ביאור דברי הרה"מ ז"ל פה.האוכל ביוהכ"פ מאכלים הראוים לאכול וכו' שהיא פחות מכביצה כמעט וכו'. עכ"ל. עיין במגיד משנה שכתב להך איבעיא דבעי הגמרא דלחה או דיבשה. ועיין בלחם משנה שכתב שהיתה להרב המגיד ז"ל נוסחא אחרת בהגמרא ממה שיש בנוסחתינו. והנה מדברי הת"י באותה הסוגיא נראה שהיתה להם גם כן בהגמרא גירסת הרב המגיד ז"ל, ויהיה איך שיהיה הנה אין בזה תלונה על רבינו ז"ל שהרי הוא ז"ל כתב השיעור היותר מבורר שהוא פחות מכביצה כמעט, וק"ל.
ביאור שיעור ככותבת, ולעיל הל' עירובין פ"א הל' ט'.שהיא פחות מכביצה כמעט וכו'. עכ"ל. (א) נראה לענ"ד בס"ד דהאי פחות מכביצה כמעט שאמר רבינו ז"ל הוא אותו המעט, שיש בין שיעור גרוגרת לבין שיעור כזית, והוא מה שהגרוגרת גדול מהזית, והיינו דרבינו ז"ל כ' לעיל בהל' עירובין פרק א' הל' ט' וז"ל שיעורו שתי סעודות שהן כשמונה עשר גרוגרות שהן כששה בצים בינונית וכו' עכ"ל.
והמבואר מזה הוא, דביצה הוא שיעור שלשה גרוגרות, והנה בשבת דף צ"א ע"א אמרינן וז"ל בעא מיניה רבא מרב נחמן זרק כזית תרומה לבית טמא מהו, למאי אי לענין שבת כגרוגרת בעינן וכו' עכ"ל הגמרא, הרי מבואר מזה באר היטב דגרוגרת הוא גדול מכזית וא"כ הרי יש בביצה כשלשה זיתים ועוד שלשה משהיות מה שהשלשה גרוגרת הם יותר גדולות מהשלשה זיתים, וממילא אם הוא אוכל ביוהכ"פ שיעור שתי גרוגרות וזית אחד שהוא שיעור פחות מכביצה רק מעט דהיינו אותו משהו אחד מה שהגרוגרת הוא גדול יותר מן הזית הרי הוא חייב שזה הוא שיעור ככותבת שכ' רבינו ז"ל פה ודו"ק היטב.
קושית המג"א בסי' תפ"ו והתויו"ט במס' כלים פ' ט"ו במשנה י"א על הל' הנ"ל.
(ב)
וראיתי להמג"א בריש סי' תפ"ו שהקשה על רבינו ז"ל וכן הקשה הפרי חדש שם דלפי דברי רבינו ז"ל שבהל' עירובין שהבאתי לעיל אות הקודם דביצה הוא שיעור שלשה גרוגרות שהם שלשה זיתים ושלשה משהיות, אם כן קשיין אהדדי הך סוגיא דיומא דף פ' ע"א עם הך סוגיא דכריתות דף י"ד ע"א, והוא דביומא התם אמרינן וז"ל וטומאת אוכלין כביצה מנ"ל וכו' ר' אבוהו דידיה אמר מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה אוכלו בבת אחת, ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת וכו' יע"ש הסוגיא היטב, ואילו בסוגיא דכריתות התם אמרינן וז"ל רב אחא בר אדא מתני חמש חטאות ומתרץ לה כגון דאכל כזית פיגול וכו' וניתני שש חטאות וכגון דקאכל שש כזית גם בחדא אכילה קא מיירי וכו' ושיערו חכמים דאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים וכו' יע"ש הסוגיא באריכות.
ואחרי כי כן קשה לפי דעת רבינו ז"ל בהל' ערובין הנ"ל דהוא סובר דביצה הוא מחזיק יותר משלשה זיתים וכאמור והרי בית הבליעה הוא מחזיק שיעור כביצה וכדאמרינן בהך סוגיא דיומא שהבאתי לעיל. אם כן הרי מחזיק בית הבליעה יותר משלשה זיתים, והאיך קאמרה הך סוגיא דכריתות הנ"ל דאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים, עכת"ק המג"א והנה המג"א שם נדחק מאד לתרץ קושיא זו ולזה כוון מש"כ בסימן שס"ח סעיף ג' סק"ב אלא ששם קיצר ביותר, ומדברי עצמו בסימן תפ"ו נראה קצת שהי' התירוץ ההוא דחוק בעיניו ועיין בתויו"ט בכלים פרק טו"ב משנה י"א בד"ה וכמזון שתי סעודות וכו' שגם הוא עמד בקושיא זו.
הערה על הפר"ח בסי' הנ"ל.
והפרי חדש שם תמה גם כן כנ"ל ותירץ הוא דלישנא דהגמרא דכריתות אינו מדוקדק התם אלא שהכוונה בו שם הוא שיותר מארבעה זיתים הוא דאינו מחזיק דהיינו ככותבת וכזית שהם יחד יותר מד' זיתים יע"ש בפר"ח, והנה מלבד שגם התירוץ הזה הוא דחוק בעצמותו, אף זו הנה הוא תמוה מאד תירוצו הנ"ל. והוא שהרי כשאוכל רק שיעור ככותבת גם כן יכול לחשוב שש חטאות, וביאור דבר זה דהא כבר כתבתי בס"ד באות הקודם דשיעורו של ככותבת איכא שלשה זיתים ושתי משהויין, ואם כן יכול לחשוב שש חטאות שיתחייב באופן שאומר, כגון שאכל כזית חלב, וכזית פגול, וכזית דם, ועוד שתי משהויין אוכל, הרי אכל שיעור ככותבת מצומצם ומכוון לא פחות ולא יותר, והוא חייב על האכילה ההיא שש חטאות, א', משום אכילת קדשים בטומאה. ב', משום אכילת נותר. ג', משום אכילת פגול, ד', משום אכילת חלב. ה', משום אכילת דם. ו', משום אכילת יוהכ"פ שהרי אכל שיעור ככותבת, ולקמן בהלכה שלאחר זו מבואר להדיא דעל אכילת דם חייב משום אוכל ביוהכ"פ יע"ש.
הערה על הת"י במס' כריתות דף י"ד ע"א.
ולהתוספות החדשים (שנדפסו בש"ס שבדפוס פ"פ דמיין ואמ"ד) במס' כריתות שם יש להם פנים מסבירות בהלכה זו באופן אחר. והוא שהם כתבו וז"ל אין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים פירוש כדרך אכילה, עכ"ל התוספות החדשים. וכוונתם בדברים הללו נראה לענ"ד בס"ד שהוא ליישב קושית התוי"ט והמג"א והפרי חדש הנ"ל דגם הנך תוספות חדשים קשיא להו קושיתם סתירת הסוגיא דהתם להך סוגיא דיומא הנ"ל וכדלעיל, ולפיכך תירצו הם דלחלק יצאת הגמרא בין איסור לבין טומאה, והוא דלענין אכילת איסור שיהיה חייב עליו עונש בידי אדם עונש מלקות או הבאת חטאת בשוגג הוא דבעינן דוקא שיאכל דרך אכילה ואם אוכל כל כמה אפילו אכילה מרובה רק שאכלו שלא כדרך אכילתו כבר הוא פטור במזיד ממלקות ואם בשוגג הוא פטור מחטאת, ולפיכך אם הוא אוכל יותר משני זיתים בבת אחת, אין זה אוכל אלא שלא כדרך אכילתו ולפיכך בהך סוגיא דכריתות פטרו הגמרא התם מחיוב חטאת דבזה מיירי הסוגיא דהתם, אבל לא כן בהך סוגיא דיומא האמורה לעיל דהיא מיירי לענין טומאה וכמבואר התם. ולענין טומאה ליכא קפידא כלל בדבר זה וליכא שום חילוק אם הוא אכלו בדרך אכילתו או שלא בדרך אכילתו ולפיכך הוא טמא זהו מה שנאמר בס"ד לענ"ד בכוונתם וק"ל.
ולענ"ד יש לגמגם בתירוץ הזה טובא. חדא, דהא דגבי איסור דבעינן שיאכל דוקא דרך אכילה הוא משום דכתיב ביה לשון אכילה וכדאמרינן בפסחים דף כ"ד ע"ב וכ"ה ע"א יע"ש בסוגיא והרי גבי טומאה נמי כתיב לשון אכילה, ואם נאמר דגם זה מה שאוכל שתי זיתים בבת אחת נקרא שלא כדרך אכילתו לא היה ראוי להיות טמא ע"י האכילה ההיא.
ושניות לדברי סופרים קשה לענ"ד דדין זה שכתבו התוספות חדשים הנ"ל הוא חידוש גדול שנאמר שאם אכל מן האיסור יותר משתי זיתים בבת אחת שיהיה נקרא אוכל את האיסור שלא כדרך אכילתו, ואם אכלו במזיד יהיה פטור מכרת וממלקות ובשוגג יהיה פטור מקרבן חטאת. ולדעת רוב הפוסקים ז"ל דבאוכל שלא כדרך אכילתו ליכא אפילו איסור גרידא מדאו' ואין בו אלא איסור דרבנן (ועיין במשנה למלך לעיל בהלכות יסודי התורה פרק חמישי הל' ח' בד"ה אבל שלא כדרך הנאתן וכו' שהאריך בזה ועיין בספר בית שערים שער ט' קרוב לסוף דלת שביעי מה שכתבתי בס"ד עליו,) הנה לדעת אותן הפוסקים ז"ל האוכל מן האיסור שני זיתים כאחת לא יהיה בו מדאורייתא אפילו איסור גרידא רק מדרבנן יהיה אסור, וכל הדברים האלו הם מפליאים וזרים ולא מצאתי להתוספות חדשים הנ"ל חבר בשום אחד מגדולי הפוסקים ז"ל.
ושלישים על כולם קשיא לענ"ד מהסוגיא דזבחים דף ע"ח ע"א דאמרינן התם וז"ל אמר ריש לקיש הפגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור אי אפשר שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו, שמע מינה תלת וכו' יע"ש הסוגיא באריכות, ולמה הוצרך ריש לקיש לומר הטעם משום שאי אפשר שלא ירבה אחד על חברו ולמה לא קאמר הטעם דפטור משום שהרי אכל שלשה זיתים בבת אחת ואין זה אוכל דרך אכילתו ומשום כך הוא פטור, ודוחק לומר דהתם מיירי שלא בלע כל השלשה זיתים בבת אחת אלא שלעסן יחד ואחר כך בלע אותן לאט לאט בתוך שיעור כדי אכילת פרס, וראוי היה להגמרא ולפחות לרש"י לפרש כן להדיא דמיירי דוקא שלא בלען בבת אחת, או אפשר דהתוספות חדשים הנ"ל, סוברים דלא כפרש"י ז"ל בזבחים שם אלא כפירושם של התוספות שם בד"ה הפגול והנותר וכו' סוף סוף הרבה צריכין לדחוק לפי סברת התוספות חדשים הנ"ל, ועיין לקמן הלכות פסולי המוקדשים פרק י"ח הל' ך' דפירש כפרש"י ז"ל ולא ביאר ג"כ דמיירי דוקא שלא בלע בבת אחת.
ישוב קושית התויו"ט והמג"א הנ"ל ריש אות זה.
אמנם מה שיראה לענ"ד בס"ד בישוב קושית התוספות י"ט והמג"א והפר"ח הנ"ל הוא, עפ"י מה שרבינו ז"ל פסק לקמן בהלכות מאכלות אסורות פרק י"ד הל' ג' וז"ל כזית שאמרנו חוץ משל בין השינים, אבל מה שבין החינכים מצטרף למה שבלע שהרי נהנה גרונו מכזית וכו' עכ"ל רבינו ז"ל, ואם כן אפשר לומר דזהו כוונת הסוגיות הנ"ל, דהיינו דמה שאמרו בסוגיא דיומא דשיערו חכמים דבית הבליעה מחזיק ביצה במכוון כוונתם הוא דוקא עם מה שנשאר בין השינים ובין החינכים, עם זה הוא דמחזיק במכוון שיעור כביצה, דהא כדרך אכילת האדם הוא דקאמר קרא ודרך אכילת אדם הוא ללעוס המאכל אשר יאכל לא לבלעו כך בבת אחת בלי לעיסה ועיכוב כלל בין השינים כדרך הרעבתנים, והרי אמרו בחכמת הרפואה שהעיכול הראשון של המאכל הוא על ידי הלעיסה בשיניו שבזה מתערב בו לחלוחית הרוק וזה גורם העיכול, והקרא לא מיירי אלא באדם בינוני לא ברעבתנים אשר עוד אכלם בפיהם ויבלעוהו (אף דיציבא מילתא דאף אם בלעו עדיין מיקרי דרך אכילתו כיון שהרעבתנים אוכלים אותו כך, ודלא כהתוספת חדשים הנ"ל וכמו שכתבתי לעיל ואף התוספות חדשים הנ"ל לא אמרוהו אלא דוקא בבולע יותר מכביצה בבת אחת אבל בבולע בכביצה או פחות מזה אפילו לא לעסו גם הם מודים דאין זה נקרא שלא כדרך אכילתו וכדמוכח מהא דבלע מצה ובלע מרור בפסחים דף קט"ו ע"ב, אבל סוף סוף הקרא לא מיירי ברעבתנים). אבל מה שהוא הולך לבית הבליעה לחוד, והוא מלבד מה שנשאר בין השינים ובין החניכים לחוד זה אינו שיעור שלשה זיתים במכוון אלא כי הוא זה משהו פחות משלשה זיתים, וממילא שיעורו של החזקת בית הבליעה לבד אינו שיעור ביצה שלימה, דהא ביצה שלימה שיעורו הוא שלשה זיתים ושלשה משהויין לפי דעת רבינו ז"ל וכדבר האמור בס"ד לעיל באות הקודם, ומה שנשאר בין השינים שיעורו הוא ארבעה משהוין, ממילא לא נשאר למה שהוא בין החניכים ולבית הבליעה שלשה זיתים שלמים כשאוכל שיעור כביצה מכוון ומצומצם והוא פטור לפחות על זית אחד מהשלשה זיתים שהרי זית אחד מהם הוא חסר משהו ושוב אינו זית שלם להיות חייב עליו עונש בידי אדם או קרבן חטאת.
ביאור במס' כריתות דף י"ד ע"א וביומא דף פ' ע"א.
ומעתה הנה כי כן שפיר אמרו בהך סוגיא דמס' כריתות התם אין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים, דהא שם מיירי לענין זיתים שלמים, שהרי לענין חיוב חטאת מיירי התם ולקרבן לכולי עלמא בעינן כזית דוקא, וכ"כ המג"א שם בסימן הנ"ל, והנה זיתים שלמים אין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים והיינו בית הבליעה מלבד מה שהוא בין השינים שזה אינו מצטרף לבית הבליעה וכאמור לעיל בשם רבינו ז"ל, ומה שהוא מחזיק יותר משתי זיתים זה אינו זית שלם ואינו חייב עליו חטאת.
איברא דזה ניחא בהך סוגיא דכריתות התם דמיירי לענין חיוב חטאת וכאמור, אבל לא כן בהך סוגיא דיומא התם דמיירי לענין טומאה והקרא הא לא קאמר אלא מכל האוכל אשר יאכל וכו' שנתנה התורה סימן לשיעור כמות הטומאה שהוא מה שיוכל האדם לאכול בבת אחת הנה הוא שיעור כמות הטומאה, ולא מיירי שם כלל לא הקרא ולא הגמרא מהנאת גרונו כי מה ענין הנאת גרונו לענין טומאה אלא הם משערים מה שהאדם יכול לאכול בפעם אחת לזה מימר שפיר קאמר הגמרא התם שיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת התרנגולת וכו' והיינו בית הבליעה עם מה שהוא בין השינים כי כן הוא דרך אכילת האדם כשהוא אוכל (ודע דבזה אפשר להצדיק דברי התוספות חדשים שבמס' כריתות שהבאתי לעיל שכוונתם הוא שאין החיך נהנה ממנו וגבי איסור תלוי הדבר בהנאת החיך מה שא"כ לענין טומאה שאין הדבר תלוי בהנאת החיך והגרון אלא הדבר תלוי ועומד בשיעור כמות הטומאה שבא בפיו ובבית הבליעה ובזה סרו כל הקושיות מה שהקשיתי עליהם לעיל) ודו"ק היטב.
ודע דאין להשיב על דברים הדברים אלה הדברים הניתנים למעלה בס"ד כי האיך אמרו המלות שוות ומתדמות בשתי הסוגיות הללו דכריתות ודיומא הנ"ל וכוונת המלות הם שונות זו מזו, כי בסוגיא דכריתות הכוונה באמרו אין בית הבליעה מחזיק וכו' בלא מה שהוא בין השינים ובסוגיא דיומא הנ"ל הכוונה באמרו אין בית הבליעה מחזיק וכו' הוא עם מה שהוא בין השינים וכנ"ל, דדבר זה אינו מן הזרות, כי כן מצינו זימנין טובא בש"ס ובתוספות שכ' שהוא דרך הש"ס כן שלשון אחד נאמר בשני מקומות ועניניהם הם חלוקים זה מזה כל אחד ואחד מובן לפי ענינו, וכ"כ הרז"ה ז"ל בספר הצבא אשר לו מדה שנית והאריך בזה להביא כאומר גורנו הרבה מקומות בש"ס שנמצא כן יע"ש בס' הצבא, ודו"ק כי נכון הוא לענ"ד.
תמיה בכ"מ בהל' מא"ס פ' י"ד הל' ג'.
(ג)
ומדי דברי ראיתי לעורר על דברי מרן ז"ל בכסף משנה לקמן בהל' מא"ס פרק י"ד הל' ג' שהבאתי לשון רבינו ז"ל שם לעיל אות הקודם ולכאורה דברי מרן ז"ל שם הם תמוהים בעיני, והא לך מה שכ' מרן ז"ל שם, כזית שאמרנו חוץ משל בין השינים, בסוף פרק גיד הנשה דף ק"ג, פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש והלכה כר' יוחנן דאמר הכי, ומ"ש אבל מה שבין החניכיים מצטרף וכו' שם לדברי הכל וכו' עכ"ל הכ"מ. והנה החכם המגיה בדפוס אמשטרדם שם תמה על מרן ז"ל יע"ש בהגהתו.
איברא כי תרי תמיהה קא חזינא הכא ובעיני יפלא הפלא ופלא, על דברי מרן ז"ל הנ"ל וגם על דברי החכם המגיה ז"ל הנ"ל, במה שכ' החכם המגיה שם וז"ל תימה לי על רבינו איך פסק כריש לקיש ולא כר' יוחנן וכו' חוץ משל כו' דריש לקיש אמרו וגם תימה על בעל הכסף משנה היאך כתב והלכה כר' יוחנן דאמר הכי והא איפכא איכא בגמרא, ושמא וכו' עכ"ל החכם המגיה ז"ל.
ואנכי לא ידעתי נפשי מאי קאמרי מרן ז"ל וגם החכם המגיה ז"ל הנ"ל. שהרי לפי דברי רב פפא בהסוגיא דהתם (ואנן קיימא לן כוותיה דרב פפא), לא פליגי ר' יוחנן וריש לקיש כלל על מה שהוא בין השינים, דאף ר' יוחנן מודה דמה שהוא בין השינים דאינו מצטרף ולא פליגי ר' יוחנן וריש לקיש התם אלא במה שהוא בין החניכיים אם הוא מצטרף או לא. דר' יוחנן סבירא ליה דזה מה שהוא בין החניכיים שפיר מצטרף וריש לקיש סבירא ליה דאף מה שהוא בין החניכיים נמי אינו מצטרף, ואם כן פסק רבינו ז"ל בדין מה שהוא בין השינים דאינו מצטרף ככולי עלמא כר' יוחנן וכריש לקיש, ובדין מה שהוא בין החניכיים דמצטרף פסק כר' יוחנן ולא כריש לקיש, וצ"ע לכאורה.
ישוב להתמיה הנ"ל.
ברם נראה לענ"ד בס"ד ברור כי בדברי מרן ז"ל יש איזה קלקול מהמעתיקים או מהמדפיסים והם שקלקלו דברות קדשו של מרן ז"ל והפכו את דבריו דברי אלקים חיים את הניתנין למעלה נתנו למטה, ואת הניתנין למטה נתנו למעלה, אבל כן צריך להיות בדברי הכס"מ, כזית שאמרנו חוץ משל בין השינים. בסוף פרק גיד הנשה לדברי הכל. ומ"ש אבל בין החניכיים מצטרף שם פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש והלכה כר' יוחנן וכו' וכן צ"ל, והיינו ממש כאוקימתא דרב פפא בהך סוגיא דפרק גיד הנשה הנ"ל דבבין השינים אף ר' יוחנן מודה דאינו מצטרף ובבין החניכיים הוא דפליגי ופסק רבינו ז"ל כר' יוחנן דר' יוחנן וריש לקיש הלכה כר' יוחנן בר מתלת, ודו"ק.
פלפול ביומא דף פ"א ע"א.והאכילה והשתיה אין וכו'. עכ"ל, אמרינן ביומא דף פ"א ע"א וז"ל האוכל ושותה אין מצטרפין מאן תנא, אמר רב חסדא במחלוקת שנויה דתנן כלל אמר ר' יהושע כל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרף, טומאתו ולא שיעורו וכו' אין מצטרפין, רב נחמן אמר אפילו תימא רבנן וכו' טומאה חד הוא, אבל הכא משום יתובא דעתיה הוא והאי לא קמיתבי דעתיה וכו' עכ"ל הגמרא, ע"ש הסוגיא באריכות.
וכתב שם הגאון מהר"ם ן' חביב ז"ל בתוספת יוכ"פ דלהכי לא קאמר הא מני ר' יהושע היא כמו שהוא רגיל בש"ס לומר כן משום דבמס' מעילה דף טו"ב ע"א במשנה דהתם לא נזכר להדיא דרבנן פליגי עליה דר' יהושע והיינו יכולים לומר דכולי עלמא סבירא להו להא דאמר ר' יהושע, ורב חסדא הוא שחידש לן דהך דר' יהושע לאו דכולי עלמא היא אלא דרבנן פליגי עליה יע"ש בס' תוספ' יוה"כ.
ועדיין קשה קצת, דממה נפשך אם הוא מפורש באיזה ברייתא דרבנן פליגי עליה דר' יהושע א"כ מאי חידשו לנו בזה רב חסדא ורב נחמן, וריש לקיש ור' יוחנן, הלא הכל יודעים אותה הברייתא כמו שהם ידעו אותה וכי להם לבדם ניתנה הברייתא הזאת, ואם באמת לא נזכר בשום מקום בברייתא דרבנן פליגי עליה דר' יהושע בדבר זה, תקשה מי גילה רז זה להנך אמוראי האמורים דרבנן פליגי עליה דר' יהושע ולהמציא בזה מחלוקת בין התנאים מדעתם היפה בלי שום הכרח.
ויציבא מילתא שלשון המשנה מסכ' מעילה התם משמע קצת דרבנן פליגי עליה דר' יהושע ממה דקתני התם כלל אמר ר' יהושע וכו' מורה קצת דר' יהושע לחוד הוא שאמר כן ויש להסתייע לזה ממה שכתב מרן ז"ל לקמן בהלכות קרבן פסח פרק א' הל' ט"ז בד"ה ומ"ש שאין איסור שבות במקדש וכו' שכ' וז"ל דר' נתן סבר וכו' ומשמע דהחכמים פליגי עליה וכו' עכ"ל הכ"מ, ועיין לקמן הלכות יבום וחליצה פרק רביעי הל' ח"י בד"ה או שהיה תפור בפשתן וכו' אות שני שהבאתי עוד ראיות לזה בס"ד ממקומות הרבה בש"ס שאמרו כן ועיין עוד לקמן בהלכות מעשר פרק אחד עשר הל' ד' בד"ה סלי זיתים וענבים וכו' כי גם שם הבאתי בס"ד ראיות לזה, ועיין עוד לקמן בהלכה ו' בד"ה הכוסס פלפלין וכו' אות ראשון קרוב לראשיתו כי גם שם הבאתי ראיות לזה הכלל, תדרשנו משם, ויהי' איך שיהי' הדבר דחוק להמציא בשביל זה פלוגתא חדשה בין התנאים.
