הקדמות למשנה תורה — הלכות יבום וחליצה

בדיני הייבום והחליצה הם כעין מערכת שלמה העומדת בצד קשר הנישואין והגירושין, כחטיבה בפני עצמה. לעומת יחסי הנישואין המבוססים על ההסכמה ההדדית בין האיש והאישה, קשר הייבום מוטל כחובה על בני הזוג מפני גזרת הכתוב. אף דרך מימושו של הייבום אינו זהה לזה של נישואין רגילים, והתרתו של הייבום אף היא יש לה דרך ייחודית – על ידי חליצה. צד חריג אחר שיש בייבום, הריהו בזה שהייבום חל על יחס בין איש ואלמנת אחיו, שבלי חיוב הייבום הוא קשר אסור משום ערווה. ומשום כך יש מקום לדקדק הרבה בקשר הייבום ולחשוש אף לצדדים רחוקים שבהם יכול הדבר להביא לידי איסור.

גהלכות ייבום וחליצה מתחילות בעיקרי דיני הייבום, לאמור: מיהי האישה שחייבת בייבום, ומי האישה שפטורה ממנו. לאחר מכן עוסקים במעשה הייבום עצמו, ובבעיות שמתעוררות כשלא נעשה הדבר כתיקונו. לעתים חיוב הייבום עצמו אינו ברור, ולכן נידון הבירור בנוגע למציאותם של בנים או אחים לבעל, שקיומם של אחים והיעדרם של בנים הוא תנאי לצורך בייבום, וכן העדויות לגבי מותו של הבעל.

דהחליצה היא האופן שבו היבמה נפטרת מחובת הייבום, ודרך ביצועה מתבארת כאן בפרוטרוט, הן מבחינת אופיו של המעמד, הן מבחינת סדר הטקס, וכן כל שאר הפרטים במעשה החליצה. בפרק זה יש גם נוסחאות של שטר חליצה, כתובת יבמים וכתובה רגילה.

ההן הייבום והן החליצה עשויים להיפגם, בעקבות פעולות קנייניות שונות שעשו היבמים – גט או קידושין – ולדבר יש משמעות בעיקר כאשר יש יותר מאח אחד או אישה אחת המחויבים בייבום. שאלת תוקף הפעולות שהיבם עושה ביבמה וההשלכות מכך לגבי אחים אחרים או נשים אחרות של המת, נידונות בפירוט. כמו כן מתבאר מי הם הנשים והאנשים שאינם ראויים לייבום, וכן אלה שאינם ראויים לחליצה.

ואף הקשר שנוצר בין היבם והיבמה מעצם החובה לייבם יוצר בעיות שונות, וכאן מתבררים דברים הבאים מחמת קיומו של קשר זה, שאף על פי שלא מומש הוא נחשב כסוג של קשר אישות ('זיקת יבמים'). מלבד אלו נידונים מצבים של חיוב מסופק בייבום ובחליצה, הנובע מחוסר בירור מי הם האישה או האחים האמתיים של המת.