עקידת יצחק, מפתח

אמבוא שערים. בזה השער יבאר שהתכלית כל עוד שיתעלה יתעלו הפעולות המביאות אליו ויהיה בטוח בהגעתו:

בבשער ראשון יבאר כי עמידת המציאות בסבותיו הטבעיות הכרחי להכרת הסבה הראשונה יתעלה:

גבנעילת השער יבאר בו בביטול דעת הסכלים המייחסים העולם והמצות אל המקרה וההזדמן:

דבשער השני יבאר שאין מן ההכרח שגרמי השמים יהיו חיים משכילים מתנועעים לתשוקת הנבדלים לא מצד השכל וכל שכן מן התורה ושאם היה כן ראוי לזכור מציאת המלאכים בפסוק הראשון לפי טבע המציאות:

הבשער השלישי יבאר בו שאי אפשר המצא הבחירה אם לא תמצא ההנהגה הטבעית אשר במאמרות העשרה:

ובמאמר השני יבאר ענינים חמורים נאותים תורניים בחלוף מה שכתבו הראשונים:

זבשער הרביעי יבאר איך שביתת המעשים ביום השבת הוא מופת חותך על אמונת החדוש מהאפס המוחלט ברצון גמור וצורך זה המופת:

חבשער החמישי יבאר בו שאין ההכרח שהגלגלים יהיו יקרים מהאדם ולא שיהיו חיים משכילים:

טבשער הששי יבאר שהספק הנופל במהות הנפש הוא מונע להצלחת האדם כמו שכן הענין בכל תכלית. גם ידבר בגדר הנפש התורני:

יבשער השביעי יבאר בו מעלת ספורי התורה על כל שאר הספורים והספרים. ואיך הגן ועניו וארבע נהרותיו יורו על מהות האדם וחלקי כחותיו ומיני פעולותיו. והמה מישרים מאד להצלחת הנפש:

יאבשער השמיני יבאר עניני הזווג הראשון מעניני הזווג השני:

יבבפרק החבור הכוונה בזה להורות שהאהבה והחברה השלמה יתחזק בין האוהבים והחברים כפי דמיונם או שווים או ההפך:

יגבפרק החבור הטבעי הכוונה בזה לבאר ענין החבורה האנושית והבדלה מהמלאכיית. בשער התשיעי יבאר שתשוקת הטבע המורכב מאלו ההפכים אל החטא וההפסד בתשוקת האשה המנאפת אל הזנות. וסוד חטא האדם על ידי חוה ושניהם על ידי הנחש. וקלקלתם ותקנתם:

ידבשער העשירי ידבר בחלוף הידיעות. ואיזו ידיעה תתייתם לה'. ואיזו לאנשים. ואם המלאכים יודעים טוב ורע. והכרובים. ולהט החרב:

טובשער האחד עשר יבאר ספור תולדות בני אדם ומלאכותיהם וכל הקורות אותם והתכת השמות המונחות לו ראשונה ודרך אבדון:

טזבשער השנים עשר יבאר בו חלוק כתות חיי האדם והפרדתם כפי רשעתם וצדקתם גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם אשר על פיהם העולם נידון. בנגון העולם יבאר בו שהעולם הגדול והקטון הם כשני כלי נגון הנערכים על יחס אחד. בשער השלשה עשר יבאר שהמבול הוא מופת חותך לחדוש העולם ולקיום הנסים המפורסם על ידי ידיעת ההפכים. וביאור שמש בגבעון. וחזרת השמש:

יזבשער הארבעה עשר יבאר איך יהיה הקשת הנראה בענן ביום הגשם לפי טבעו נאמן בבריתו וקיים במאמרו שלא להביא עוד מבול וכל מעשה תקפו וענין דור הפלגה:

יחבשער החמשה עשר יבאר בו המחוייב בטבע הבריאה האלהית הוא מציאת הענינים הנסיים הנפלאים:

יטבשער הששה עשר יבאר איך הגיע אברהם דרך פילוסופותו אל מה שהגיע ראשונה מהשלמות ומעלתו ושאר רוח לו להיישיר את כל בני דורו:

כבשער השבעה עשר יבאר שהמעלות לא תמצאנה נפרדות וכן המצות התוריות. ושנגלה לאברהם השכר הרוחני והאמין בה':

כאבשער השמונה עשר ידבר מתכלית זה המציאות אשר נבוכו בו רבים ותועלת המילה אשר בה נשלמה הבריאה האנושית:

כבבשער התשעה עשר יבאר הפרש בין הנבואה אשר הניחוה קצת הפילוסופים ובין מה שהורו עליה המדברים התורניים. ויבטל דעת הרלב"ג בענין ידיעת האל העתידות. ומי ומה הביא קצת חכמינו להחליט על הענינים המסופרים שהם במראה הנבואה ויבאר באי אלו הדברים ראוי לומר כן:

כגבשער העשרים יבאר חטאת סדום ההפוכה כמו רגע מה היתה. ובענין הזכור וכמה נשתנו מבעלי הגבעה:

כדבשער האחד ועשרים יבאר בעניני הידיעה האלהית ואיך תהיה ידיעתו בעבר והווה ועתיד מבלי שיגיע חדוש ושנוי וחלוף בידיעתו ית':

כהבשער השנים ועשרים יבאר איך תשאר הבחירה חפשית אף כי עקריו תלוים במזל:

כובשער השלשה ועשרים יבאר הגנאי והדופי המשיגים אל מפר האחוה והבא עליה בעקיפין. ויתן טעם ללקיחת הבכורה מעשו בשעת דחקו וצרכו אליה:

כזבשער הארבעה ועשרים יתן תמונת כללות הטובות הזמניות וטוב הראותם בתחלה וחיוב אבדנם בסוף על פי משלי חכמינו ז"ל ומדברי שלמה. ויבאר הברכה אשר ברך יצחק ליעקב:

כחבשער החמשה ועשרים יבאר כי כמו שחויב להכזיב הרבה מהדמיונות מפני מופתי השכל כן חויב להכזיב המופתים השכליים מפני ההוראות הנבואות:

כטבחלק השני יבאר שחריצות המשתדל על הדברים היא ראיה גדולה על גודל ערכה בעיניו וכן ההפך. ויפרש כוונת עוצם חריצות יעקב באלו הקנינים:

לבשער הששה ועשרים יבאר עד היכן יד החריצות צריכה להשתדל בקירוב המועיל ודחיית הנזק. ושהחסרון בזה יביא חסרון בחוק ההשגחה האלהית עליו:

לאבשער השבעה ועשרים יבאר דרך התורניים האלהיים להקדים יסוד האמונה ועל פיה מנהיגים תוכן המדות. הפך הפילוסופים המחשיכים עיונם על תוכן מדותיה קדמו להם:

לבבשער השמינה ועשרים יבאר שהכוונות האלהיות בהגעת הענינים הכוללים לא יכריחו הפעולות החלקיות אשר ע"י האנשים עם היות שאין בכלל אלא מה שבפרט:

לגבשער התשעה ועשרים יבאר ההבדל בין האור המגיע מהישרת בעלי העצות ופותרי חלומות למגיע מהשפעה הנבואיי:

לדבשער השלשים יבאר שהשלמים הם גרי הצדק אשר בארץ המה ימי שני מגורם והחסרים הם כתות ראשי עם הארץ התושבים בה ושזה יוכר במעשיהם ובדבורם:

להבשער האחד ושלשים יבאר איך נבנה בית ישראל על תכונת עולם העליון בכללו וחלקיו להיות מרכבת המשנה לו יתברך להנהגת ההשגחה וצורך המצאם בשלמותם:

לובשער השנים ושלשים יבאר טעם עמידת הנפש השכלית בגוף על ידי המזונות ויאמר שההסתכלות בזה יביא האנשים לחבב העניינים הדמיונים יותר מהאמתיים. ויחקור אם זאת ההתחלה ההיולאנית הנמצאת באדם ראשונה נתחברה אל הגוף האובד כאשר היתה באמנה או אל השכל הנקנה אשר נתחדש בה:

לזבשער השלשה ושלשים יבאר שיש פעולות יוצאות לחוץ מסודרות מהחלק השכלי העיוני מה שנעלם מארסטו וחביריו אשר אור התורה לא נגה עליהם. ואשר יחוייבו למעשים התוריים שני קצים נבדלים במהותם ואיזה גלה יעקב לבניו ואיזה נסתם ממנו וטעם סתומו והסתרו:

לחבשער הארבעה ושלשים יבאר איך יאמר שה' ית' נושא העולמות וסובלם עד שיאמר שיש דורות לא יוכל שאת ודורות חוזר למשאו:

לטבשער החמשה ושלשים יבאר דעת תורני בנבואה. והמעלות המחוייבות שיקדמו אליה אשר לפיהן אי אפשר שיטעה הנביא לפעמים לדבר דבר שלא כהוגן. בשער הששה ושלשים יבאר שסלוק הבחירה לאיזו סבה שיהיה איננו ראוי שיתואר ה' ית' בה כמו שהניח הרב המורה ז"ל ויפתח בענין דרך נכונה וישרה. בשער השבעה ושלשים יבאר התועלת הנמשכות מקידוש הלבנה באמונה. ויזכור היחסים אשר לאומה הזאת עמה:

מבשער השמונה ושלשים יבאר כי כמו שמציאות הטבע יעיד על אמתת מציאותו יתברך כן ענין סדורו והריסתו יעיד על היותו פועל ברצון. והסמנים הנמסרים בזה האומר:

מאבשער התשעה ושלשים יבאר שהשלמות האנושי יושג מפאת ההשקפה במעשיו יותר ממה שיושג מצד ההשכלה במהותו או העיונים העצמותיים אליו ית':

מבבשער הארבעים יבאר שחטא האנשים הבאים אל חטאם בטענה ומופת הוא חטא עז וקשה מהבאים בבלי דעת. ושלתקון זה היתה כוונת זאת השירה השגורה בפי כל:

מגבשער האחד וארבעים יבאר מה שחויב שימצאו בפני כל בעל נפש ערוכות שני שלחנות. באחת מספוא לחמורו והשני לשובע נפשו. ומעלת המן בשני הענינים:

מדבשער השנים וארבעים יבאר החסרונות המגיעות אל הפועל אשר יעשה אותו במקרה או בהכרח: כי על כן נאמר כי יד על כס יה וגו':

מהבשער השלשה וארבעים יבאר שקדימת שלום הבית והמשפט המדיני הם הכרחיים לחיי התורה ויבאר מהותם ויורה תועלת עצת יתרו אשר כל כך שובחה אצל האומה הזאת:

מובשער הארבעה וארבעים והוא נחלק לג' חלקים: בחלק הראשון

מזיבאר הכרחיות השתוף בין עליונים ותחתונים להצלחת האדם. בחלק השני יבאר איך ימצא זה השתוף על ידי המצוות האלהיות:

מחבחלק השלישי יבאר על איזה אופן ובאיזה בחינה יקנו אלו המצות ההצלחה הנפשיית:

מטבשער החמשה וארבעים יבאר כי יגיע יותר תועלת היות עשרת הדברים ענינים אנושיים והמוניים מהיותם דרושים עמוקים. ויבאר סדר הדברות על ערך מערכות השמים וגו':

נבשער הששה וארבעים יבאר שעם שהיה הנושא לזה החלק המשפטי הקנינים המדומים שהמה הבל עם כל זה עלו במעלה על כל החכמות ההרגליות הפלא ופלא:

נאבשער השבעה וארבעים יבאר אם העיון הוא בעבור המעשה או בהפך. וכן אם יאמר שהמלאך הוא בעבור האדם ואיך יהיה זה המאמר מגונה. בשער השמונה וארבעים יבאר התועלות המגיעות ליחס לו ית' בואו במשכן עם היותו נמנע אצל השכל. וההוראות אשר במעשה המשכן מתמונת העולם וחדושו כנדבת רוח ה' ואופני הנהגתו:

נבבשער התשעה וארבעים יבאר מדרך החכמה והסכמת הנבואה כי צורת המנורה הזאת קומתה גביעיה כפתוריה ופרחיה זאת תורת האדם בלי ספק:

נגבשער החמשים יבאר בראיות שכליות ונבואיות שהבית אשר הסכים ה' ית' עליו שיבנה על ידי בנו של דוד היוצא מחלציו אינו הבית שדבר ממנו יחזקאל בסוף נבואותיו:

נדבשער האחד וחמשים יבאר שע"י תחבולות המעשים תפול המצוה בדברים הנמסרים אל ההפעליות ואל הכחות הטבעית. ושזה תועלת אלו הבגדים לכל זמן ומקום. בשער השנים וחמשים יבאר היות המשכן הקרבנות והשקלים לעומת פרנסה מדע וחיים. ויבאר טעם מחצית השקל:

נהבשער השלשה וחמשים יבאר תכלית עובדי אלילי עץ ואבן וזולתם ומעשה העגל: ובאותו השער בהצעה יראה לתת מסוה על פני העם. וישקיף גם כן לכבוד אהרן.

נובשער הארבעה וחמשים יבאר ענין תוארי האלהית והשגחתו. יפרש גם כן הי"ג מדות. וענין המסוה וקירון פני משה רבינו ע"ה:

נזבשער החמשה וחמשים יבאר שמצות שבת הסמוכה למלאכת המשכן לימוד לעזר לאדם לעמוד כנגד המטרידים אותו להשיג שלמותו, ויבאר שלשה עיקרי הדת. חדוש העולם. ותורה. ועולם הבא:

נחבשער הששה וחמשים יבאר איך יסכימו יחד ההנהגה הטבעיית וההשגחיית בהנהגת העולם בכלל ובפרט. בשער השבעה וחמשים יבאר בצורך מיני הקרבנות ותועלתם וכוונתם:

נטבשער השמונה וחמשים יבאר סגולת התפלה ותועלתה. ואיך היא תמורת הקרבנות ויותר מעולה. ויתן טוב טעם בסדר התפלה ולמה אמרו שאין מתפללין בלשון ארמי:

סבשער התשעה וחמשים יבאר סגולת הזמן והיותו יקר הנמצאות לזה ישוערו בו כל ההויות וההפסדים:

סאבשער הששים יבאר תועלת אסורי המאכלות. אם לתקון טבע אומה הישראלית ואם להמציא לה חיי הפרישות. ויבאר סעודת לויתן:

סבבשער האחד וששים יבאר ה' מיני פחיתיות הנמצאים בילודים ולתקנם באו כנגד' ה' מיני טומאות וטהרתן על ידי הכהנים:

סגבשער השנים וששים יבאר שהדבור החיצון הוא שלוחו של פנימי. והחלוף בהם גורם נזקים גדולים:

סדבשער השלשה וששים יבאר שנלמוד מעבודת יו"כ שגופות האנשים הם כלבושים לצורך שליחותם ואח"כ טעונים גנוזים ויחלק השער לג' חלקים. תורת היום עבודת יו"כ וד' חלוקי כפרה. בשער הארבעה וששים יבאר ויתן עצה שהאדם יחשוב עצמו היותו כאלהים ולא בן מות:

סהבשער החמשה וששים יבאר כמה משובחות מדות התורה האלהית מאותה שנזכרו בפילוסופיא המדינית. והבדל אלו המצות מאותן שבאו בין הדברות. ויבאר ענין אוב ועלית שמואל הנביא:

סובשער הששה וששים ידבר בחלוקי הנמצאות. ויזכיר מדרגת ישראל אצל המלאכים ומדרגת שאר האומות:

סזבשער השבעה וששים (ונחלק לז' פרקים) יבאר חבה יתירה נודעת לאומה ישראלית למסור בידם זכרון פנות התוריות. ויבאר נוסח אתה בחרתנו:

סחבפרק הראשון יבאר איך נמסר קביעות המועדים לב"ד של מטה אפילו שוגגין אפילו מזידים:

