במצוה תל"ו מתרי"ג מצות, לאבד עבודה זרה ומשמשיה, שנאמר (דברים יב, ב) אבד תאבדון את כל המקומות וגו'.
גתל"ז שלא למחוק ספרי הקודש והשמות של הש"י הכתובים שם, וכן בתי עבודת הקודש, שנאמר (שם יב, ד) לא תעשון כן לה' אלהיכם:
דתל"ח מצוה להקריב כל הקרבנות שיש על האדם בחובה ובנדבה ברגל הראשון שפוגע בו, שנאמר (שם יב, ה) ובאת שמה והבאתם שמה.
התל"ט להביא כל הקרבנות בבית הבחירה, שנאמר (שם יב, יא) ושם תעלה עולותיך.
ות"מ שלא להעלות קדשים בחוץ, שנאמר (שם יב, יז) השמר לך פן תעלה עולתיך וגו'.
זתמ"א מצות פדיית קדשים שנפל בהם מום ואח"כ מותרים באכילה, שנאמר בכל אות נפשך תאכלנו, וקבלו רז"ל שאינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שיפדו.
חתמ"ב שלא לאכול מעשר שני של דגן, והיא התבואה חוץ לירושלים.
טתמ"ג שלא לאכול ג"כ של תירוש, והוא יין.
יתמ"ד שלא לאכול של יצהר, והוא השמן חוץ לירושלים, שנאמר (שם) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירשך ויצהרך.
יאתמ"ה שלא לאכול בכור תמים חוץ לירושלים, שנאמר (שם) לא תוכל לאכול וגו' בקרך וצאנך וגו', ובכלל לאו זה שלא יאכל הזר בשום מקום מן הבכור תם.
יבתמ"ו שלא לאכול מבשר חטאת ואשם אפילו הכהנים חוץ לקלעים, ופירוש שאיסור זה בכלל לא תוכל לאכול בשעריך בקרך וצאנך וגו'.
יגתמ"ז שלא לאכול שום דבר מבשר העולה, שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ונדריך אשר תדור, ופירוש הכתוב כאלו יאמר לא תוכל לאכול נדריך אשר תדור.
ידתמ"ח שלא לאכול קדשים קלים קודם זריקת דמים, שנאמר לא תוכל לאכול וגו' ונדבותיך, שפירושו כאילו אמר לא תוכל לאכול נדבותיך, וקבלו חז"ל (מכות יז, א) לא בא הכתוב אלא לאוכל תודה או שלמים לפני זריקת דמים.
טותמ"ט שלא לאכול בכורים קודם הנחה בעזרה, שנאמר (דברים שם) לא תוכל לאכול בשעריך וגומר ותרומת ידך, ואמרו רז"ל (שם) אלו הבכורים.
טזת"נ שלא לעזוב הלוים ולא נתרשל מלהשלים לחם חקם, כלומר שלא נשהה להם מעשרות, וכל שכן ברגלים שאנו מוזהרים עליהם בישראל כדי לשמחם במועד, ועל זה נאמר (שם יב, יט) השמר לך פן תעזוב את הלוי וגו':
יזתנ"א מצות שחיטה, שנאמר (שם כא) וזבחת מבקרך ומצאנך.
יחתנ"ב שלא לאכול אבר מן החי, שנאמר (שם כג) לא תאכל הנפש וגו'.
יטתנ"ג להטפל בהבאת קדשים אף מחוץ לארץ לבית הבחירה, שנאמר (שם כו) רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא וגו':
כתנ"ד תנ"ה שלא להוסיף אמצות תורה ולא לגרוע, שנאמר (דברים יג, א) לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו.
כאתנ"ו שלא לשמוע למתנבא בשם עבודה זרה, שנאמר (שם, ד) לא תשמע אל דברי הנביא ההוא.
כבתנ"ז שלא להסית אדם מישראל, שנאמר (שם יב) ולא יוסיפו לעשות כדבר הזה.
כגתנ"ח שלא לאהוב את המסית, שנאמר (שם ט) ולא תשמע אליו.
כדתנ"ט שלא לעזוב השנאה למסית, שנאמר (שם) לא תאבה לו.
כהת"ס שלא לחוס על המסית להצילו, שנאמר (שם) לא תחוס עיניך עליו.
