שו"ת במראה הבזק חלק עשירי — סימן ל״ד

קליפורניה ארה"ב California USA

שבט תשע"ט

לד. כשרות בשר מתורבת

שאלה: מה מעמדו של בשר מתורבת? האם הוא נידון כבשר, והאם יש לו את אותם דינים של התאים המקוריים שמהם נלקח הבשר (כגון, בשר מן החי, נבלה, חזיר וכו')?

תשובה: ליכולת לייצר בשר מתורבת יש השלכות עצומות על חיינו כיהודים, ועל חייה של האנושות כולה. ההיתר לאכילת בשר באמצעות נטילת חיים של בעל חי התחדשה רק לאחר המבול. שאלות מוסריות הכרוכות באיסור צער בעלי חיים, מלוות אותנו כיהודים וכבני אדם. איסור אבר מן החי שכלול בשבע מצוות בני נח קשור גם הוא בטבורו לאיסור זה ולאיסור האכזריות בכלל. גם איסור בל תשחית שמשמעותו האיסור לפגוע ללא תכלית בעולם הנפלא שברא הקב"ה מתחבר ישירות לאפשרות לקבל בשר ללא פגיעה באקולוגיה. אם נצליח מעשית והלכתית לייצר בשר מתורבת שגם מדרבנן יוגדר פרווה, תהיה לכך השפעה עצומה על המטבח היהודי ומנהגי ההפרדה ההלכתיים שמאפיינים כל מטבח יהודי כשר. גם שינוי זה יחייב דיון הלכתי ובדיקה האם בפועל פסק ההלכה אינו מוביל לפריצה של גדרי הכשרות.

תשובה זו תעסוק בליבת הנושא: מה המעמד העקרוני של בשר מתורבת, שהתאים המקוריים שלו נלקחו מבשר כשר או של בשר אסור. לא נעסוק כאן בשאלות אחרות, כגון איסור מפני מראית עין; ביטול איסורים לכתחילה; כשרות המצע שעליו גדלים התאים ועוד. יש מקום לבירור נוסף בשאלה האם די בכך שתאים שגדלו מתאים אחרים כדי שיוגדרו בשר, או שכבשר יחשב רק מה שגדל כחלק מגוף של בהמה. בתשובה זו גם לא נערך דיון אילו תאים נחשבים מגוף הבהמה ואסורים מדין בשר מן החי; ואם בשר שיגודל מהם לא ייחשב כבשר מבחינה הלכתית. לכן תשובה זו הינה החלק הראשון של התשובות שיעסקו בנושא חשוב זה.

בנדון דידן יש חשיבות לתאים המקוריים, אף שהם בגודל מיקרוסקופי. וכן, ייתכן שיש חשיבות לכשרותם גם אם טעמם פגום.

יש להבדיל בין שלושה מצבים:

כאשר התאים המקוריים נלקחו מבהמה טהורה שכבר נשחטה כדין, המוצר יהיה כשר לכל הדעות (כל עוד לא מוסיפים רכיבים אחרים לא כשרים בתהליך). הדיון ההלכתי הוא אם מדובר ב"בשר" או במוצר פרווה.

כאשר התאים נלקחו מבהמה שעודנה בחיים, התאים המקוריים אסורים משום "בשר מן החי". הדיון ההלכתי הוא אם התוצר הסופי אסור גם הוא מדין "בשר מן החי" או שהוא כשר.

כאשר התאים נלקחו מבהמה לא טהורה, התאים המקוריים אסורים מדין "היוצא מן הטמא – טמא", או מדין בהמה לא טהורה ממש. הדיון ההלכתי הוא אם התוצר הסופי אסור כבשרה של בהמה שבשרה אסור באכילה או שהוא כשר.

מדברי הפוסקים עולות שלוש שיטות עקרוניות:

יש הסוברים שיש להתייחס לתהליך של התרבות התאים כאל דין רגיל בדיני תערובות: אם התאים המקוריים נלקחו ממקור כשר – כגון מבהמה שנשחטה כהלכה – דינם קל, שבבשר וחלב הולכים אחר נתינת טעם, והיות שהתאים המקוריים לא נותנים טעם במוצר הסופי, הבשר המתורבת שנוצר ייחשב פרווה.

