, בידוע שיסורים של אהבה הן שנאאמר (משלי ג, יב) את אשר יאהב ה' יוכיח. ופירש רש"י, יסורים של אהבה, הקב"ה מיסרם בעולם הזה בלא שום עון כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכיותיו, עד כאן לשונו:

כולכאורה תמוה זה הענין, היסורין בלא טעם, והשכר בלא טעם. אלא ענין היסורים הוא לנקות הפגם שלמעלה, ולהוסיף אהבה בסוד היחוד שלמעלה, ואז מתרבה שורש הברכה למעלה, ומשם יורד לראש הצדיק, וקל להבין:

כאהנה הראשון אמר חסד ומשפט אשירה, לקיים המצות מעושר. דהיינו חסד פשיטא, אלא אף מעוני דהיינו משפט, סיבה לזה להגביר השכל והוא גורם מאוד לזה כדפירשתי לעיל בשם הר"ן בטעם א':

כבהשני אמר בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר, הוא מה שכתבתי בטעם ב' בענין לך ידו"ד עת רצון אלהים ברוב חסדך:

כגהג' אמר כוס ישועות אשא לעתיד להיות מנוקה מעונש החמור, ואמר לשון ישועה על דרך דאיתא בפרק קמא דתענית (ח, א) אמר ר' יהושע בן לוי כל השמח ביסורין בעולם הזה מביא ישועה לעולם, שנאמר (ישעיה סד, ד) בהם עולם ונושע:

כדואמר צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, יהיה על דרך הפסוק (שם א, ה) על מה תכו עוד תוסיפו סרה כל ראש לחלי וכל לבב דוי. הכוונה, שהקב"ה שולח איזה מכה ההולכת בעולם אז העולם מוסיפין סרה, אינם תולים בהקב"ה שהוא עושה כן לעונש על חטאם, רק אומרים שהוא במקרה, נקרא בלשון אשכנז אומגאנ"ג. וזהו שכתוב כל ראש לחלי וכל לבב דוי, כלומר שהם אומרים מקרה הוא, והא ראיה, שכל ראש לחלי, נמצא מוסיפין סרה. אבל באמת מאת ה' הוא, אם המכה מהלכת בכולם אף החטא היה מהלך בכולם, כי כולם חטאו. וזהו שאמר בכאן צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, כי ממנו היתה זאת לנקות החטא ולא מקרה הוא:

כההד' אמר ה' נתן וה' לקח יהי שם ידו"ד מבורך. הוא סוד אהבה ויחוד של מעלה בהתברך שמו, אז יתברכו התחתונים. וה' נתן ההשפעה אימת, בזמן וה' לקח, כלומר כשלוקח התעוררות התחתונים אז וה' נתן, כמו שהארכתי לעיל בהקדמה, כי מצד מעשה התחתונים וקיומם התורה והמצות מתברך השם הגדול ומברכתו יבורכו התחתונים. הרי מבואר סיבות חביבות מעלות היסורין:

כוומה שאנו מתפללין אבל לא על ידי יסורין וחלאים רעים, היינו יסורין שבאין על האדם לנקמה מהשם יתברך כשהוא נמאס בעיני הבורא שולח עליו יסורין כדי שיהיה הרע כלה ובטל מהעולם רחמנא לצלן, אבל היסורין הבאים לנקות אותו מהחטא כדי שיהיה זך ונקי, או לסבות אחרות טובות להגדיל זכותו וכיוצא בזה, אשרי הגבר אשר תייסרנו יה. על כך תנן (ברכות נד, א) כשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה. ואמר רבה (שם ס, ב) לקבולי בשמחה כמו שמקבל בשמחה ובטוב לבב הטובה שמגעת לו. כי הני והני ברכתא נינהו:

כזעל זה אמר בפסוק שלנו (דברי הימים א כח, ט) דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ונפש חפיצה. מה שכתוב בלב שלם, רצה לומר שיהיה תמיד הלב שלם, אף בעת שהוא נשבר ונדכה. ובנפש חפיצה, הוא עת חפץ ורצון, רצה לומר כמו שהוא בעת חפץ ורצון, כן יהיה הלב שלם כשהוא נשבר, בידו"ד אהלל דבר באלהים אהלל דבר. וכבר נודע שם ידו"ד ואלהי"ם כלולים זה בזה:

כחגם רומז בל"ב שלם ובנפש חפיצה, בכל לבב"ך ובכל נפשך, ודרשו רז"ל (ברכות נד, א) אפילו נוטל נפשך תהיה עובד באהבה: