מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

שני לוחות הברית — תורה שבעל פה, כלל מדות 8

אכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא:
בזה לשון הליכות עולם מדה זו בתורה ללמד על עצמו ועל כללו ולשון המדה כך משמע כענין שאמרו (שבת ע, א) גבי הבערה לא תבערו אש הבערה בכלל לא תעשה כל מלאכה היתה ולמה יצאתה לחלק כלומר לענין חלוק מלאכות שאם עשה הבערה עם שאר מלאכות בהעלם אחד שחייב על הבערה בפני עצמה ומלמדת לאחרים מה הבערה חייב בפני עצמה אף הכל כן וכן אוב וידעוני בכלל כל המכשפים היו ולמה יצאו ללמד מה אוב וידעוני בסקילה אף הכל בסקילה וכאלה רבות אך מצאנו זו המדה שאינה מלמדת לעצמה כלום כאותה ששנינו והנפש אשר תאכל בשר הזבח וטומאתו עליו שלמים בכלל כל הקדשים היו ולמה יצאו להקיש אליהם מה שלמים קדשי מזבח אף כל קדשי מזבח יצאו קדשי בדק הבית שאין חייבים עליהם משום טומאה ומייתי לה בפ"ק דשבועות (ד, ב). ואם ישאל השואל ולמה אין דנין אותה בכלל ופרט ולומר אין בכלל אלא מה שבפרט ועל השלמים יהא חייב ועל השאר יהא פטור תשובה כלל ופרט המרוחקים בשתי פרשיות לדברי הכל אין דנין אותו בכלל ופרט כדאיתא בפסחים והך דהבערה לא דרש לה ר' יוסי לחלק במדת דבר שהיה בכלל וכו' אלא לאו בעלמא כלומר להקל על ההבערה שאין חייב עליה סקילה כשאר מלאכות אלא לאו בעלמא ורבים מקשים וכי חולק ר' יוסי על י"ג מדות שזו אחת מהן והפירוק המחוור מכל מה שראיתי בזאת הקושיא היא זה דרבי יוסי קרא אחרינא אית ליה לחילוק מלאכות כדאיתא בשבת פרק כלל גדול (ע, א), הלכך על כרחך קרא דלא תבערו אש לא אתא לחילוק מלאכות אלא ללאו עד כאן לשונו.