שו"ת במראה הבזק חלק עשירי — סימן י׳

פלורידה, ארה"ב Florida, USA

אדר תשע"ה

י. אכילת אוכל שחומם בשבת במקום של חשש חילול שבת

שאלה: בית הכנסת שאני מתפלל בו נמצא במועדון הנמצא במתחם מגורים סגור ויוקרתי. במקום זה משתמשים גם תושבים לא יהודים או יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, ואז מתפללי בית כנסת זה מתפללים במקום אחר.

שבת זו לא הייתה מיועדת לשימוש בית הכנסת, אך מכיוון שהאירוע בשבת זו היה עלייה לתורה של חתן יהודי, לא דתי, הסכים הרב שהאירוע יהיה יחד עם תפילת הציבור בקהילתו, ובכך הרוויח שבת נוספת של תפילה במקום מכובד ויפה.

הרב אף הכריז בדרשתו לפני מוסף שהציבור מוזמן לקידוש וסעודת מצווה שערכה המשפחה והוא היה באחריותה ובאדיבותה לטובת כל המתפללים.

והנה, עם התחלת הקידוש המתפללים ברובם המוחלט הלכו לביתם בחשאי ולא נשארו לקידוש. המארחים נעלבו מאוד. שאלתי את הרב מה קרה? מדוע שינה דעתו? והוא השיב כי אף שהאוכל היה כשר, כגון סלטים קרים, עוגות, פיצוחים וחמין, הוא ראה את האוכל הנוסף שהיה קר (דגים ועופות) מחומם על גבי נרות מתחת למגשי ההגשה על ידי המלצרים הגויים, ולכן אסור לאכול אוכל כזה.

השאלה שלי האם נהג הרב ראוי?

א. רב בית כנסת אסור לו להתיר הכנסת מזון לקידוש אלא אם כן כל הקידוש בפיקוחו המלא. היה צריך לכתחילה לדאוג שגם ההגשה של האוכל תהיה בכשרות. לטענתו, כיוון שגילה חילול שבת בהגשת האוכל והוא לא היה אחראי לקידוש, חובתו הייתה להתריע על כך.

שאלתי אותו מה לגבי הלבנת הפנים של המארחים? וגם אם יש לו ספקות, מדוע לא התיר לקהל לפחות אכילת דברים קרים שאין בהם ספקות או את החמין שלא חומם בשבת?

ב. הרי התירו איסור שבות במקום מצווה!

החלטתי להישאר שם לאכול קצת ולברך את החתן והכלה ולצמצם במקצת את הנזק הנפשי שנגרם למשפחה. האם נהגתי נכון?

כיוון שאחרי שיחה עם הרב נשארו עדיין שאלות פתוחות, סיכמתי עמו שנשלח שאלה לארץ חמדה כדי לברר את הנושא ההלכתי.

שאלת הבהרה: כדי שנוכל לענות על השאלה, אנא השב לנו על שאלותינו הבאות:

לגבי השאלה אם היה מותר לחמם את האוכל וכן האוכל שחומם נאסר, צריך את הפרטים המלאים של מה שקרה:

1 האם האוכל היה מבושל כל צרכו לפני שבת?

2 האם מדובר במאכלים עם רוטב או יבשים?

3 האם המלצרים הגויים פעלו על פי הוראות שקיבלו או שקיבלו הוראות אחרות ופעלו בניגוד להוראות?

1 תשובת השואל לשאלת הבהרה: האוכל היה מבושל כל צרכו מלפני השבת.

2 המדובר הוא הן במאכלים יבשים כמו שניצלים וכדו' והן במאכלים שבאים ברוטב, כמו עופות ברוטב כלשהו, כשהעיקר הוא העוף ולא הרוטב, שאותו לא אוכלים לבדו כלל ובא רק להשביח את טעם העוף בעת הבישול.

3 האש הודלקה בשבת על ידי המלצרים הגויים העובדים בשרות חברת הקייטרינג.

גם לדעת הרב של בית הכנסת, המלצרים עשו זאת על דעתם בלבד, שכן המוצרים חוממו על פלטת שבת מלפני השבת, והמלצרים רצו שהאוכל ימשיך להיות חם כל זמן האכילה (למשך כשעה).