כותס"א שלא ילמד המוסת זכות על המסית אפילו אם יודע, שנאמר (שם) לא תחמול עליו.
כזתס"ב שלא לשתוק מללמד חובה למסית היודע לו חובה, שנאמר (שם) ולא תכסה עליו:
כחתס"ג מצות חקירת העדים, שנאמר (שם טו) ודרשת וחקרת וגו'.
כטתס"ד להרוג אנשי עיר הנדחת ולשרוף אותה, שנאמר (שם טז) הכה תכה את כל יושבי העיר וגו'.
לתס"ה שלא לבנות עיר הנדחת, שנאמר (שם יז) לא תבנה עוד.
לאתס"ו שלא להנות בממון עיר הנדחת, שנאמר (שם יח) ולא ידבק בידך מאומה.
לבתס"ז שלא להתגודד כדרך עובדי עבודה זרה, שנאמר (דברים יד, א) לא תתגודדו.
לגתס"ח שלא לעשות קרחה על מת, שנאמר (שם) ולא תשימו קרחה בין עיניכם:
לדתס"ט שלא לאכול פסולי המוקדשין, ואיתא בסיפרי (מז), לא תאכל כל תועבה (דברים יד, ג), בפסולי המוקדשין הכתוב מדבר.
להת"ע לבדוק סימני העוף, שנאמר (שם, יא) כל צפור טהור תאכלו.
לותע"א שלא לאכול שרץ העוף, שנאמר (דברים יד, יט) וכל שרץ העוף טמא הוא וגו'.
לזתע"ב שלא לאכול נבילה, שנאמר (שם כא) לא תאכלו כל נבלה:
לחתע"ג מצות מעשר, שנאמר (שם יב) עשר תעשר, ובמעשר שני הכתוב מדבר.
לטתע"ד להפריש מעשר לעני בשנה הג' והששית והשמטה, שנאמר (שם כח) מקצה שלש שנים תוציא וגו'.
מתע"ה תע"ו מצות השמטת כספים בשנת השמטה, שנאמר (דברים טו, א) מקץ שבע שנים וגו'. ושלא יתבע הלואה שעברה עליו השמטה, שנאמר (שם ב) לא יגוש.
מאתע"ז לנגוש את הנכרי, שנאמר (שם ג) את הנכרי תגוש.
מבתע"ח ליתן צדקה לעניי ישראל, שנאמר (שם ח) פתוח תפתח וגו'.
מגתע"ט שלא למנוע מלתת צדקה, שנאמר (שם ז) לא תאמץ את לבבך וגו'.
מדת"פ שלא להמנע מלהלוות לעני מפני פחד השמטה, שנאמר (שם ט) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמור קרבה שנת השבע וגו'.
מהתפ"א שלא לשלח עבד עברי ריקם, שנאמר (שם יג) לא תשלחנו ריקם.
מותפ"ב להעניק לעבד עברי בצאתו חפשי, שנאמר (שם יד) הענק תעניק לו:
מזתפ"ג שלא לעבוד בבכור והוא הדין לשאר קדשים, שנאמר (שם יט) לא תעבוד בבכור שורך.
מחתפ"ד שלא לגזוז הבכור והוא הדין לשאר קדשים, שנאמר (שם) ולא תגוז בכור וגו':
מטתפ"ה שלא לאכול חמץ בי"ד בניסן אחר חצות, שנאמר (דברים טז, ג) לא תאכל עליו חמץ, רצה לומר על זמן שחיטת הפסח שזמנו אחר חצות.
נתפ"ו שלא להותיר מחגיגת י"ד ליום השלישי, שנאמר (שם ד) ולא ילין מן הבשר וגו'.
נאתפ"ז שלא להקריב קרבן פסח בבמת יחיד, שנאמר (שם ה) לא תוכל לזבוח הפסח באחד שעריך.
נבתפ"ח מצות שמחת הרגלים, שנאמר (שם יא) ושמחת לפני ה' אלהיך.
נגתפ"ט מצות ראיה כל זכר שלש פעמים בשנה.
נדת"צ שלא נעלה לבית הבחירה ברגל בלא קרבן, שנאמר (שם טז) ולא יראו פני ריקם:
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים