מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםעין אי"ה — דמאי
אי. המקבל עליו להיות חבר, אינו מוכר לע״ה לח ויבש כו׳ ואינו מתארח אצל ע״ה ולא מארחו אצלו בכסותו כו׳. יסוד הטומאה וטהרה בתורה הוא רק ביחש המקדש והנלוה אליו כאכילת תרומה לעובדי ד׳ במקדש הכהנים ואכילת מעשר מעיר הקודש המקודשת בקדושת מקדש ד׳ אשר בקרבה. וכל הדברים הרבים המסתעפים מעקרי שמירת הטהרה באו להשריש עמוק עמוק, כאשר ראוי לדבר שהוא נשמת האומה וחיי הרוח של כל האנושיות כולה באחרית הימים, שיהי׳ הר בית ד׳ בראש ההרים בית תפילה גם לכל העמים. ולפי הענין הנפלא והערך הנעלה שיש במקדש ד׳ זה שאין דוגמתו בכל הארץ, אין פלא שדורש הדבר תכונה רבה, איך להבליט ע״י מעשים רבים את הרושם העמוק של קדושתו הנפלאה. ע״כ הוא נחוץ מאד להקיף את משמרת הטהרה בגדרים חזקים, כראוי לדבר שהוא אוצר חיים לעד לאומה הישראלית בעצמה ולכל האדם, וממנו תוצאות גם הטובה העתידה לבא משלשלת זאת לכל היצורים כולם. חקי הטהרה אמנם צריכים בהכרח לידיעות גדולות בתורה ולנדיבת נפש נפלאה וחפץ עז ונמרץ לעבודת הקודש הכללית, לתכלית הנשגבה והמעולה של התשועה העולמית שתבא ע״י אור ד׳ ע״י מקור ישראל. ע״כ צריך הדבר שכל בנינו יהיו למודי ד׳ יודעי תורה ובעלי נפשות טהורות וקדושות, מה שהוא דבר נפלא ונכבד מאד בכל אופן, בין מצד האומה לעצמה בין מצד פעולתה הכללית על כל האנושיות. ע״כ יערך כל תכלית לפי ענינו וערכו, וכפיהו יכבדו מאד האמצעיים שצריכים להגיע אליו. ע״כ כבוד החכמים שהוא נחלה שישראל צריכים אליו ביחוד, להורות על מעלת תורת ד׳ ותעודתה הרוממה, כשהיא נלוה עם המועקה המוסרית שבאה ע״י חסרון האמונה בעניני טומאה וטהרה, אע״פ שמסבבת ג״כ איזה טינה בלב וקצת תרעומות מצד ע״ה, מ״מ הוא ענין מוכרח שתועלתו רבה, להשיב ע״י המועקה הפנימית הזאת ההולכת לאיטה את כל העם אל מעלת חכמים לימודי ד׳, כדי שיהיו ראויים באמת למלא את תעודתם העליונה, להיות עם קדוש לד׳ עליון על כל גויי הארץ בקדושת מדותיו וטהרת דעותיו, ועם זה ביתרון ההכרה הבולטת להראות יתרון קדושת מקום מקדשינו, שהוא ענין יחידי בעולם, רום מראשון ומקום האורה לכל העולם כולו באור ד׳ אלהי ישראל, שאלהי כל הארּץ יקרא.
ביא. רי״א אף לא יגדל בהמה דקה ולא יהא פרוץ בנדרים ובשחוק כו׳ א״ל לא באו אלו לכלל. משני המטרות שיש לשמירת הטהרה, שבאה ע״י קצת מכאוב פנימי באומה, דהיינו הרגשת ע״ה עצמם כנעלבים, אבל התכלית הרמה והנשאה שבאה עי״ז לטובת הכלל כולו, ולטובת העלובים עצמם הם או זרעם אחריהם, היא כדאית לסבול עליה כהנה וכהנה. והנה המבוארות בדברינו, יתרון קדושת המקדש ורישומו על כל דרכי החיים שראויים להיות באומה הישראלית, עד כדי להביא יפה בלב הכרת מעלת עצמה ויתרונה ותעודתה. וכבר העיר הר״מ ז״ל במו״נ על יחס הטהרה אל רגשי כבוד המקדש. אמנם הדברים צריכים להתבאר ע״פ הרושם הפרטי שצריך להיות בישראל יותר ניכר מכל רחש קדושת מקום מקודש לכל עם ולשון. וכשיחסר זה היתרון יחסר הרושם העקרי. והתכלית השני׳ שמביאה עמה היא כעין הכרח מוסרי פנימי, שמביא את כלל העם להתרומם אל מעלת לימודי ד׳ יודעי התורה ובעלי הנפשות העדינות המלאות רגשי קודש, ונכונים בשמחה ודעת נפש לעבוד את עבודת הקודש לשם ד׳ אלהי ישראל בכל לבם ונפשם וארחות חייהם. ר״י בנטייתו להרשים בגדרי החברות ג״כ את המעלה המוסרית הפרטית, ע״כ כלל עמה ג״כ שרשים מוסריים בהנהגה, שהמה מעטרים את החכם המתנהג בדרך ד׳ הטהורה. מאחר שיתרון המוסר הפרטי הוא ג״כ חפץ כללי הבא מיתרון הכלל באומה, ומביא אליו וממנו תוצאות ג״כ ליתרון הכלל הגדול היוצא מהאומה לאור גויים. "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר". אמנם חכמים ס״ל כי יתרון המוסרי הפרטי מאליו בא יבא, בתת מקום גדול ואדיר להענין הכללי, והוא היסוד שהכל תלוי בו, יתרון קדושת המקדש המובלט ע״י המוני השמירות החודרות בכל חלקי החיים, בגדרי הטהרה שהם באים רק לרגלי כבודו והכרת רוממות ערכו, ובהערה הלביית הבאה בנפשות ע״י הכח האדיר של הידיעה העצמית במטרה האדירה של קדושתן של ישראל והדר כבוד ד׳ החופף עליהם, מאיליהם יתעוררו הכחות הטובים בלבבות הפרטיים להשכיל ולהיטיב. ע״כ בידים אין לנו לערב דברים מורים אחרים, כ״א לפנות אל ביצור הכלל הגדול, והפרטי יופיעו אחריו מאיליהם, ויועיל דבר זה להביע בבירור שלא תגמר התכלית העולה מכל ההתקדשות הפרטית ע״י רוממות המוסרית הפרטית לבדה, כ״א בהיותה מצורפת אל ערך כלל האומה ופנייתה הרוחנית האדירה, שממנה תצא אורה לכל ברואי בצלם אלהים. "צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל".