מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםשאילת יעבץ — חלק ב 200
אשאלני התו' ר' מן מניישטט לפרש לו לשון רש"י מנחות (מט"ב) ד"ה תמידין ומוספין טובא הוו. ך"ב טלאים בעינן. ולהוו ו' לתמידין וי"ו למוספין. כי לא ידע לכוין החשבון.
בתשובה
גדבר פשוט הוא. שנים למוסף שבת. וי"ד למוספי יום א' דר"ה. דהיינו עם מוסף ר"ח. (עמו"ק ואם לבינה) כי בודאי לא היו מקריבין מוסף בשני י"ט של ר"ה. שהאחד חול. אע"פ שנוהגין בו ג"כ קודש. עתו' ר"ה (דלע"ב) ומ"ש בחי"ג שם.