מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםשני לוחות הברית — תורה שבכתב, כי תצא, נר מצוה
אזה שמו אשר יקראו לו קדושת הגוף וקדושת דמים:
במצוה תקל"ב מתרי"ג מצות, לעשות ליפת תואר כדין הנזכר בפרשה.
גתקל"ג שלא תמכר אשת יפת תואר, שנאמר (דברים כא, יד) ומכור לא תמכרנה.
דתקל"ד שלא לכבוש אשת יפת תואר ולהתעמר בה:
התקל"ה לתלות החייב תליה, שנאמר (שם כב) ותלית אותו על עץ.
ותקל"ו לקבור הנהרג והוא הדין לקבור מתים, שנאמר כי (שם כג) קבר תקברנו ביום ההוא.
זתקל"ז שלא ילין את הצלוב על העץ, שנאמר (שם) לא תלין נבלתו על העץ:
חתקל"ח להשיב אבידה, שנאמר (דברים כב, א) השב תשיבם.
טתקל"ט שלא להתעלם מהאבדה בעת שיראה, שנאמר (שם ג) לא תוכל להתעלם.
יתק"מ להקים המשא על האדם או על הבהמה, שנאמר (שם ד) הקם תקים עמו.
יאתקמ"א שלא להניח בהמה תחת משאה או איש ומשאו עליו והוא נבוך במשאו, אלא לעזור ולהקים עמו, שנאמר (שם) לא תראה את חמור אחיך וגומר והתעלמת מהם:
יבתקמ"ב, שלא יתקשט האיש בתכשיטי אשה.
יגתקמ"ג שלא תלבש האשה תכשיטי או מלבושי האיש, כגון כלי מלחמה וכיוצא בו, שנאמר (שם ה) לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה:
ידתקמ"ד, לשלוח המוציא קן צפור בדרך את האם ולקחת הבנים, שנאמר (שם ז) שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך.
טותקמ"ה שלא ליקח האם מעל הבנים, שנאמר (שם ו) לא תקח האם על הבנים.
טזתקמ"ו לעשות מעקה להסיר המכשול, שנאמר (שם ח) ועשית מעקה.
יזתקמ"ז שלא להניח המוקשים והמכשולים בבתינו ובארצינו, שנאמר (שם) לא תשים דמים בביתך:
יחתקמ"ח, שלא לזרוע תבואה או זרעים בכרם, שנאמר (שם ט) לא תזרע כרמך כלאים.
יטתקמ"ט, שלא לאכול כלאי הכרם, שנאמר (שם) פן תקדש המלאה, והקבלה שפן תוקדש רצה לומר פן תוקד אש, רצה לומר שאם תזרע כלאים בכרם צריכה שריפה שאסור להנות ממנה והיינו איסור אכילה.
כתק"ן, שלא לחרוש בשני מיני בהמה, שנאמר (שם י) לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו.
כאתקנ"א שלא ללבוש שעטנז והוא כלאים בבגד, שנאמר (שם, יא) לא תלבש שעטנז וגו':
כבתקנ"ב, לישא אשה באחד מדרכי הקניה, שנאמר (שם יג) כי יקח איש אשה וגו'.
כגתקנ"ג, לישא מוציא שם רע את ארוסתו, שנאמר (שם יט) ולו תהיה לאשה.
כדתק,נ"ד, שלא יגרשנה, שנאמר (שם) ולא יוכל לשלחה כל ימיו.
כהתקנ"ה, לסקול מי שנתחייב סקילה, שנאמר (שם כא) וסקלוה אנשי עירה.
כותקנ"ו, שלא לענוש מי שהוא אנוס בחטא, שנאמר (שם כו) ולנערה לא תעשה דבר.
כזתקנ"ז, לישא אונס את אנוסתו, שנאמר (שם כט) לו תהיה לאשה.
כחתקנ"ח, שלא יגרש האונס אנוסתו כל ימיו, שנאמר (שם) לא יוכל לשלחה כל ימיו:
כטתקנ"ט, שלא יבא סריס בקהל ה' ר"ל שלא יבא על בת ישראל שנאמר (דברים כג, ב) לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה'. ...
לתק"ס, שלא יבא ממזר בקהל ה', שלא ישא בת ישראל, שנאמר (שם ג) לא יבא ממזר בקהל ה'.
לאתקס"א, שלא יבא עמוני ומואבי על בת ישראל, שנאמר (שם ד) לא יבא עמוני.
לבתקס"ב, שלא להרחיק זרע עשו מקהלנו אחר שנכנסו בדתינו, שנאמר (שם ח) לא תתעב אדומי.
לגתקס"ג, שלא להרחיק זרע מצרי אחר הכנסתו בדת, שנאמר (שם) לא תתעב מצרי.
לדתקס"ד, שלא לדרוש שלום לעמון ומואב שעת המלחמה, שנאמר (שם ז) לא תדרוש שלומם וטובתם וגו':
להתקס"ה, שלא יכנס טמא למחנה לויה, שנאמר (שם יא) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור וגו'.
לותקס"ו, להתקין מקום בצאתם למחנה וזהו יד להפנות שם, שנאמר (שם יג) ויתד תהיה לך וגו'.
לזתקס"ז, להתקין יתד להיות לו עם כליו לחפור ולכסות המקום שהפנה בו, שנאמר ויתד תהיה לך על אזניך וגומר.
לחתקס"ח, שלא להחזיר עבד שברח.
לטתקס"ט, שלא להונות עבד זה, שנאמר (שם יז) בו לא תוננו.
מתק"ע, שלא לבוא על אשה בלא כתובה וקדושין, שנאמר (שם יח). לא תהיה קדשה מבנות ישראל.
מאתקע"א, שלא להקריב אתנן זונה ומחיר כלב, שנאמר (שם יט) לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב.
מבתקע"ב, תקע"ג, לא תשיך לאחיך וגומר, לנכרי תשיך וגומר, שלא ללוות בריבית רצה לומר שלא לקחת מעות ולתת ריבית, וזה אזהרה ללוקח שנאמר (שם כ) לא תשיך לאחיך, רצה לומר לא תושך מאחיך. ולהלוות לנכרי בריבית שנאמר (שם כא) לנכרי תשיך, וזהו לדעת הרמב"ם. והסמ"ג חולק:
מגתקע"ד, שלא לאחר הנדרים והנדבות עד ג' רגלים, שנאמר (שם כב) כי תדור נדר לה' אלהיך.
מדתקע"ה, לקיים כל היוצא מפי האדם, שנאמר (שם יט) מוצא שפתיך תשמור:
מהתקע"ו, לאכול שכיר במה שעושה במחובר לקרקע, שנאמר (שם כה) כי תבוא בכרם רעך ואכלת ענבים בנפשך שבעך.
מותקע"ז, שלא ליקח השכיר יתר על אכילתו, שנאמר (שם) ואל כליך לא תתן.
מזתקע"ח, שלא יאכל השכיר בעת המלאכה ממחובר לקרקע, שנאמר (שם, כו) וחרמש לא תניף, כלומר בשעת הקציר לא תקצור לעצמך:
מחתקע"ט, מצות גירושין בשטר, שנאמר (דברים כד, א) וכתב לה ספר כריתות.
מטתק"פ, שלא יחזיר המגרש את גרושתו אחר שנשאת לאחר, שנאמר (שם ד) לא יוכל בעלה הראשון כו'.
נתקפ"א, שלא יצא החתן לצורך המלחמה ולא לשום דבר שנה תמימה, שנאמר (שם ה) לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר נקי יהי' לביתו שנה אחת.
נאתקפ"ב, לשמח חתן את אשתו שנה תמימה, שנאמר (שם ה) נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו וגומר:
נבתקפ"ג, שלא לחבול כלים שעושין בהן אוכל נפש, שנאמר (שם ו) לא יחבול רחים ורכב.
נגתקפ"ד, שלא לתלוש סימני צרעת, שנאמר (שם ח) השמר בנגע הצרעת.
נדתקפ"ה, שלא למשכן בעל חוב בזרוע אלא במצות בית דין, שנאמר (שם יא) לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו.
נהתקפ"ו, שלא למנוע העבוט בעת שהוא צריך לו העני, שנאמר (שם יב) לא תשכב בעבוטו, רצה לומר לא תשכב ועבוטו עמך.
נותקפ"ז, להשיב המשכון לבעליו בעת שהעני צריך לו, שנאמר (שם יג) השב תשיב לו את העבוט.
נזתקפ"ח, ליתן שכר השכיר ביומו, שנאמר (שם טו) ביומו תתן שכרו:
נחתקפ"ט, שלא לקבל עדות הקרובים, שנאמר (שם טז) לא יומתו אבות על בנים, רצה לומר לא יומתו האבות בעדות בנים כו'.
נטתק"ץ, שלא להטות משפט גר יתום, שנאמר (שם יז) לא תטה משפט גר יתום ואלמנה.
סתקצ"א, שלא למשכן בגד אלמנה, שנאמר (שם) ולא תחבול בגד אלמנה.
סאתקצ"ב, להניח עומר השכחה, שנאמר (שם יט) ושכחת עומר בשדה וגומר.
סבתקצ"ג, שלא ליקח עומר השכחה, שנאמר (שם) לא תשוב לקחתו.
סגתקצ"ד, להלקות המחוייב מלקות.
סדתקצ"ה, שלא יוסיף בהכאתו יתר על מה שחייב או על מה שאמדוהו, שנאמר (דברים כה, ג) ארבעים יכנו פן יוסיף.
סהתקצ"ו, שלא לחסום את הבהמה בשעת מלאכתה, שנאמר (שם ד) לא תחסום שור בדישו:
סותקצ"ז, שלא תנשא היבמה לזר שנאמר (שם ה) לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר.
סזתקצ"ח, לייבם אשת אח בלא בנים, שנאמר (שם) יבמה יבא עליה.
סחתקצ"ט, לחלוץ אם לא רצה לייבם, שנאמר (שם ט) וחלצה נעלו:
סטת"ר, להציל נרדף אפילו בנפשו של רודף, שנאמר (שם יב) וקצותה את כפה.
עתר"א, שלא לחוס על הרודף, שנאמר (שם) לא תחוס עיניך.
עאתר"ב, שלא להיות אצלינו אבן גדולה או קטנה, שנאמר (שם יג) לא יהיה לך בכיסך:
עבתר"ג, לזכור מעשה עמלק, שנאמר (שם יז) זכור את אשר עשה לך עמלק.
עגתר"ד, להכרית זרעו של עמלק, שנאמר (שם יט) תמחה את זכר עמלק.
עדתר"ה, שלא נשכח מעשה עמלק שעשה עם אבותינו בצאתם ממצרים: