עזרא — פרק ד׳

רְחוּם בְּעֵל טְעֵם וְשִׁמְשַׁי סָֽפְרָא כְּתַבוּ אִגְּרָה חֲדָה עַל יְרוּשְׁלֶם לְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מַלְכָּא כְּנֵֽמָא

רחום בעל הטעם ושמשי הסופר כתבו איגרת אחת על ירושלים לארתחשסתא המלך, כזאת:תרגום הבינני

בעל טעםהיודע לסדר דברי הכתב במליצה נאותה ספראהיודע לאמן ידו בכתיבה כתבוהם כתבו אגרת א׳ להלשין על ירושלים רחום היה המסדר ושמשי היה הכותב כנמאר״ל דברי האגרת היה כאשר נאמר למטהמצודת דוד

בעל טעם ענינו היודע מיטב הדבור במליצה נאותה וכן וטע׳ זקנים יקח (איוב י״ב:כ׳) · אגרא כן יקרא כתב השלוח ע״ש שמאוסף בו דברים הרבה והוא מל׳ אוגר בקיץ (משלי י) · כנמא ענין אמירה וכן וינאמו נאם (ירמיה כ״ג)מצודת ציון

אֱדַיִן רְחוּם בְּעֵל טְעֵם וְשִׁמְשַׁי סָֽפְרָא וּשְׁאָר כְּנָוָתְהוֹן דִּינָיֵא וַאֲפַרְסַתְכָיֵא טַרְפְּלָיֵא אֲפָֽרְסָיֵא (ארכוי) [אַרְכֳּוָיֵא] בָבְלָיֵא שֽׁוּשַׁנְכָיֵא (דהוא) [דֶּהָיֵא] עֵלְמָיֵֽא

אז רחום בעל הטעם ושמשי הסופר ושאר חבריהם — הדיינים והפקידים, אנשי טרפל, אנשי פרס, אנשי ארך, הבבלים, אנשי שושן שהם העילמים,תרגום הבינני

אדיןאז באותו המעמד והעצה היה רחום וכו׳ ושאר חבריהם דיניא וכו׳הם שמות עובדי כוכבים ידועות אצלם אשר ישבו בערי שומרון והיו גם המה במעמד העצה היעוצהמצודת דוד

וּשְׁאָר אֻמַּיָּא דִּי הַגְלִי אׇסְנַפַּר רַבָּא וְיַקִּירָא וְהוֹתֵב הִמּוֹ בְּקִרְיָה דִּי שָׁמְרָיִן וּשְׁאָר עֲבַֽר נַהֲרָה וּכְעֶֽנֶת

ושאר האומות שהגלה אסנפר הגדול והנכבד והושיבם בעיר שומרון ושאר עבר הנהר — ועתה.תרגום הבינני

ושאר אומיאושאר העובדי כוכבים אשר הגלה אסנפר והוא סנחריב בלשון פרסי רבא ויקיראכן נקרא סנחריב על כי היה מלך גדול ומכובד והותבהושיב את העובדי כוכבים ההם בהערים של שומרון ר״ל הסמוכים לה ואף שנאמר למעלה שאסר חדון בנו הושיב אותם בערי שומרון מ״מ אמר שהושיב הוא על כי היה במצותו ושארגם שאר היושבים בעבר נהר פרת המפסיק בין בבל לא״י וגם כענת והוא שם מקום מטרפולין לכל אלה ור״ל כל אלה הסכימו בדבר האגרתמצודת דוד

דְּנָה פַּרְשֶׁגֶן אִגַּרְתָּא דִּי שְׁלַחוּ עֲלוֹהִי עַל אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מַלְכָּא (עבדיך) [עַבְדָךְ] אֱנָשׁ עֲבַֽר נַהֲרָה וּכְעֶֽנֶת {פ}

זה העתק האיגרת ששלחו עליו, על ארתחשסתא המלך: עבדיך, אנשי עבר הנהר, ועתה.תרגום הבינני

דנהזאת סדור טופס האגרת אשר שלחו אליו וחוזר ומפרש אל ארתחששתא המלך עבדךר״ל אנחנו הכותבים המה עבדיך אנשי עבר הנהר ויושבי כענתמצודת דוד

פרשגן ענין טופס הדבר וענינו כי משנה תורת משה (יהושע ח׳:ל״ב) ת״י פרשגן אורייתאמצודת ציון

יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּא דִּי יְהוּדָיֵא דִּי סְלִקוּ מִן לְוָתָךְ עֲלֶינָא אֲתוֹ לִירוּשְׁלֶם קִרְיְתָא מָֽרָדְתָּא וּבִֽאישְׁתָּא בָּנַיִן (ושורי) [וְשׁוּרַיָּא] (אשכללו) [שַׁכְלִילוּ] וְאֻשַּׁיָּא יַחִֽיטוּ {ס}

ידוע יהיה למלך, שהיהודים שעלו מאתך אלינו באו לירושלים; את העיר המורדת והרעה הם בונים, ואת החומות השלימו ואת היסודות חיברו.תרגום הבינני

ידיע להואידוע יהיה למלך אשר היהודים אשר עלו מעמך לבוא אלינו הנה באו לירושלי׳ קריתאהעיר המורדת והרעה המה בונים והחומה רוצים לגמור ולכלות והיסודות יקשרו ויחברו זה לזה ר״ל מתקנים מקום המקולקל להיות כל היסוד בחבור אחדמצודת דוד

ושוריא חומות וכן אדלג שור (תהלים י״ח) · שכלילו ענין גמר והשלמה וכת״א על ויכלו השמים (בראשית ב׳) · ואושיא ענין יסוד כמו לאשישי קיר חרשת (ישעיה ט״ז) · יחיטו מל׳ חוט ר״ל יחברו כאלו תפרם בחוט ע״י המחטמצודת ציון

כְּעַן יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּא דִּי הֵן קִרְיְתָא דָךְ תִּתְבְּנֵא וְשׁוּרַיָּא יִֽשְׁתַּכְלְלוּן מִנְדָּֽה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא יִנְתְּנוּן וְאַפְּתֹם מַלְכִים תְּהַנְזִֽק {ס}

עתה, ידוע יהיה למלך: אם העיר ההיא תיבנה והחומות יושלמו — מס, בלו והלך לא ייתנו, ואת אוצר המלכים תזיק.תרגום הבינני

כעןעתה ידוע יהיה למלך אשר אם העיר הזאת תבנה והחומות יגמרו וישלמו מנדה וגו׳ אזי מיני המסים ההם לא יתנו עוד כי יתחזקו בחיזוק העיר וימרדו במלך ואפתוםהכנסת המלכים יהיה ניזק ונפסד כי לא יתנו עוד מס למלכי פרסמצודת דוד

מנדה זה מס המלך המוטל על כל בני המדינה ביחד · בלו הכסף גולגלתא והלך. הוא תשודה המביאים למלך בעת יעבור אליהם · ואפתום הוא ענין הכנסה ואין לו דומהמצודת ציון

כְּעַן כׇּל קֳבֵל דִּֽי מְלַח הֵֽיכְלָא מְלַחְנָא וְעַרְוַת מַלְכָּא לָא אֲֽרִֽיךְ לַנָא לְמֶֽחֱזֵא עַל דְּנָה שְׁלַחְנָא וְהוֹדַעְנָא לְמַלְכָּֽא

עתה, מפני שאת מלח ההיכל אנו אוכלים, ואין ראוי לנו לראות בערוות המלך — על כן שלחנו והודענו למלך,תרגום הבינני

כעןעתה בעבור אשר רוצים אנו אשר חורבן המקדש יהיה חרוב כשהיה וערותכי בזיון המלך לא יפה וכשר לנו לראות ולשתוק על דנהעל זאת שולחים אנחנו ומודיעים למלךמצודת דוד

מלח ענין חרבן כמו ארץ מלחה (ירמיה י״ז) · וערות מל׳ ערוה ר״ל בזיון · אריך מענין יפה וכשר ובדרז״ל מאה פלפלין במאה ועשרים ואריך (ב״מ עה) ור״ל והדבר יפה וישר ואין בו משום רביתמצודת ציון

