מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםשער האמונה ויסוד החסידות — הקדמה 21
אמבאר דברי המורה בענין קריעת ים סוף, שהיה נס בשני הפכים.
בוגם בענין הנסים מ"ש בל"ה משני, שהנס היותר גדול הוא קריעת ים סוף, שהיה התגלות גדול בפרהסיא עצומה לעיני האוהב והשונא הנאות לו והחולק עליו, שבכל נסי הנביאים לא היה בפרהסיא כל כך, וכאן היה נגד אוהבים ונגד שונאים, והיינו שכלל שניהם יחד בהנס אחד. וזה מתאים עם דברי זה"ק תרומה (דף קע:) ועל דא קשה הוה קמיה קריעת ים סוף, כגוונא דא קשין זווגין קמי קוב"ה כקריעת ים סוף, מה קריעת ים סוף קטיל לאלין בהאי סטרא ומקיים לאלין בהאי סטרא. והענין שעיקר הנס היה במקום אחד בנושא אחד היו שני הפכים, שישראל ניצולו ומצרים נטבעו, כמו שיתבאר הענין לקמן בפתיחה בענין הנסים: