תוכן החיבור — פרק א

בספר ראשון. אכלול בו כל המצוות שהן עיקר דת משה רבנו, וצריך אדם לידע אותם תחילת הכול – כגון ייחוד שמו ברוך הוא, ואיסור עבודה זרה. וקראתי שם ספר זה ספר המדע.

גספר שני. אכלול בו המצוות שהן תדירות, שנצטווינו בהם כדי לאהוב את המקום ולזוכרו תמיד – כגון קרית שמע, ותפילה, ותפילין, וברכות; ומילה בכלל, לפי שהיא אות בבשרנו להזכיר תמיד בשעה שאין שם לא תפילין ולא ציצית וכיוצא בהן. וקראתי שם ספר זה ספר אהבה.

דספר שלישי. אכלול בו כל המצוות שהן בזמנים ידועים – כגון שבת, ומועדות. וקראתי שם ספר זה ספר זמנים.

הספר רביעי. אכלול בו המצוות של בעילה – כגון קידושין וגירושין, וייבום וחליצה. וקראתי שם ספר זה ספר נשים.

וספר חמישי. אכלול בו מצוות של ביאות אסורות, ומצוות של מאכלות אסורות – לפי שבשני עניינים האלו קידשנו המקום והבדילנו מן האומות בעריות ובמאכלות אסורות, ובשניהם נאמר "ואבדיל אתכם מן העמים" (ויקרא כ, כו), "אשר הבדלתי אתכם מן העמים" (ויקרא כ,כד). וקראתי שם ספר זה ספר קדושה.

זספר שישי. אכלול בו מצוות שיתחייב אדם בהן מי שאסר עצמו בדברים – כגון שבועות ונדרים. וקראתי שם ספר זה ספר הפלאה.

חספר שביעי. אכלול בו מצוות שהם בזרע הארץ – כגון שמיטין ויובלות, ומעשרות ותרומות, ושאר מצוות הנכללים עימהן מעניינם. וקראתי שם ספר זה ספר זרעים.

טספר שמיני. אכלול בו מצוות שהן בבניין מקדש וקרבנות ציבור התמידין. וקראתי שם ספר זה ספר עבודה.

יספר תשיעי. אכלול בו מצוות שהן בקרבנות היחיד. וקראתי שם ספר זה ספר קרבנות.

יאספר עשירי. אכלול בו מצוות שהן בטהרות וטמאות. וקראתי שם ספר זה ספר טהרה.

יבספר אחד עשר. אכלול בו מצוות שבין אדם לחברו, ויש בהם היזק תחילה בממון או בגוף. וקראתי שם ספר זה ספר נזקים.

יגספר שנים עשר. אכלול בו מצוות מכירה וקנייה. וקראתי שם ספר זה ספר קניין.

ידספר שלושה עשר. אכלול בו מצוות שבין אדם לחברו, בשאר דינין שאין בתחילתן היזק – כגון שומרין, ובעלי חובות, וטענות וכפירות. וקראתי שם ספר זה ספר משפטים.

טוספר ארבעה עשר. אכלול בו מצוות שהן מסורין לסנהדרין – כגון מיתות בית דין, וקבלת עדות, ודין המלך ומלחמותיו. וקראתי שם ספר זה ספר שופטים.

טזוזה הוא חילוק הלכות של חיבור זה לפי ענייני הספרים, וחילוק המצוות לפי ענייני ההלכות.

יזספר המדע הלכותיו חמש, וזה הוא סידורן: הלכות יסודי התורה, הלכות דעות, הלכות תלמוד תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים, הלכות תשובה.

יחהלכות יסודי התורה יש בכללן עשר מצוות: שש מצוות עשה, וארבע מצוות לא תעשה. וזה הוא פרטן: (א) לידע שיש שם אלוה. (ב) שלא יעלה במחשבה שיש שם אלוה זולתי יי. (ג) לייחדו. (ד) לאהבו. (ה) ליראה ממנו. (ו) לקדש שמו. (ז) שלא לחלל את שמו. (ח) שלא לאבד דברים שנקרא שמו עליהם. (ט) לשמוע מן הנביא המדבר בשמו. (י) שלא לנסותו.

