מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםפני שביעית נקבלה — הקדמה
אסיפורה של השביעית
בלשנה השביעית משמעות עמוקה בחיי עם ישראל כבר מראשית המפגש עם הארץ: "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לה'". משך שנים ארוכות שמרו ישראל את השביעית, לעיתים תוך מסירות נפש, ומתוך כך זכו למפגש מחודש, פעם בשבע שנים, עם סודה של הארץ. החורבן, ולאחריו שנות הגלות הארוכות, שנים של ניתוק מוחלט בין העם לאדמתו, נגרם על פי חז"ל בין השאר בגלל זלזול בחשיבותה של השמיטה. בימינו אנו, חזר העם לארצו, ועם ההתיישבות החקלאית התעורר מחדש גם הדיון באשר למקומה של שנת השבע. דיונים הלכתיים ורעיוניים ענפים התקיימו ועודם מתקיימים סביב היחס לשנה זו.
גכחלק מהרצון להתכונן אליה כראוי, נכתבים ספרים רבים על הלכותיה של השמיטה, על הטיפול בשדה, בכרם ובגינה ועל הלכות אכילת פירותיה. ספר זה הוא הזמנה להכנה אחרת: הכנת הנפש לשנה השביעית. הנחת היסוד היא שלצד קיום כללותיה ופרטותיה של השביעית ברמה ההלכתית, היא גם מזמינה אותנו להתבוננות מחודשת בחיינו, באדמה, ברכוש, בממון ובזולת. כשם שחוויית השבת אינה מסתכמת רק בשמירת הלכות שבת, אלא מהווה יום מנוחה וקדושה, יום המאפשר החלפת כח והתחדשות – כך גם השנה השביעית מזמינה התחדשות ושינוי בתחומים שונים.
דלאור הנחה זו נתבונן בפרשיותיה של השביעית בתורה, וכאשר נקום מן הספר, בלשונו של הרמב"ן, נחפש באשר למדנו אם יש בו דבר אשר נוכל לקיימו – הן במובן ההלכתי והן במובן העבודה הפנימית.
ההראי"ה קוק כתב: "כל אדם צריך לדעת שקרוי הוא לעבוד על פי אופן ההכרה וההרגשה המיוחד שלו, על פי שורש נשמתו...". לכל אחד הדרך משלו להתעורר לרעיונות, להלכות ולתובנות שמזמנת השנה השביעית. אני מתפלל שחלקים מספר זה יתאימו ל'אופני ההרגשה וההכרה' של הקוראים, יעוררו בהם אמון ואף יחוללו שינוי, תיקון וצמיחה.
ושבעה שערים
זהספר מחולק לשבעה שערים:
חשער ראשון: "תִּקְרְאִי אִישִׁי, וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי - על שמיטה ונטישה", עוסק בפרשיית השמיטה בספר שמות, ומתוכה במושג הבעלות, נזקיו ותיקונו.
טשער שני: "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם - מפגש עם סודה של הארץ", עוסק בפרשיית השמיטה בספר ויקרא, ומתוכה בהתבוננות חדשה על ארץ ישראל ועל יכולתנו לחוות את ייחודה של ארץ זו.
ישער שלישי: "שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ - לפתוח את היד והלב", עוסק בפרשיית השמיטה בספר דברים, המצווה על האדם לוותר לבעלי החוב שלו על כספם.
יאשער הרביעי: "הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף - לקבל תורה מחדש", עוסק במצווה ייחודית הקשורה אף היא לשנה השביעית – מצוות הקהל, בה עולה כל העם לירושלים למעמד מחודש של קבלת התורה.
יבשער חמישי: "וּפִרְי֖וֹ מָת֥וֹק לְחִכִּֽי – אכילת הפירות בשביעית", עוסק בייחודם של פירות השביעית, ובמשמעות המיוחדת שניתן לחוות באכילתם.