דִּי יְבַקַּר בִּֽסְפַר דׇּכְרָנַיָּא דִּי אֲבָהָתָךְ וּתְהַשְׁכַּח בִּסְפַר דׇּכְרָנַיָּא וְתִנְדַּע דִּי קִרְיְתָא דָךְ קִרְיָא מָֽרָדָא וּֽמְהַנְזְקַת מַלְכִין וּמְדִנָן וְאֶשְׁתַּדּוּר עָבְדִין בְּגַוַּהּ מִן יוֹמָת עָלְמָא עַל דְּנָה קִרְיְתָא דָךְ הׇֽחָרְבַֽת

שיבקר בספר הזיכרונות של אבותיך; ותמצא בספר הזיכרונות ותדע שהעיר ההיא עיר מורדת היא, ומזיקה מלכים ומדינות, ומרד עושים בתוכה מימי עולם — על כן העיר ההיא הוחרבה.תרגום הבינני

די יבקראשר יחפש בספר הזכרונות של אבותיך ותמצא בספר הזכרונות ותדע אשר העיר הזאת היא עיר מורדת ומזקת למלכים ולמדינות ואשתדורומרידות וסרבנות עושים בה מן ימי עולם על דנהבעבור זאת העיר הזאת נעשית חורבהמצודת דוד

יבקר יחפש כמו אבקר את צאני (יחזקאל ל״ד:י״ב) · ואשתדור ענינו סרבנות ומרידה והוא מלשון שדר שהוא שליחות בלשון ארמי כי כן דרך המורדים לשלוח שלוחים לשאול עזר להחזיק ידםמצודת ציון

מְהוֹדְעִין אֲנַחְנָה לְמַלְכָּא דִּי הֵן קִרְיְתָא דָךְ תִּתְבְּנֵא וְשׁוּרַיָּה יִֽשְׁתַּכְלְלוּן לׇקֳבֵל דְּנָה חֲלָק בַּעֲבַר נַהֲרָא לָא אִיתַי לָֽךְ {פ}

מודיעים אנחנו למלך, שאם העיר ההיא תיבנה והחומות יושלמו — לעומת זאת חלק בעבר הנהר לא יהיה לך.תרגום הבינני

מהודעיןמודיעים אנחנו למלך אשר אם העיר הזאת תבנה והחומות יוגמרו ויושלמו לקבל דנהבעבור זאת לא יש לך חלק בעבר הנהר כי הכל ימרדו בך בעבור זאת או היהודים יתגברו וימשלו הם על כל אנשי עבר הנהרמצודת דוד

פִּתְגָמָא שְׁלַח מַלְכָּא עַל רְחוּם בְּעֵל טְעֵם וְשִׁמְשַׁי סָֽפְרָא וּשְׁאָר כְּנָוָתְהוֹן דִּי יָתְבִין בְּשָֽׁמְרָיִן וּשְׁאָר עֲבַֽר נַהֲרָה שְׁלָם וּכְעֶֽת {פ}

דבר שלח המלך אל רחום בעל הטעם ושמשי הסופר ושאר חבריהם היושבים בשומרון ושאר עבר הנהר: שלום, ועתה.תרגום הבינני

פתגמאדבר שלח המלך על רחום וכו׳אל רחום וכו׳ ושאר חבריהם אשר יושבים בשומרון ושאר אנשי עבר הנהר לכולם יהיה שלום וגם לכעת יהיה שלום והיא כענת הנזכר למעלה ונפל הנו״ןמצודת דוד

נִשְׁתְּוָנָא דִּי שְׁלַחְתּוּן עֲלֶינָא מְפָרַשׁ קֱרִי קׇדָמָֽי

הכתב ששלחתם עלינו — מפורש נקרא לפני.תרגום הבינני

נשתונאהדברים המפורשים אשר שלחתם אלי מפורש נקרא לפנימצודת דוד

וּמִנִּי שִׂים טְעֵם וּבַקַּרוּ וְהַשְׁכַּחוּ דִּי קִרְיְתָא דָךְ מִן יוֹמָת עָֽלְמָא עַל מַלְכִין מִֽתְנַשְּׂאָה וּמְרַד וְאֶשְׁתַּדּוּר מִתְעֲבֶד בַּֽהּ

וממני שם טעם, ובקרו ומצאו שהעיר ההיא מימי עולם על מלכים מתנשאת, ומרד ומרי נעשים בה.תרגום הבינני

