מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

שני לוחות הברית — שער האותיות, אות ז' זהירות

אזהיר נקרא הנזהר בשעת מעשה, וזריז קודם מעשה, כי זריזין מקדימין. ושניהם שייכין הן בסור מרע, הן בעשה טוב. הן שיהיה זהיר בסור מרע, ויהיה זריז ויקדים את עצמו בסייגים ובשמירה יתירה שלא יבא לידי שום איסור, הן חמור הן קל, הן איזה מדה ממדות רעות. והן בעשה טוב, איזה מצוה ופעולה טובה ומדה טובה יהיה נזהר לשמרה, ויהיה זריז ומקדים להביא עצמו לידי טוב הזה, ויעשה הדבר בזריזות ובשמחה, ועל זה אמר יודא בן תימא (אבות ה, כ) הוי גבור כארי. ולא יתן מנוחה רגע אחת שיהיה מקום ליצה"ר להסית ולהדיח. וגבור כארי, הוא כענין (שם ד, א) איזהו גבור הכובש שהזכיר בן זומא:
בובמעלות המדות כתב וזה לשונו, דעו בני, כי מעלת הזריזות היא מידה חשובה, לפי שמתחילת ברייתו של אדם לא נברא אלא להיות זריז במעשיו ובדרכיו כמו שכתוב (בראשית ב, ז) ויהי האדם לנפש חיה, מאי חיה זריזותא (בר"ר יד, י) ואמרו חז"ל באגדה (שם) עשאו עבד מכורן לעצמו, שאם אינו יגע אינו אוכל, ראה מ"ש בענין (בראשית ב, טו) ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, וכי עבודה ושמירה הוה צריך. אלא כדי לזרזו כו', עכ"ל:
גויש לפרש מה שאמר הכתוב (ויקרא יח, ה) אשר יעשה אותם וחי בהם, פירוש כענין לנפש חיה הנ"ל, שרצה לומר שיעשה בחיות ובזריזות ולא בעצלתיים, כשיש באדם רוח עצלות ועצבות שהוא כח החצונים, מכביד כל אבריו של האדם באופן שאין כח באבריו לקום ממטתו לעמוד לתורה ולתפלה וכן בשאר המצות, אז אבריו כאלו מתים. אבל יעשה אותם האדם ויגבור כארי על ידי דביקותו בה' אלהים חיים, ואז וחי בהם. וגם כן קרוב לענין שפירש רש"י במסכת ברכות (נא, א) על הדברים הנאמרים בכוס של ברכה, ואחד מהן חי. פירש רש"י, פרישק"ו בלע"ז. כלומר, שהוא בריא ולא הופג טעמו. והכל עניין אחד:
דנשלם אות זיי"ן