מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהקדמות למשנה תורה — הלכות מילה
אהלכות מילה יש להן עיקר גדול בתורה, בפרשייה שלמה שנתייחדה לה בספר בראשית (פרק יז).
אמנם חכמים לא סידרו את הלכותיה במסכת לעצמה, אלא הן מפוזרות במקומות שונים במשנה ובתלמוד
(בעיקר בפרק יט של מסכת שבת).
בבהלכות אלה קיבץ הרמב"ם את כל הצדדים השייכים בהלכה הזאת: מי הוא החייב להימול,
זמנה של המילה, מקרים שיש צורך לדחות אותה ופרטיה של מצווה זו הלכה למעשה. הרמב"ם אינו
נכנס לפרטים שונים בעניין דחיית המילה מפני חולי, אלא רק לקביעה הכללית שצריך להיזהר בכל
מקרה של סכנה ולדחות את המילה, מן הסתם משום שדבר זה שייך לאומנותו של הרופא ולא של המוהל.
גהרמב"ם מסיים הלכות אלה, ואת ספר אהבה כולו, כפי שהוא מסיים כמעט כל גופי הלכות
— בדברים של דרש להסברת חשיבות המצווה וקדושתה.