יגשער שישי: "וּקְרָאתֶ֥ם דְּר֛וֹר – חלון ליובל", עוסק בפרשיית היובל, המגיע לאחר מחזור של שבע שמיטות, במושג ה"דרור" הייחודי ליובל, ומתוך כך במקומה של החירות בחיינו.
ידשער שביעי: "קבלת שביעית – עם דמדומי החמה" הוא מעין סיכום תמציתי, כ"צידה לדרך" ממש לקראת כניסתה של השנה השביעית.
טובכל שער ישנו חלק עיוני, המנתח את הרעיונות עליהם מושתתת הפרשייה, ולאחריו חלק המוקדש לעבודה ושינוי פנימיים על בסיס הלימוד.
טזניתן להשתמש בספר תוך לימוד ודיון במקורות ובפרשנותם, וניתן להתמקד ב"עצות" המובאות בסוף כל שער, תחת הכותרת "לקחת ללב".
יזאת הספר מלווים ציוריו המיוחדים של נאור לדאני, ואני מקווה שאף הם יפתחו את הלב ליופיה ולקדושתה של הארץ, ולאורה של השנה השביעית.
יחשמיטה – לחקלאים בלבד?
יטהמעיין במצוות ובהלכות השביעית, הן בתורה שבכתב והן בתורה שבעל פה, נושם אווירה של חברה חקלאית, שבה כולם מכירים את האדמה, את עונותיה ואת העבודות השונות בשדה ובכרם. הזריעה, הזמירה, הקצירה והבצירה, סיקול האדמה, דישונה, כיסוח העצים ומילוי נקעיהם, הבוסר, החנטה והגת – אינם מושגים הדורשים ביאור עבור בן החברה הזו, אלא מהווים חלק משפת היומיום שאותה חי כל ילד היוצא לשדה. החקלאי, בעל השדה, מרגיש את השנה השביעית על בשרו. כל רעיונותיה וערכיה מוגשמים בכפות ידיו המיובלות, הנחות ומתעדנות בשנת השבע בשעה ששדהו מופקר. לעיתים נוצרת התחושה שהשמיטה מיועדת לחקלאים בלבד.
כבספר זה אנסה להציע תחומי מפגש נוספים בין האדם ובין השנה השביעית. תחומים אלו אינם תחליף לשמיטה העוסקת באדמה, כי אם להיפך – צומחים מתוך תובנותיה העמוקות של שמיטה זו. ניתן למקד את המפגש בין האדם ובין השנה השביעית בארבעה תחומים:
כא• החצר והגינה הפרטית: גם מי שאינו חקלאי, הוא פעמים רבות בעלים של עצים, גידולים ויבול. חלק מרעיונותיה והלכותיה של שביעית, מכוונים את האדם לחולל שינוי בשנה זו גם בגינתו הפרטית.
כב• היחס לאביון: גם שמיטת הקרקעות וגם שמיטת הכספים, מכילות התבוננות חדשה במקומו של האביון במעגל החיים של האדם. חידוש זה משמעותי ביותר גם כיום, לכל אדם שבסביבתו מצויים אביונים – כלומר לכולנו.
כג• התחדשות של תורה: תחום נוסף המבואר בספר הוא מצוות הקהל, והקשר בינה ובין השמיטה. מצווה זו קוראת את העם ואת האדם הפרטי למצוא נתיבים חדשים לחיבור לתורה, חיבור שלעיתים נשחק ברבות השנים.
כד• שינוי תודעתי: לעיתים שינוי פנימי, בחדרי הלב, קודם בזמנו ובחשיבותו לשינויים חיצוניים. שביתתה של הארץ בשנה השביעית, "כי קרא שמיטה לה'", מחוללת אצל האדם הקשוב לה שינויים פנימיים – שינוי ביחסו לאדמה בכלל ולארץ ישראל בפרט, לדברים המצויים בבעלותו, לקרוביו וידידיו, ואפילו לבעלי החיים. בספר אנסה להצביע על שינויים אלו, ולהציע דרך עבודה עימם.