הערה על הכ"מ בהל' שאר אה"ט פ"ד הל' ז'.
אבל מה שיראה לענ"ד בס"ד בישוב זה הוא דבמס' מעילה התם אמרינן וז"ל, דם השרץ והבשר מצטרפין וכו' אמר ר' חנין אמר ר' זעירא דוקא דם השרץ ובשרו. מתיב ר' יוסי ב"ר חנינא (כך הוא לפי גירסת רש"י ז"ל שם. ולפי גירסת התוספות שם בד"ה אמר ר' חנין וכו' הגירסא היא ועודו בו. וכן היא גירסת רבינו שמשון ז"ל בפירוש המשניות במסכ' אהלות פרק שלישי משנה ג' וכן היא ג"כ גירסת הרב המגיד ז"ל לקמן בהל' מא"ס פרק שני הל' ט', ואביא לשון רבינו ז"ל בסמוך לפנינו, ונפלאת היא בעיני על מרן ז"ל בכסף משנה לקמן בהל' שאר אה"ט פרק ד' הל' ז' שנראה מדברות קדשו התם דאישתמוטי הוא דקא אישתמט ליה לפי שעה דברי התוס' ורבינו שמשון והרב המגיד זכל"ע האמורים מדלא הביא תלמודו בידו שהם גרסו ופירשו כך וצ"ע לענ"ד מאד), הטמאים מלמד שהם מצטרפים ואפילו שרץ ושרץ שרץ ודם בין משם אחד בין משני שמות, אמר רב יוסף לא קשיא כאן בכולן כאן במקצתן, ומנא תימרא דתניא נשפך על הרצפה והי' מקומה קטפרס איהל על מקצתה טהור איהל על כולה טמא, אילימא מקצת דם וכו' שמע מיניה כאן בכולו כאן במקצתו וכו' עכ"ל הגמרא.
הערה על מסורת הש"ס במעילה דף טו"ב ע"א.
ומדי דברי ראיתי לעורר ולהעיר אזן הקורא, כי מה שכתב וציין הגאון בעל מסורת הש"ס ז"ל שם וז"ל אהלות פ"ג עכ"ל, במחילה מכבוד תורתו הנה זה בא משגגת הקולמס והוא טעות, כי זה אינו משנה לא באהלות ולא בשום מקום אלא כי הוא זה, וכן מוכח ממה דקאמר הגמרא דתניא ולא קאמר דתנן וכן מוכח שאינה משנה בשום מקום ממה שהקשה רבינו שמשון ז"ל בפירושו ואהלו שם. ממה שלא הביא הגמרא דמסכ' מעילה הנ"ל להך משנה דאהלות התם וע"ש בפירוש רבינו שמשון ז"ל.
קושיא לקמן בהל' מא"ס פ"ב הלכה ט'.
ואחרי כי כן הנה בין לפי גירסתו של רש"י ז"ל ופירושו שם בדברי רב יוסף, ובין לפ' של התוספות שם ובין לפי פירושו של הגאון רבינו נסים ז"ל שהביאו התוספות שם סוף סוף איכא חילוק בין כולו למקצתו, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ואם כן לכאורה יש להפליא הפלא ופלא על מה שכ' רבינו ז"ל לקמן בהלכות מא"ס פרק שני הלכה ט' וז"ל דם שמונה שרצים ובשרן מצטרף וכעדשה כל זמן שהוא מחובר בבשר עכ"ל ולמה זה ועל מה זה ומה ראה על ככה רבינו ז"ל שלא לחלק יצא שום חילוק בין בכולו ובין במקצתו כפי אחד מהפירושים הנ"ל הלא דבר הוא, וביותר תמיהני על מאירי עינינו הרב המגיד ומרן ז"ל שלא האירו עינינו בזה ולפחות היה להם להעיר עליו, וצ"ע לכאורה לענ"ד.
קושיא בגמ' דמעילה דף טו"ב ע"א.