ומניוממני הושם גזרת אומר וחפשו בספר הזכרונות ומצאו כתוב אשר העיר הזאת מן ימי עולם מתנשאת עצמה על מלכי העובדי כוכבים ומרדומרידה וסרבנות נעשה בהמצודת דוד

טעם ענינו צווי וגזירה ועצה כמו מטעם המלך (יונה ג)מצודת ציון

וּמַלְכִין תַּקִּיפִין הֲווֹ עַל יְרוּשְׁלֶם וְשַׁלִּיטִין בְּכֹל עֲבַר נַהֲרָה וּמִדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ מִתְיְהֵב לְהֽוֹן

ומלכים חזקים היו על ירושלים ושולטים בכל עבר הנהר, ומס, בלו והלך ניתן להם.תרגום הבינני

ומלכיןומלכים חזקים היו על ירושלים ומשלו בכל עבר הנהר ומדההוא מנדה ר״ל מיני המסים ההם היו נותנים להםמצודת דוד

כְּעַן שִׂימוּ טְּעֵם לְבַטָּלָא גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ וְקִרְיְתָא דָךְ לָא תִתְבְּנֵא עַד מִנִּי טַעְמָא יִתְּשָֽׂם

עתה שימו טעם לבטל את האנשים ההם, והעיר ההיא לא תיבנה עד שממני יושם טעם.תרגום הבינני

כעןעתה עשו גזרת אומר לבטל האנשים האלה מן הבנין וקריתאוהעיר הזאת לא תבנה עד ממני יושם גזרת אומר ר״ל עד שאתן רשות לבנותהמצודת דוד

וּזְהִירִין הֱווֹ שָׁלוּ לְמֶעְבַּד עַל דְּנָה לְמָה יִשְׂגֵּא חֲבָלָא לְהַנְזָקַת מַלְכִֽין {ס}

וזהירים היו משגגה לעשות בזה — למה ירבה הנזק להזיק את המלכים?תרגום הבינני

וזהיריןהוו זהירים מלעשות שגגה על זאת ר״ל על אל תשגו לעבור מצותי בשגגה למה ישגאלמה יתגדל ויתרבה מעשה השחתה להזיק את המלכים כי אם יתגברו הנה ישחיתו כל מלכי הארץמצודת דוד

וזהירין הוא מל׳ זהירות הידוע בדרז״ל שהוא כענין זריזות אלא שזריזות הוא להשמר שלא תבוא הדבר לידו וזהירות הוא להשמר ממנה בעת באה לידו · שלו משגה ושגגה וכן על השל (ש״ב ו׳)מצודת ציון

אֱדַיִן מִן דִּי פַּרְשֶׁגֶן נִשְׁתְּוָנָא דִּי אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מַלְכָּא קֱרִי קֳדָם רְחוּם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא וּכְנָוָתְהוֹן אֲזַלוּ בִבְהִילוּ לִירֽוּשְׁלֶם עַל יְהוּדָיֵא וּבַטִּלוּ הִמּוֹ בְּאֶדְרָע וְחָֽיִל {ס}

אז, מן העת שהעתק כתב ארתחשסתא המלך נקרא לפני רחום ושמשי הסופר וחבריהם — הלכו בבהילות לירושלים אל היהודים, וביטלו אותם בזרוע ובחיל.תרגום הבינני

אדיןאז מן אשר טופס הדברים המפורשים של המלך נקראו לפני רחום וכו׳ וחבריהם אזלוהלכו בחפזון לירושלים אל היהודים ובטלו אותם ממלאכתם בזרוע ובכחמצודת דוד

בֵּאדַיִן בְּטֵלַת עֲבִידַת בֵּית אֱלָהָא דִּי בִּירוּשְׁלֶם וַהֲוָת בָּֽטְלָא עַד שְׁנַת תַּרְתֵּין לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶֽלֶךְ פָּרָֽס {פ}

אז בטלה עבודת בית האלוהים שבירושלים, והיתה בטלה עד שנת שתיים למלכות דריוש מלך פרס.תרגום הבינני

באדיןאז בטלה מלאכת בית אלהים אשר בירושלים והותוהיתה בטלה עד השנה השניה למלכות דריוש הפרסימצודת דוד