סטבפרק השני יבאר הענינים ראוים להשים פנות מיוחדות לזאת התורה:

עבפרק השלישי יבאר כי חג הפסח הוא המפרסם יכולתו יתברך בפרק הרביעי יבאר ענין העומד וספירתו כי ממנו יבא לאדם הישרה בעסקיו וזה על ג' בחינות לקוחות מזאת הפרשה:

עאבפרק החמישי ביום הדין יבאר היות אמונה כוללת לכל האומות שיש דין למעלה. ולא נתחלפו רק בקביעות היום. ויבאר מהות זה הדין. וסדר מלכיות זכרונות ושופרות וטעם השופר ויבאר טעם זה הדין:

עבבפרק הששי ביום הצום יבאר עקר הכפרה ויעורר לבות האנשים אליה להיותו יום החתימה:

עגבפרק השביעי חג הסוכות יבאר כי החג הזה סימן לענין עסקי עולם הזה והצלחת הבא. ויבאר תועלת מצות לולב. טעום שמחת החג:

עדבשער השמונה וששים יבאר כי הנפשות נבדלות בקבלת אור האלהי. כהבדל הגופים בקבלת אור השמש:

עהבשער התשעה וששים יבאר התועלת המגיע ממספר הסבובים קטנים אמצעיים וגדולים ומשמירת מצותיהן כל אחד לפי ענינו:

עובשער השבעים יבאר למה ייעדה התורה השכר הגשמיי. וירבה מחלוקת על זה עם הפילוסוף. ובעלי הדתות ועם בעלי התורה האלקית:

עזבשער האחד ושבעים יבאר כי עקר האנושיות תלוי בהצנע לכת עם אלקיו. כי עשות משפט ואהבת חסד כבר ישותפו בו בצד מה הב"ח ג"כ:

עחבשער השנים ושבעים יבאר היות הדגלים וחנייתם לימוד נפלא ליחד לבם אל אביהם שבשמים:

עטבשער השלשה ושבעים יבאר היות האדם בטבע לוחם מלחמות השם ומה הם ראשי צבאיו. ויתן עצם להיותו תמיד נוצח במלחמתו:

פבשער הארבעה ושבעים יבאר כי השלום הוא חוט של חסד החורז הנמצאות ומעמידן. ויבאר תועלת זאת הברכה וסגולותיה:

פאבשער החמשה ושבעים יבאר איך יצדק מאמר יבא טוב וכו' ולפי המסופר יראה שכל אחד גרע חלקיו ויבאר כוונת המתאוים:

פבבשער הששה ושבעים יבאר כי כמו שמדרגת הנביאים נבדלת מכלל האנשים. כן מדרגת נבואת מרע"ה נבדלת מלהקות הנביאים. בשער השבעה ושבעים יבאר כי המרגלים והנמשכים אחריהם לא את הארץ מאסו כי אם אליה ממעל. ויבאר טעם מצות ציצית. בשער השמונה ושבעים יבאר עוצם חטא קרח. ויבאר בהכרח עצם האנשים החטאים ודרך הנצוח אשר לקחו למחלוקתם. ואיך עלה בידם הפך כוונתם:

פגבשער התשעה ושבעים יבאר ענין הפרה בשני פנים אם בענין הסתרה. ואם בענין הגלותה. וידבר בענין סגולתה טומאתה וטהרתה:

פדבשער השמונים יבטל דעת החושב שמשה רבינו לא חטא: ויבאר ענין החטא ומהותו:

פהבשער האחד ושמונים יבאר טעמים נכבדים למה שצריך בענין השלום יותר מבשאר מדות מעולות:

פובשער השנים ושמונים יבאר כי לא נאמר נבואה על אחד מהאומות עכו"ם כי אם בהשאלה. ויבאר מאמר אבל באומות קם:

פזבשער השלשה ושמונים יבאר כי מדרך הדבר השלם להיות אחד אף שיחובר מחלקים:

פחבשער הארבעה ושמונים יבאר כי הכשרון האומה הוא תקפה וגבורתה: ובהסתלקו ישארו קרחים מכאן ומכאן:

