שו"ת במראה הבזק חלק עשירי — סימן י״ב

ניו יורק, ארה"ב New York, USA

שבט תשע"ח

יב. יצירת עשן תוך שימוש בקרח יבש בשבת

שאלה: לאחרונה מסעדות ומלונות שונים מנסים להגיש את האוכל בדרכים מיוחדות. בעקבות כך החלו במקומות מסוימים להשתמש בקרח יבש על מנת ליצור ערפל היוצר אפקט של עשן בעת הגשת אוכל.

קרח יבש הוא מצב הצבירה המוצק של פחמן דו חמצני. במצב רגיל, הקרח אינו מותך למצב נוזלי אלא הופך מיד לגז. הקרח היבש הופך לערפל היוצר אפקט של עשן כאשר הוא בא במפגש עם חלקיקי אדי מים המצויים באוויר. אפקט זה יתחזק יותר במפגש של הקרח עם מים חמים.

בקרח היבש משתמשים בכלי הגשה של בקבוקי אלכוהול וכן בהגשת קינוחים שונים, ובכך מושכים את העין של הלקוחות. באחד המלונות עלתה השאלה אם מותר ליצור ערפל זה אף בשבת.

תשובה: שימוש בקרח יבש ליצירת אפקט עשן הדומה לערפל בעת הגשת אוכל בשבת מותר. להלן העקרונות ההלכתיים שעליהם מבוסס ההיתר:

שני האיסורים שיש לדון בהם הם: איסור בישול בשבת ואיסור מוליד. אך למעשה יש להתיר שכן להלכה אין ביצירת אפקט של עשן מצד איסור בישול בשבת. וגם מצד איסור מוליד יש להקל וכמו שנבאר:

א. ישנה מחלוקת בין הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש לראשונים אחרים (רש"י, אור זרוע, עיטור ועוד) אם יש איסור של מוליד בשבת ויום טוב (מלבד בהולדת אש). ואמנם הרמ"א פסק שכן יש איסור של מוליד בשבת, אך פסק השלחן ערוך בענין זה אינו ברור.

לדעת הראשון לציון (לבעל אור החיים), אין איסור מוליד מעיקר הדין, אלא זה אסור רק מדין "דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור". וכן נראית דעת הגר"ע יוסף (לפי דעת השלחן ערוך). גם לשיטת הרמ"א, שהחמיר – מדבריו בנדונים הדומים לכאורה לענייננו נראה שלא פסק כן מעיקר הדין אלא לחומרא, ולכן אין להרחיב את החומרא לנדונים שאינם דומים לגמרי למקרים שבהם דן או למקרים שיש בהם ספקות נוספים.

ב. נחלקו הפוסקים אם לדעות האוסרות הולדת ריח יש להתיר להוליד ריח בגוף האדם משום שהוא לא מחזיק זמן רב, ומקובל להכריע להיתר. לסברה זו יש להתיר גם בנדוננו (וודאי שיש לסמוך עליה לאור העיקרון האמור שאין להחמיר במוליד כשיש ספקות או צדדי היתר נוספים) והדעת נותנת שגם המחמירים לגבי הולדת ריח בגוף יתירו במקרה שלנו, הואיל והעשן מתפוגג מיד ואינו מתקיים אפילו כמו הריח.

ג. יש להוסיף את דברי הגרש"ז אויערבך, שקשה מאוד לחדש איסור מוליד שלא נזכר בש"ס.

ד. כל הבערה וכיבוי יוצרת עשן (ממש, לא מראית עין של עשן כבנדוננו), ולא הוזכר בשום מקום שיהיה בכך משום מוליד. הולדת עשן בכלל, וכל שכן העשן שבנדוננו, גם אינה שונה, לא בהיבט המהותי ולא מבחינת המראה, מכל יצירה של אדים המצויה בכל בישול או חימום נוזלים, ואף שיש מקום לחלק ולטעון שיצירת האדים היא בגדר דבר שאינו מתכוון ולא כך יצירת העשן שבנדוננו – לו היה בכך משום נולד, היו הפוסקים צריכים לבאר שהיתרו הוא מטעם זה, ואף לבאר מדוע לא ייאסר משום פסיק רישא, ובפרט שבמקרים רבים ייתכן שהוא פסיק רישא דניחא ליה, שכן אדי התבשיל נושאים עימם את ריחו והאדם נהנה מכך. וממה שלא הזכירו כלל חשש מוליד בהקשר זה ולא הוזקקו לנמק מדוע אין לחשוש לו, אנו שומעים שאין זה בכלל מוליד.