כל הקרבנות אין מקריבין אלא ביום שנאמר ביום צוותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם ביום ולא בלילה לפיכך אין שוחטין זבחים אלא ביום ואין זורקין דמים אלא ביום השחיטה שנאמר ביום הקריבו את זבחו ביום הזביחה תהיה הקרבה, וכיון ששקעה החמה נפסל הדם.
בזבחים דף נ"ו בתוס' ד"ה מנין לדם הקשו דלמה לי קרא דביום הקריבו תיפוק ליה מדכתיב ביום צוותו. ולמחר א"א לזרוק דהא נפסל בלינה. וכתבו מקודם דאיצטריך קרא דהו"א דלא מיפסל דם בלינה כמו דאין חייבין עליו משום פיגול ונותר. ודחו דהא עצים ולבונה לר"ש אין חייבין עליהן משום נותר ומיפסלי בלינה. והקרן אורה כתב ליישב תירוצם דלא דמי לעצים ולבונה דאינם ראויים לאכילה. אך באמת אינו מיושב דא"כ לא יפסל הדם גם משום טומאה דהא אין חייבין עליו משום טומאה. ובפסחים דף ט"ז מוכח דלשמואל פסול מדאורייתא וכתבו התוס' דאיצטריך קרא דביום הקריבו לפסול מתחלת שקיעה והוא לשיטתם דעיקר שקיעה לענין שבת ולכל דברים שמצותן ביום הוא עד שקיעה שניה, וכבר האריך השאג"א בסי' י"ז להקשות על שיטתם בזה מכמה מקומות להוכיח דדין פסול דם תלוי בזמן יום כמו כל הדברים שמצותן ביום, ומה שהביא גם מלשון הרמב"ם כאן שכתב גם קרא דביום צוותו. ומוכח דהוא זמן אחד לא צריך לזה שכבר ידוע דשיטת הרמב"ם אינו כשיטת התוס' ותיכף כששקעה חמה ואינו נראה הוי ספק ביה"ש כמו שכתב המהר"ם אלשקר בתשובה סי' צ"ו, וכן הוא שיטת הגאונים. ועיין בבאור הגר"א או"ח סי' רס"א שהאריך ג"כ להוכיח דלא כתוס'.
ובעיקר קושיית התוס' כתב השאג"א דנ"מ לשלש מתנות שבחטאת בזבחים דף ל"ח דמקרא דביום צוותו לא הוי ידעינן כיון דאינו עיקר זריקה. וכן פירש"י שם דהוא משום דדם נפסל בשקיעת החמה. אלא דקשה דאיתא שם אמר ר"פ יש מהן כתחלתו ויש מהן כסופו חוץ ולילה וכו' כתחלתן. ומוכח מכאן דדוקא משום כתחלתן. והיינו דשלש מתנות יש להם לזה דין מתנה הראשונה. אבל לדין שפיכות שיריים דזהו סופן מותר אפי' בלילה. וקשה דבשלמא אי הוי ילפינן מביום צוותו שפיר דשפיכת שיריים לא הוי עבודה. אבל כיון דאמרינן דנפסל הדם ודם פסול דינו לישפך לאמה ולא על היסוד, ויש לומר דכיון דילפינן זה מביום הקריבו לא נפסל הדם אלא להקרבה ולא לשפיכת שיריים. וכדמוכח בדף י"ג דממעט מהמקריב שפיכת שיריים. וכן מבואר בדברי הרמב"ם שפסק הך דג' מתנות שבחטאת אינן באות בלילה, ומוכח דדוקא ג' מתנות. אבל שיריים נשפכים בלילה כמו הקטרת אימורין, והעין משפט ציין שם להל' שבכאן וכאן אינו מבואר זה אלא שכתבה הרמב"ם בפ"ב מהל' פסוה"מ הל' ה'.
והנה לפי"מ שנתבאר דשירי הדם נשפכין ליסוד אפי' בלילה וכמו הקטרת אימורין. וכיון דבשיריים איכא מחשבת פיגול כדאמר בזבחים דף י"ג דאם חשב לשפוך שיריים למחר הוי פיגול ע"כ דזמנם מעמוד השחר. ומזה תימה על ד' התוס' בזבחים דף פ"ד ע"ב בד"ה מוציא אני שכתבו וז"ל יוצא שהרי יוצא כשר בבמה וא"ת מהאי טעמא נמי ליתכשר יוצא דדם, וי"ל דהכשר דם חמור ולא ילפינן מבמה. ועוד י"ל דבבמה הוי בהכשרו ואע"ג דבאימורין ילפינן שלא בהכשרו מבהכשרו מיהו בדם המתיר לא ילפינן וכו' מדילפינן לן דמה מלן דאימורין, ולן דאימורין מלן דבשר ואמאי נילף דם שנפסל בשקה"ח מאימורין דכשרין וכ"ת משום דלן בדם אחר עמוד השחר לא מצי גמר מאימורין מה בכך הא לא מצינו פסול עמוד השחר בדם כלל עכ"ל. והוא תימה דודאי איכא פסול בדם בעמוה"ש לדין שירי הדם. ואולי כונתם דדם שלא נזרק נוכל ללמוד דאם עלו לא ירדו אפי' אחר עמוה"ש מאימורין דכשרים אחר שקה"ח כיון דבדם שלא נזרק שכבר נפסל לזריקה לא נתוסף פסול אחר עמוה"ש. וזה לא קשה דעכ"פ איכא נמי בשירי הדם גופא אם יש בהם דין אם עלו לא ירדו דיש לומר דהתוס' כתבו להלכה דקיי"ל כר' יהושע בר"פ המזבח מקדם דבדם גופא לא אמרינן כלל אם עלו לא ירדו. ומה דילפינן בלן דמה דאם עלו לא ירדו היינו אם נזרק הדם שלן דאם עלו האימורין לא ירדו, לא שייך זה בשירי הדם דאין מעכבין בהכשר האימורין.
-מלואים והשמטות-
מה שהשבתי לידידי הרב הגאון המפורסם מו"ה שלמה זלמן אוירבאך שליט"א.
בפ"ד הל' א' ד"ה בזבחים הבאתי ד' התוס' שרצו לומר דהו"א דלא מיפסל דם בלינה כמו דאין חייבין עליו משום פיגול ונותר, וכתבתי דאינו מיושב דא"כ לא יפסל הדם גם משום טומאה, כתב בזה דלא דמי לטומאה דנהי שלא נוהג בדם איסור טומאה לאכילה, אבל טמא מיהא הוי ולכן אסור לזורקו על המזבח, משא"כ בנותר סד"א שאין הלינה גורמת שום פגם בהדם, אם אמנם יש לפקפק דהא יש ג' מיעוטים בדם למעוטי ממעילה ומנותר ומטומאה בזבחים דף מ"ו, וכיון דחזינן דהמיעוט מטומאה אינו אלא לאכילה למה ס"ד לומר דבנותר הוא גם להקרבה אלא דמ"מ עיקר הסברא נכונה.
ובמה שהבאתי שם מד' השאג"א על קושית התוס' דנ"מ לשלש מתנות שבחטאת כתב שמובא באחרונים שכן מפורש בירוש' יומא פ"ה הל' ב' דלא מספקי להו למ"ד שהשירים מעכבים, ויש בזה להוסיף לפימש"כ שם ממה דמוכח מדר"פ יש מהם כתחלתן חוץ ולילה, ומוכח דשירי הדם מותר לזרוק בלילה דקשה דכיון דילפינן דדם נפסל בשקה"ח א"כ לאחר שנפסל הדם הא דינו לישפך לאמה, ואיך הוא נשפך על היסוד, וכתבתי דכיון דילפינן זה מביום הקריבו א"כ לא נפסל אלא להקרבה ולא לשפיכת שירים, וכדמוכח בדף י"ג דממעט מהמקריב שפיכת שירים לדין מחשבה שאינה פוסלת, ולפי"ז קשה לפי"מ דמבואר בדף ל"ט ע"ב בברייתא דקתני ומחשבה מועלת בהן, וכן בדף מ"ב ע"ב דקתני ארבעים ושמנה, ומוקים הגמ' דזהו למ"ד שירים מעכבין, וכיון שכן ע"כ הוא בכלל המקריב, ואיך אפשר לומר שיהיו באים בלילה, כיון שלדין הקרבה נפסל הדם, ומה בעי בירוש' למ"ד שירים מעכבים אם נותנם בלילה, אם לא דנימא דר' בון בר חייא דבעי כן לית ליה דרב יצחק בר אבדימי דדם נפסל בשקה"ח, ולא עמדו בזה מפרשי הירושלמי.
במש"כ שם בד"ה והנה על ד' התוס' וכתבתי דמה דילפינן לן דמה, היינו שאם זרק הדם שלן אז אם עלו האימורין לא ירדו, כתב בזה שהרמב"ם בפ"ג מהל' פסוה"מ הל' ז' כתב בדם עצמו דאם עלו לא ירדו, וכתב דאף שהזבח תודה רוצה להעמיס כדבריו דכונתו על הזבח, אך תמיהני דכיון שלגבי הדם עצמו נימא אם עלו ירדו, א"כ אף שכתבו התוס' בדף פ"ז דלכו"ע אין מקנחין את הדם מ"מ מסתבר דאינו חשיב כלל בגדר זריקה, ודומה ממש לנשפך הדם, דסובר ר"י דאם עלתה תרד, כיון דכל דמים פסולים שנתנם על המזבח אינן מרצין כלל כדתנן בזבחים דף פ"ב ע"א, והנה מש"כ שם כן, הוא משום דהא קיי"ל כר' יהושע דדוקא כל הראוי לאשים אם עלה לא ירד ותנן אין בין דברי ר"ג לדברי ר"י אלא הדם והנסכים, וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מהל' פסוה"מ הל' ג', וזה הכריח מקודם גם להזבח תודה לפרש כן, אלא שכתב זה רק לכאורה, ואח"כ חזר מדבריו ומפרש שהדם בעצמו לא ירד, משום דא"כ הי' להרמב"ם להזכיר דין דם פסול שעלה על המזבח דירד כדעת ר' יהושע, ולא כתב רק לענין נסכים בהל' י"ד, אבל לא ביאר הז"ת סתירת ד' הרמב"ם שכתב בהל' ג' דדוקא הראוי לאשים לא ירד, והנה בגמ' על הא דתניא מפני מה אמרו לן בדם כשר פירש"י שאם עלה לא ירד דמשמע דהוא על הדם גופא, וכן ראיתי דגם הרמב"ם בפיהמ"ש כתב ומה שאמר הלן ר"ל דם הלן ובשר הלן, אבל מכל זה אין להוכיח להלכה דקיי"ל כר' יהושע.
והנה מה שהכריח הז"ת אח"כ לומר דסובר הרמב"ם גם בדם דאם עלה לא ירד הוא מדלא כתב דירד כמו שכתב בנסכים, הנה אם זרק הדם על המזבח הרי כתבו התוס' דהכל מודים דלא יתקנח הדם, ואם העלה בכלי שרת הרי פסק הרמב"ם בהל' י"ט דכלי שרת מקדשין דם הפסול ליקרב, ואם עירן בכלי חול כתבו התוס' בדף פ"ז דאין בהן דין אם עלו דהכלי מפסיק, וא"כ קשה מה דתנן דהדם לר' יהושע ירד, ומצאתי בס' טהרת הקודש בדף פ"ד ע"ב שהקשה בד' הרמב"ם בהל' ג' דדוקא בראוי לאשים, ופסק בהל' ז' דלן בדם כשר, ומפרש ג"כ כמש"כ דהכונה דאם זרק הדם שלן ועלו האימורים לא ירדו, רק שכתב שכיון דהדם נפסל ראוי שהאימורים ירדו, וכתב משום דכלי שרת מקדשים הדם ליקרב, אבל לא ביאר מה דתנן דלר' יהושע בדם אם עלה ירד כיון דע"כ עלה בכלי שרת דאילא"ה לא מיקרי עלה לגבי הדם, ובאמת יש להקשות זה גם בתוס' דפ"ז בד"ה כלי שרת כיון שכתבו דע"כ הא דתנן לן דמה מיירי שהן עכשיו בכלי חול, דאם כן איך משכחת לה מתני' דהדם אם עלה תליא בפלוגתא דר"ג ור"י וצ"ע בזה, ואולי נאמר עפ"מ שהעיר הטה"ק דמה מהני שהם בכלי שרת, כיון שזורק הרי יצאו מכלי שרת, וכתב דאפשר אם עומד על המזבח או על הכבש וזורק לא יצא הדם מאויר המזבח, ובזה תלוי המחלוקת בין ר"ג לר' יהושע, אלא דא"כ שוב נהיה מוכרחים לפרש דמה שכתב בהל' ז' שלן הדם היינו דאח"כ עלו האימורים, ומשכחת לה דהאימורים לא נפסלו שהיו בראש המזבח אלא דבלא זריקה כלל לא מהני.
ועכשיו נבוא לעיקר תמיהתו של הז"ת על פי' זה דכיון דהדם בעצמו לא אמרינן בו אם עלה לא ירד רק דלא יקנחנו, ומה מהני זה לדין האימורין שנאמר על זה אם עלו לא ירדו דהא הוי כמו נשפך הדם כיון דדמים פסולים אין מרצים, ושכבר כתבתי שכן כתב גם הטהרת הקודש, הנה בדף כ"ז בתוס' ד"ה לאו משום דקלטיה מזבח כתבו על מה שכ' רש"י והא ליכא למימר משום דסבר שלא במקומו כמקומו דמי, והקשו התוס' דהא בדף ל"ו אמר לר' יהודה שלא במקומו כמקומו דמי, וכתבו דהאי דאמר ר' יהודה כמקומו דמי לא לענין דנתכפר אלא לענין מחשבה דוקא הוי כמקומו, דכיון דמהני הזריקה לענין דאם עלו לא ירדו, מהניא נמי שלא לפסול במחשבה, ומבואר דאף דלא סבר ר' יהודה כשמואל דשלא במקומו נתכפרו הבעלים והקרבן בודאי פסול אפי' לשמואל, ומ"מ מהני לענין זה דאם עלו לא ירדו, ומוכח דאינו כמו נשפך הדם, דכיון דאית לן שלשה מיעוטים לר' יהודה בדין אם עלו ירדו שחטה בלילה ונשפך דמה ויצא דמה, א"כ אין לנו אלא ג' אלו דירדו, אבל לן דמה דפסול לזרוק מ"מ כיון דלא יקנחנו ומשום דקלטיה מזבח כדאמר התם לא אמרינן בזה אם עלו ירדו, ובדין כ"ש מקדשין הדם עמש"כ בפ"ג מהל' פסוה"מ הל' י"ט.
ומה שהכריח להזבח תודה אח"כ לפרש דלן הדם דלא ירד הוא על הדם עצמו, ומה דפוסק הרמב"ם כר' יהושע הוא רק לגבי נסכים, זהו ממה שלא כתב הרמב"ם דין זה דעלה הדם ירד, באמת קשה המציאות דעלה הדם ירד, כיון שפסק הרמב"ם בהל' י"ט דכלי שרת מקדשין דם הפסול ליקרב, וא"כ אם העלה בכלי שרת הרי הכלי שרת מקדשין, ואם העלה בכלי חול כתבו התוס' בדף פ"ז דאינו העלאה על המזבח דהכלי מפסיק.
-מלואים והשמטות-
מה שהשבתי לידידי הרב הגאון הנעלה מו"ה מרדכי אילן שליט"א
הנה כתב לי ידידי הערות על ספרי ובתוכם חדושים נעלים אשר מהם באו בספרו המצויין תורת הקודש, אבל אכתוב כאן רק למה שנוגע ישר למש"כ בספרי.
במש"כ בפ"ד הל' א' שהבאתי דברי הש"א ליישב קושיית התוס' מה דצריך לקרא דביום הקריבו, כיון דנפסל הדם בשקה"ח דנ"מ לג' מתנות שבחטאת דליכא דין ביום צוותו, כתב ע"ז יש להעיר מרש"י מנחות דף כ' ע"ב ד"ה דם שכתב וז"ל, דם נפסל בשקה"ח דאינו ראוי להזרק בלילה דכתיב ביום צוותו משמע דדם נפסל בשקה"ח משום דאינו ראוי להזרק בלילה ואם בג' מתנות שבחטאת ליכא דין ביום צוותו, ה"נ ליכא פסול דשקה"ח, ומה דכתב רש"י בזבחים דף ל"ח ע"ב דא"א לזרוק ג' מתנות דנפסלו בשקה"ח צ"ל דנ"מ דחל פסול על הדם, וכמש"כ הרש"ש ליישב קושיית התוס' דלמה לן הלמוד דדם נפסל בשקה"ח תפ"ל מביום צוותו, משום דנ"מ לדין פיגול דאם חשב בשעת שחיטה לזרוק אחר שקה"ח משום ביום צוותו לא הי' פגול ומשום זה דנפסל נתפגל, עכ"ד.
באמת ד' רש"י צריכין באור דלמה צריך משום ביום צוותו כיון דילפינן מקרא דביום הקריבו את זבחו דביום שאתה זובח אתה מקריב, וצ"ל דרש"י סובר דמביום הקריבו את זבחו אין למעט אלא למחר, ונ"מ אם עשה הלזה בראש המזבח כמו שכתב בדף נ"ו, אבל בלילה הי' אפשר דנקרא ביום שאתה זובח כיון דבקדשים הלילה הולך אחר היום כמש"כ רש"י בזבחים דף נ"ג במה דתנן במתני' ליום ולילה, אלא דלפי"ז קשה לפי"מ שכתב מדברי הגרש"ש ליישב מה דהקשו התוס' בדף נ"ו למ"ד לינה מועלת, למה צריך לדרוש מביום הקריבו דדם נפסל בשקה"ח שיישב הרש"ש דמביום צוותו לא הוי ילפינן דנעשה פיגול דאינו פסול דלפי"ז אכתי מנ"ל דנעשה פגול במחשבה לזרוק אחר שקה"ח כיון דנימא דמיום הקריבו לא נתמעט לילה דהולך אחר היום, ומביום צוותו לא נתמעט דיהי' פגול, אם לא דנאמר דכיון דאיכא קרא דביום צוותו דבלילה אינו ראוי להזרק, מפרשינן קרא דביום הקריבו יום שאתה זובח אתה מקריב דלא קאי אלא על יום ממש, וממילא הוי חסרון בזמן ונעשה פגול אם חשב לזרוק אחר שקה"ח אבל אין זה פשוט בסברא.
ובדעת הש"א נראה דמה שהביא בד' רש"י בזבחים דף ל"ח דשלש מתנות שבחטאת אין ללמוד מקרא דביום צוותו משום דלאו זריקה גמורה הוא רק בעיקר זה דשלש מתנות אינם עיקר הקריבה, אבל בזה שכתב רש"י במנחות בהא דדם נפסל בשקה"ח משום דאינו ראוי להזרק בלילה דכתיב ביום צוותו, וכתבתי בטעמו דלא נוכל ללמוד מביום הקריבו לחוד משום דבקדשים הלילה הולך אחר היום בזה אינו סובר כן, דהא במה שבא ליישב קושיית התוס' בדף נ"ו זהו גם ליישב שלא כד' רש"י שם שכתב במה דילפינן דדם נפסל בשקה"ח דלא מהניא ליה הלנה בראשו של מזבח, וכונתו דבל"ז קשה למה צריך מיעוט הא בלילה א"א לזרוק דכתיב ביום צוותו ולמחר נפסל בלינה כמש"כ התוס' שם, ובזה הוא שיישב הש"א דבג' מתנות שבחטאת לא נתמעט מביום צוותו, ובזה מבואר דאין לצרף ד' הרש"ש לדעת רש"י דנ"מ לענין פגול דא"כ למה הוצרך רש"י לפרש דלא מהניא הלנה בראש המזבח דהא נ"מ לזה גופא דנפסל בשקה"ח ונעשה פגול.
ובמה שכתבתי דמשום דבקדשים הלילה הולך אחר היום ולא נוכל למעט מביום הקריבו זה לא קשה כלל, דזה שכתב רש"י כן בזבחים דנ"ג זהו רק בדין אכילת הקדשים שנמשך דין אכילת הקדשים גם על הלילה, וכמש"כ שם רש"י שנלמד מקרא דכתיב בתודה ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בוקר, אבל במה דצריך יום להכשר עבודת הקרבן הא נתמעטו במגילה דף כ' כל עבודות הקרבנות מקראי דכתיב יום, ושחיטה נתמעטה מקרא דביום זבחכם, ושאר העבודות מביום צוותו, וכיון דילפינן מביום הקריבו דביום שאתה זובח אתה מקריב בודאי נתמעט גם בזה לילה, אלא דמהך קרא ילפינן פסול דנפסל הדם דמביום צוותו לא נוכל ללמוד שנפסל דנכתב על הכהן המקריב, והך קרא הוא בדין הכשר הקרבת הקרבן, וזהו שכתב הש"א דמהך קרא דילפינן שנפסל הדם נתמעט גם ג' מתנות שבחטאת.
אכן בעיקר מה שכתבתי לבאר ד' רש"י במנחות דף כ' במה שהוצרך להביא קרא דביום צוותו, ולא סגי בקרא דביום הקריבו לחוד, יש לומר באופן פשוט ולא משום דין לילה הולך אחר היום, אלא משום דרש"י רצה כאן לפרש עיקר הילפותא דדם נפסל בשקה"ח משום דאינו ראוי לזרוק בלילה דכן ילפינן במגילה דף כ' על הא דתנן דזריקה ביום, ולמחר נפסל מביום הקריבו, ואף דיש נ"מ לענין ג' מתנות שבחטאת או דנ"מ לענין פגול, לא נחת רש"י כאן בזה וכתב עיקרי הילפותות בזה, ומ"מ לא השמטתי הקודם והמעיין יבחר.