יטהלכות דעות יש בכללן אחת עשרה מצוות: חמש מצוות עשה, ושש מצוות לא תעשה. וזה הוא פרטן: (א) להדמות בדרכיו. (ב) להדבק ביודעיו. (ג) לאהוב את רעים. (ד) לאהוב את הגרים. (ה) שלא לשנוא אחים. (ו) להוכיח. (ז) שלא להלבין פנים. (ח) שלא לענות אמללין. (ט) שלא להלוך רכיל. (י) שלא לנקום. (יא) שלא לנטור.

כהלכות תלמוד תורה יש בכללן שתי מצוות עשה: ראשונה ללמוד תורה, שניה לכבד מלמדיה ויודעיה.

כאהלכות עבודה זרה וחוקות הגויים יש בכללן אחת וחמישים מצוות: שתי מצוות עשה, ותשע וארבעים מצוות לא תעשה. וזה הוא פרטן: (א) שלא לפנות אחר עבודה זרה. (ב) שלא לתור אחר הרהור הלב וראיית העיניים. (ג) שלא לגדף. (ד) שלא יעבוד אותה כדרך עבודתה. (ה) שלא ישתחוה לה. (ו) שלא לעשות פסל לעצמו. (ז) שלא לעשות פסל אפילו לאחרים. (ח) שלא לעשות צורות אפילו לנואי. (ט) שלא להדיח אחרים אחריה. (י) לשרוף עיר הנידחת. (יא) שלא לבנותה. (יב) שלא ליהנות מכל ממונה. (יג) שלא להסית יחיד לעובדה. (יד) שלא לאהוב המסית. (טו) שלא לעזוב שנאתו. (טז) שלא להצילו. (יז) שלא ללמד עליו זכות. (יח) שלא ימנע מללמד עליו חובה. (יט) שלא להתנבא בשמה. (כ) שלא לשמוע מן המתנבא בשמה. (כא) שלא להתנבא בשקר, ואפילו בשם יי. (כב) שלא לגור מהריגת נביא שקר. (כג) שלא לישבע בשם עבודה זרה. (כד) שלא לעשות אוב. (כה) שלא לעשות ידעוני. (כו) שלא להעביר למולך. (כז) שלא להקים מצבה. (כח) שלא להשתחוות על אבן משכית. (כט) שלא ליטע אשרה. (ל) לאבד עבודה זרה וכל הנעשה בשבילה. (לא) שלא ליהנות בעבודה זרה ובכל משמשיה. (לב) שלא ליהנות בציפויי נֶעבד. (לג) שלא לכרות ברית לעובדי עבודה זרה. (לד) שלא לחון עליהם. (לה) שלא ישבו בארצנו. (לו) שלא להדמות במנהגותן ובמלבושן. (לז) שלא לנחש. (לח) שלא לקסום. (לט) שלא לעונן. (מ) שלא לחבור חבר. (מא) שלא לדרוש אל המתים. (מב) שלא לשאול באוב. (מג) שלא לשאול בידעוני. (מד) שלא לכשף. (מה) שלא להקיף פאת ראש. (מו) שלא להשחית פאת הזקן. (מז) שלא יעדה איש עדי אישה. (מח) שלא תעדה אישה עדי איש. (מט) שלא לכתוב קעקע. (נ) שלא להתגודד. (נא) שלא לעשות קורחה על מת.

כבהלכות תשובה מצוַת עשה אחת, והיא שישוב החוטא מחטאו לפני יי ויתוַדה.

כגנמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה חמש ושבעים: שש עשרה מהן מצוות עשה, ותשע וחמישים מצוות לא תעשה.