אמנם כן לפי האמור ניחא בס"ד, והוא דהא לכאורה בלאו הכי קשיא לענ"ד על הך סוגיא דמעילה התם דמאי פריך הגמרא התם כלל על רב חנין מהך ברייתא דקתני בה הטמאים מצטרף וסובר לעיל דלמא טעמא דרב חנין אמר זעירא במה שמחלק בין בעודו מחובר הדם עם הבשר לבין אינו מחובר בו הטעם הוא דכשהוא מחובר בו וכו' כצ"ל שהוא מחובר בו אז שיעורו של הבשר והדם הוא שוה דשיעור טומאת הבשר הוא בכעדשה וכן הוא שיעורו של טומאת הדם, מה שא"כ כשאינו מחובר בו שפירש הדם מן הבשר אז אינו מצטרף הדם שהרי אז אין שוב שיעורן שוה, שבשרן של השמונה שרצים שיעור טומאתו הוא בכעדשה ושיעור טומאת הדם כשפירש ממנו הוא, דוקא בכזית שהרי שיעור טומאתו הוא כשיעור אכילתו ושיעור אכילת הדם הוא בכזית דוקא, וכדאמר רב במס' כריתות דף ק"א ע"ב ופסקו רבינו ז"ל לקמן בהל' מא"ס פרק שני הלכה י'. ותו לא קשיא מהך ברייתא דהטמאים מלמד שהם מצטרפין וכו' שרץ ודם וכו' וכדלעיל, דהא הך מימרא דרב חנין אמר זעירא לאו אליבא דכולי עלמא אמרו אלא רק אליבא דר' יהושע אמרו דר' יהושע הוא דאמר להך כללא דכל שאין שיעוריהן שוין דאין מצטרפין יע"ש בסוגיא הנ"ל, אבל לא כן אליבא דרבנן דפליגי עליה דר' יהושע וסבירא להו דאפילו אין שיעוריהן שוין מכל מקום מצטרפין בשר ודם זה עם זה. ממילא נמי הוא הדין דמצטרפין השרץ והדם שלו ואף עפ"י שאינו עודו בו ואם כן מאי קושיא מהך ברייתא ולמה לי' לרב יוסף לאדחוקי לחלק בין כולן לבין מקצתן שהוא דוחק גדול לפרש כן בדברי ר' חנין אמר ר' זעירא דתרווייהו רבנן גמירי אמוראי הוו והיה להם לפרש דבריהם החילוק האמור לא למיסתם סתומי, וגם החילוק במה שלחלק יצאו בין בכולן בין במקצתן הנה הוא בעצמותו רב הדוחק מאד וכמשכ"כ התוספות שם בד"ה והא א"ר יוחנן רביעית דם וכו' שהוא דוחק גדול לחלק בכך יע"ש בתוספות, ואף גם זאת דמשמע דר' חנין אמר ר' זעירא הם מפרשים להמשנה דהתם כך, ומנא להו לאוקמי המשנה, בכך דמיירי בעודו בו דלמא מיירי המשנה אף כשפירש ממנו, רק דהמשנה מיירי בכולן ולמה לא שני רב יוסף בשינויא רויחא, והוא דהך ברייתא דקתני בה הטמאים מלמד שהן מצטרפין כו' הנה היא אתיא כרבנן, דפליגי עליה דר' יהושע בהך משנה דהתם וצ"ע לכאורה לענ"ד.
ישוב להקושיא בגמ' הנ"ל.
איברא דרב יוסף אפשר לומר לענ"ד בס"ד דלא אסיק אדעתיה להמציא ולומר דרבנן פליגי עליה דר' יהושע בהך כללא דכייל לן במשנה דהתם וביותר דהך פלוגתא דרבנן ור' יהושע לא נזכר מפורש בשום מקום במשנה או בשום ברייתא וכדבר האמור לעיל והיה נראה לדוחק בעיני רב יוסף להמציא מדעתו היפה מכח קושיא פלוגתא חדשה בין ר' יהושע לבין רבנן, ולומר דהך ברייתא דקתני בה הטמאים מלמד שהן מצטרפין וכו' דאתיא כרבנן דפליגי עליה דר' יהושע וכאמור לעיל מזה בקושיתינו. וניחא ליה יותר לשנויה הוא כדשני הוא במסכ' מעילה התם לסבול הדוחק הזה לחלק בין בכולן ובין במקצתן כדי שנוכל לומר דלא פליגי רבנן עליה דר' יהושע ושפה אחת להם ודברים אחדים.