4 כנ״ל המלצרים פעלו בניגוד להוראות, שכן בגלל השבת לא היה יחד איתם משגיח בעת ביצוע הגשת האוכל. ניתן היה בהחלט להסתפק באוכל שחומם על הפלטה לצורך הגשתו לאורחים. אולי המלצרים ראו שהאוכל התקרר בגלל אריכות התפילה, וחיממוהו על דעת עצמם. הרב אמר לחלק מהציבור שראה חלק מהמאכלים קרים ו"פתאום״ הם חמים, והבין שחוממו בשבת.

יש לציין, שהיו שם בקידוש גם:

חמין שהיה בסיר מיוחד רותח מלפני השבת (כמקובל בחמין), שאותו הגישו ללא כל חימום נוסף, כמקובל.

עוגות, פיצוחים, בורקסים, פירות, ירקות.

לא היה שום תבשיל על בסיס דבר לח, כמו מרקים. רק עופות ובשר עם רוטבי הבישול שלהם.

תשובה: אנו מאוד מעריכים את פועלך למען הקהילה ואת רגישותך בנושא 'בין אדם לחברו', וכך צריך להיות. צריך גם להקפיד מאוד על כבודו של רב בית הכנסת שהוא ה'מרא דאתרא' במקום. כיוון שהוא הסכים להצטרף לשאלה, אנחנו שולחים לכם את תשובתנו.

כדאי לזכור שהאחריות המוטלת על כתפי הרב היא קשה מאוד ורבת משמעות. כאשר הרב צריך לפסוק בשאלה הלכתית כלשהי, עליו להביא בחשבון גם את השאלה ההלכתית ה"טהורה", כלומר מה נפסק להלכה בשלחן ערוך במקרה כזה, ונוסף לכך את ההשלכות החברתיות וההלכתיות לטווח הארוך שיהיו לפסק שלו.

אלה הכללים ההלכתיים הנוגעים לשאלתכם:

א. אסור ליהנות בשבת ממלאכת גוי שנעשתה לצורך ישראל אף כאשר ישראל לא ציווה אותו על כך. איסור ההנאה בשבת קיים אף אם הגוי עשה את המלאכה כחלק מעבודה בתשלום, ולא שייך כאן טעם ההיתר משום שהגוי 'אדעתא דנפשיה עביד'.

ב. מאכלים מבושלים שניתן לאוכלם בדוחק אף בהיותם קרים, אם גוי חימם אותם בשבת עבור ישראל, אין איסור לאוכלם, הואיל ואין זו הנאה משמעותית.

ג. מאכל שלא היה ראוי לאוכלו בעודו קר, וציווה יהודי לגוי להבעיר אש על מנת לחממו, יש איסור לאוכלו אף לאחר שהתקרר. אמנם אם הגוי עשה כן מעצמו או שהאמירה לא נעשתה במזיד, אין לאסור לאכול את האוכל לאחר שהצטנן. יש לציין שלפי ההבהרה שקיבלנו, בנדון של שאלתנו העובדים הנכרים פעלו על דעת עצמם.

ד. לגבי המאכלים שבאים ברוטב, כמו עופות ברוטב כלשהו, כשהעיקר הוא העוף ולא הרוטב, יש להסתפק אם דינם כמאכל יבש או כמאכל לח (שחוששים בו לבישול אחר בישול). אבל גם אם אוכל זה ייחשב כדבר לח, יהיה מותר לאכלו כשיצטנן. ואם האוכל נשאר חם גם לפני שהחזירו אותו לאש, יהיה מותר לאכול ממנו גם בעודו חם.

ה. לגבי השאלה אם מותר לכתחילה לומר לגוי להדליק אש הואיל וזהו צורך מצווה, יש לציין שלהלכה נפסק שלא הותרה אמירה לגוי באיסור דאורייתא אף לצורך מצווה. אמנם דעת העיטור היא שאף אמירה באיסור דאורייתא לצורך מצווה מותרת.

יש מהפוסקים שהקלו לסמוך על דעת העיטור במקום מצווה דרבים. אמנם נראה שבמקרה מסוג זה, שבו יש גם אוכל אחר, כגון חמין ועוד מאכלים שרגילים לאוכלם קרים, לא נכון להקל על סמך שיטת בעל העיטור. נציין כי במקום שנהגו לסמוך על העיטור, אין למחות בעדם.