מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםשאילת יעבץ — חלק ב 34
אאלטונא התק"ל:
בדין פדיון הבן שח"ל שלו בי"ט
הורה המורה הזקן שבעיר הזאת. בבכור שחל יום שלשים שלו בי"ט אחרון. לפדותו בחול המועד עי"ט. לדעתי טעה' בתרתי. דהא ודאי איכא ספק דאורייתא. אם הוא פדוי בכך. אפי' המעות קיימין. עיין במג"א סי' של"ח: וברכות הורי פלג ג"ד. ותו דבח"ה נמי לא שפיר דמי כולי האי. לכן בדין הוא לאחר ולא להקדים כי העמידו חכמים דבריהם במקום עשה דתורה.