אבל לא כן ר' חנין אמר ר' זעירא במסכ' מעילה התם ורב נחמן ורב חסדא לר"ל ור' יוחנן בסוגיא דיומא התם, אינהו ס"ל איפכא דהם סוברים יותר לדוחק הך שינויא דרב יוסף מה דמשני התם לחלק בין בכולן בין במקצתן וכדלעיל וס"ל דיותר נוח לנו לומר דרבנן פליגי עליה דר' יהושע הואיל ולשון ששנו חכמים בלשון המשנה מסייעת לזה קצת ממה דקתני המשנה כלל אמר ר' יהושע כל וכו' משמע ר' יהושע לגרמיה הוא דאמר כן להך כללא דכליל, אבל הרבנן פליגי עליה, וכמש"כ בס"ד לעיל שיש ראיות רבות בתלמוד לזה, ואתיא אחת מהנה כדאמרינן ביבמות דף ס"א ע"ב וז"ל אמר רבא מכלי לבאי דקדשה אביה מההוא שעתא הוא דקני לה ואי דקדשה נפשה הא ר' אליעזר היא ולא רבנן וכו' שכ' וז"ל דקתני וכו' ר' אליעזר אומר וכו' ומשמע דפליגי רבנן עלי' וכו' יע"ש. (רק דרב יוסף אפשר דס"ל כרב אדא בר אהבה התם), ממילא תו אין צורך לרב חסדא וכל חברותא קדישא דיליה לדחוק בדחקו של רב יוסף הנ"ל לחלק בין השוים דהיינו בין בכולן לבין מקצתן אלא אמרינן דכל אפיין שוויין דאינהו שני להו להך קושיא דהסוגיא דמעילה התם כשינויא דכתבינן לעיל בס"ד, והוא דהך ברייתא דקתני בה הטמאים מלמד שהן מצטרפין וכו' דלעיל אתיא כרבנן דפליגי עליה דר' יהושע וסברי דאפי' אין שיעוריהן שוין נמי מצטרפין וכאמור.
ישוב הקושיא הנ"ל על לקמן בהל' מא"ס.
ומעתה הנה כי כן שפיר עביד רבינו ז"ל במה שלא חילק ולא פילג בהך חילוקו שחילק רב יוסף בין בכולן ובין במקצתן וכאמור לעיל הקושיא על לקמן בהלכות מא"ס פרק שני הלכה ט', והוא דרבינו ז"ל עיניו כיונים על אפיקי מי הש"ס, ועיניו יחזו גם הך סוגיא דיומא הנ"ל ומשם בארה כי רבים הם בחכמה ובמנין החולקים על רב יוסף בהך סוגיא דמעילה הנ"ל הלא המה ר' חנין ור' זעירא ורב חסדא ורב נחמן ור"ל ור' יוחנן, וממילא הוה ליה רב יוסף יחיד לגבי כל הני אמוראי טובא, וגם דמקצת מן האמוראים הללו דבוודאי הלכתא כוותיהו נגד רב יוסף הלא המה ר' יוחנן ור"ל, דהא מאביי ורבא הוא דהלכה כבתרא, לא קודם לכן ורב יוסף הא היה קודם אביי ורבא, ולפיכך פסק רבינו ז"ל דלא כרב יוסף הנ"ל אלא פסק כהנך אמוראי טובא האמורים לעיל מזה דפליגי עליה דרב יוסף ולא מחלקה בכך, ודו"ק.
ואזדא לה בס"ד בזה ג"כ קושיתי האמורה לעיל מה שהקשיתי דאם לא נזכר בשום מקום בש"ס ובברייתא מפורש יוצא מפיהם מפלוגתא דרבנן ור' יהושע מהיכי תיתי להו להמציא לן פלוגתא חדשה בין ר' יהושע ובין רבנן וכדלעיל, דהשתא לפי האמור זה ליתא דהדבר היה מוכרח להנך אמוראי טובא ביומא הנ"ל להמציא כן מכח מה דקשיא להו גם כן הך קושיא דר' יוסי ב"ר חנינא בסוגיא דמעילה התם מהך ברייתא דקתני בה הטמאים מלמד שהן מצטרפין וכו' וכאמור לעיל, דהך שינויא דשני רב יוסף התם לחלק בין בכולן ובין במקצתן הנה דבר זה היה נראה בעיניהם לדוחק ביותר לחלק בכך וכמש"כ בס"ד לעיל. ולפיכך הוכרח להם לסבול הדוחק הקטן הזה ולומר דרבנן פליגי עליה דר' יהושע בהך כללא דיליה דכייל לן וממילא אזדא לה הך קושיא דר' יוסי ב"ר חנינא הנ"ל וככל הדברים וככל החזיון הניתנים למעלה בס"ד.
ואולם בכל זה טובא אשמעינן לן רב חסדא וסייעת מרחמוהי אינך אמוראי טובא הנ"ל במה דאשמעינן לן דכי הוא זה פלוגתא דרבנן ור' יהושע ולאו דכולי עלמא היא, לאפוקי דלא נאמר כרב יוסף בהך סוגיא דמעילה התם, דסובר דרבנן ור' יהושע לא פליגי כלל אהדדי בהך כללא דכייל לן ר' יהושע במשנה דהתם דאף הרבנן סברי להך כללא דר' יהושע אלא דיש לחלק בין אליבא דרבנן ובין אליבא דר' יהושע בין בכולן ובין במקצתן, כך היינו יכולים לטעות לפיכך הוכרחו רב חסדא וסייעתו לאשמעינן לן חדשות הם אמרו והם אמרו דאין חילוק בין בכולו ובין במקצתו, אלא תורה אחת ומשפט אחד השוה לכולם ושקולים הם אלא דהוא פלוגתא דר' יהושע ורבנן וכאמור, ודו"ק.