פטבשער החמשה ושמנים יבאר שההשתדלות בענינים הזמניים לצורך הגופים הוא הכרחי אמנם המוציא כל זמנו בזה. אולת תחשב לו ויתן משל הכבש:

צבשער הששה ושמונים יבאר כי שעור האשם המושב לכל חוטא יהיה כפי שהודע אליו ראשונה חטאתו. ויבאר טעם זכרון ערי מקלט בכמה מקומות:

צאבשער השבעה ושמונים ידבר בהתקשרות הנמצאים כולם וקיומם באור פני מלך שהשלום שלו. ויבאר איך יתואר לו ית'. שמחה עצב ובכיה:

צבבשער השמונה ושמנים יבאר עסקנו עם אלקינו פעם בחזקה פעם בבקשה ופעם באונאה. ויתן תשובה נצחת על הטוענים עלינו מאורך הגלות:

צגבשער התשעה ושמנים יבאר שכל ישראל שמעו עשרת הדברות מפי הקב"ה. ויבאר מאמר אנוכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום:

צדבשער התשעים יבאר תועלת תחבולת הזכרון אצל המצות התוריות. ויבאר שתי סגולות האחרות:

צהבשער האחד ותשעים יבאר שהתורה ועבודת האדמה הם כשתי צרות: האחת צנועה. והשנית פרוצה. ודבר המלך שלא ליקר הפרוצה על פני הצנועה:

צובשער השנים ותשעים יבאר ענין היראה ומאמר וכי יראה מלתא זוטרתא היא. ויבאר כי היראה סוד האמונה ויסוד כל התורה:

צזבשער השלשה ותשעים יבאר שלא תושלם הבחירה במעשה האדם אם לא תהיה לו בהם ידיעה שלמה:

צחבשער הארבעה ותשעים יבאר במאמר כי אהבת ה' ית' לצדיק קודמות לצדקתו קדימת סבה הוא אמת מצד כלל הבריאה אך שקר מצד חלקיה:

צטבשער התשעה ותשעים יבאר שהנהגה הטבעית והיותר נאותה להפיק רצון ההשגחה האלהית היא הנהגת המלך. ויבאר טעם מעשה העגל:

קבשער הששה ותשעים יבטל דעת האומר שמדה טובה היוצאת מהקב"ה על פי נביא אינה חוזרת:

קאבשער השבעה ותשעים יבאר שהמלחמות המפורסמות הם למוד אל המלחמות הנסתרות כי הם היותר מסוכנות:

קבבשער השמונה ותשעים יבאר שההשתעבד וההכנע למי שיאות לו האדנות הוא עצם החפשיות. ויבאר ענין תפלין ובכורים ופרשת הברית:

קגבשער התשעה ותשעים יבאר איך היו כל ישראל מושבעים בשמירת התורה והלא אין אדם מוריש שבועה לבניו:

קדבשער המאה יבאר ענין התשובה וסודה. בשער המאה ואחד יבאר שיש חיים וחיים טובים וכן מות ומות. ושראוי שיבחר האדם החיים הטובים ויבדל מהמות הרע בשער המאה ושנים יזכור ארבע אבות נזיקים המטרידים האדם משלמותו. אשר לסלקם כוונה התורה במצות הקהל:

קהבשער המאה ושלשה יבאר בהסרת המבוכה מאמונה ידיעתו ית' העתידות: בענינים האפשריים והתלויים בבחירה האנושית:

קובשער המאה וארבעה יבאר כי ברבות הטובה על השלמים כן ירבה וכן יפרוץ על זולתה ושעת המיתה היא מסוגלת:

קזבשער המאה וחמשה יבאר למה לא ניצל מרע"ה מהמיתה הגופיית כמו שניצל אליהו וחנוך:

קחבנעילת שערים ידבר באושר אשר בו סיים משה אדונינו את תורתו באשר הוא התכלית הנכסף לשלמים המגיע בסוף המעשים כלם:

עקידת יצחק — מפתח