שאילת יעבץ — חלק ב 184

אדין סעודה בלילה של מיתת או"א 6 כ"ע בסוף הגה זו. י"א דאסור לאכול בסעודה בלילה שביום המחרת מת או"א. וזהו עצמו כמ"ש בס"ס ת"ב. דאין לאכול בסעודה בליל יום. שמת בו אב או אם. דהיינו ליל שלפני יום זה (שקורין בל"א יא"צ) שהיום הולך אחר הלילה. אבל ליל שלאחריו. ודאי לא עדיף מלילה דלאחר לקוט עצמות (שבסימן ת"ג) וכדמשמע נמי בהדיא מלשונו הנ"ל דבסימן שצ"א. ושלפניו נמי לא אמרן אלא בסעודת שמחה. דימי משתה דחו"כ. אבל בשאר סעודות דרשות. אצ"ל של מצוה כל דהיא. לית דחש לה. יעב"ץ.