אולם אם משתמשים בתאים ממקור אסור, כגון מנבלות או מבשר מן החי – היה מקום לאסור את התוצר הסופי לגמרי, כי התאים המקוריים נחשבים "מעמיד", ובדיני תערובות הכלל הוא שהמעמיד אינו בטל. למרות זאת, כיוון שהתוצר הסופי לא הועמד ישירות מהתאים המקוריים, אלא השתמשו בחלק מהתערובת הראשונה כדי להעמיד תערובת אחרת, ובחלק מהתערובת השנייה להעמיד תערובת אחרת, וכן הלאה – ייתכן שיש מקום להקל, כי נחלקו בשאלה זו הפוסקים הקדמונים.

על פי השיטות המקילות, גם במקרה זה התוצר הסופי ייחשב פרווה ומותר. על פי השיטות המחמירות, אם התאים המקוריים הם ממקור אסור – התוצר יהיה אסור מדרבנן.

התוצר נדון כ"גידולים" של התאים המקוריים: יש לדמות את סוגיית הבשר המתורבת לסוגיה העוסקת בצמחים וגידוליהם. כשם שבצל אינו מפסיק להיות בצל אף שלצורך גדילתו הוא ניזון מהאדמה, מדשן, מים ואור שמש – כך תא של בשר אינו מפסיק להיות בשר למרות שהוא התחלק פעמים רבות ואף שלשם התרבותו הוא ניזון ממצע על בסיס פרווה.

על בסיס השוואה זו, יש מקום לומר שכשם שגידוליהם של צמחים אינם יורשים את המצבים ההלכתיים שחלו על הצמח המקורי (טבל, תרומה, מעשר שני וכדו'), כך גם התאים המתורבתים לא יירשו את המצבים ההלכתיים שחלו על התאים המקוריים (בשר מן החי, נבלה, נותר), אף שהם עדיין נחשבים בשר. לכן ניתן יהיה להתיר בשר שתורבת מתאים מבשר מן החי של בהמה כשרה לאכילה, אך אי אפשר יהיה להתיר בשר שתורבת מתאים של חזיר.

לפי גישה זו, אנו מניחים שתאים שגדלו מתאים אחרים מוגדרים בשר, אף שמעולם לא היה חלק מגוף של בהמה (הנחה שאינה נצרכת במקרה של צמחים וגידוליהם. הבצל הוא בצל בגלל שהוא גדל להיות בצל, ולא רק בגלל שהוא גדל מתוך זרע בצל).

יש ללכת אחר התוצר המוגמר: אם התוצר המוגמר זהה מבחינה ביולוגית (מבחינת ה-DNA שלו) לבשר – הוא נדון כבשר. ולכן, אף שהתאים המקוריים הם מיעוט שבמיעוט בהשוואה לתוצר הסופי וביחס לחומרים האחרים שעליהם גידלו את התאים – התוצר נדון כבשר; אם התוצר זהה לבשר חזיר – התוצר נדון כחזיר.

להבנתנו, נראה לצדד בשיטה האמצעית, שהבשר המתורבת נחשב כ"גידולים" של התאים המקוריים. ולכן הוא יורש את הזהות שלהם כבשר. וגם את השתייכותם למין שממנו הם נלקחו – כבשר פרה, עוף, חזיר וכו'. אבל אינו יורש את המצבים ההלכתיים שלהם – כבשר טרפה, נבלה, בשר מן החי, בשר בחלב וכדו'. ואם הם נלקחו ממקור כשר, כגון בשר פרה, הם יהיו מותרים גם אם לתאים המקוריים היה דין בשר מן החי וכדו'.

ברם כאמור, חשוב להדגיש שמדובר בסוגיה משמעותית שעשויות להיות לה השלכות רחבות על תחום הכשרות בשנים הבאות, ולכן חשוב שתתקבל בה הסכמה רחבה של הפוסקים.