כהרבי נחמן מברסלב דורש את הפסוק בתהילים, "אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי", שהאדם צריך ללמוד את התורה כאילו היא כתובה עליו:
כוכְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה וְלוֹמֵד בְּסֵפֶר,
וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא רוֹאֶה וְלוֹמֵד, מוֹצֵא אֶת עַצְמוֹ,
הַיְנוּ שֶׁלּוֹקֵחַ לְעַצְמוֹ מוּסָר...
זֶה סִימָן שֶׁחָפֵץ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ.
'אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי'
זֶה סִימָן: (ש)לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹקַי חָפָצְתִּי.
כזאם הספר כתוב על האדם עצמו, אם דרכו הוא מזהה את נקודות החוסר שלו, את הדברים הדורשים שינוי ומתעורר באמת לתקנם, זהו סימן שהוא באמת חפץ לעשות רצון בוראו. עמדה נפשית זו כלפי הלימוד אינה עמדה אגוצנטרית, הממקדת את התורה כולה בד' אמות של הפרט. אולם, היא דורשת לשאול לאחר הלימוד גם את השאלה האישית – מה ה' אלוקיי שואל מעמי? תשובה לשאלה זו תאפשר אולי להעמיק ולהעצים את מקומה של השביעית בחיינו, ולקרבה למדרגת השבת שאת חשיבותה והשינוי שהיא יוצרת מרגיש כל מי ששומרה.
כחאני מתפלל שספר זה יהווה חוליה בשרשרת מסירת התורה שבעל פה, חוליה המחוברת עמוקות לחוליות הקודמות ושותה בצמא את דבריהם, ומתוך כך מחדשת פנים בתורה המאירים את מציאות ימינו.
כטברכות והודאות
לאחד מרעיונותיה של השביעית המובע בספר הוא חשיבותה של תשומת הלב לברכה המצויה בחיינו – תשומת לב לשפע של האדמה, תשומת לב לקב"ה כמקור חיינו, ותשומת לב לאנשים החיים בסביבתנו. לאורך כתיבת הספר ליוו אותי אנשים יקרים שבלעדיהם לא היה כל סיכוי להביא את הכתיבה לידי גמר.
לאתודה לראשי בית ועד לתורה בעתניאל, הרב בני קלמנזון והרב רא"ם הכהן, ולהנהלה, לרבנים ולתלמידים על השותפות בלימוד התורה ובלימוד השביעית, ועל הזכות להסתופף בבית ועד לחכמים.
לבתודה לרן חורי על העריכה המקצועית.
לגתודה גדולה לרב אלעזר גולדשטיין, על האחריות, המקצועיות והניסיון, ובעיקר על האמון הגדול שנתת בי וברעיונות המובעים בספר.
לדתודה מיוחדת לאהרון טופר ולידידיה איש שלום על התמיכה, העצות היקרות מפז והליווי בשלבים החשובים.
להתודה לרב שמואל אריאל ולרב אלישיב קנוהל, על הרשות להשתמש בפרק מספרם "ואכלת ושבעת."
לותודה לאבי היקר על דברי הברכה ויחד איתו לאמי ולכל המשפחה על החיבוק המשפחתי.
לזתודה עמוקה לחמותי היקרה ולכל משפחתה, התומכים בכל עת בלימוד תורתי.
לחתודה מעומק הלב לנאור לדאני, תלמיד-חבר, שליבו ואיוריו נותנים לספר את יופיו וייחודו. בלעדיך לא היה כל סיכוי שהספר יבשיל, הכשרון וכח הרצון שלך היו בשבילי כמים קרים על נפש עייפה.
לטתודה שאין האותיות יכולות להביעה לטליה אשתי היקרה, ששלי-שלה.
מותודה לה' יתברך, חי החיים, על הזכות להיות חלק מעולמך ומתורתך ולחיות בארץ חמדתך, על שאנחנו מודים לך, ברוך אל ההודאות.
מאאלחנן שרלו,
מבערב ראש השנה של שנת השמיטה תשע"ה.