שו"ת במראה הבזק חלק עשירי — סימן מ״ח

וינה, אוסטריה Vienna, Austria

אב תשע"ד

מח. ראסטות לענין חציצה בטבילה

שאלה: אישה שביקשה לטבול במקווה נדהמה כאשר הבלנית אמרה שאינה יכולה לטבול בגלל שבשערה יש ראסטות. "הן מהוות חציצה ממי המקווה", הסבירה לה. האם ייתכן שאפשר להתיר טבילה במצב כזה?

תיאור המציאות: ראסטות הן קבוצות של שערות המסובכות, קשורות או ארוגות זו בזו. ישנם גם מקרים שבהם כדי ליצור את הראסטות משתמשים בחומרים שונים על מנת להדביק את השערות זו בזו. לאחר יצירת הראסטות, כדי שלא יתפרקו אלא יחזיקו מעמד לאורך זמן, נדרשים בעלי הראסטות שלא לחפוף את שערם למשך מספר חודשים. לאחר בניית הראסטות לא ניתן לסרק את השערות ולהפרידן זו מזו. הדרך היחידה להסיר את הקשרים והסיבוכים היא לגלח את שערות הראש ולהמתין שיצמחו מחדש.

תשובה: א. בראסטות יש לכאורה חשש חציצה מדאורייתא. לכן נראה שלכתחילה אין להתיר לטבול עם ראסטות.

בשעת הדחק, אם יודע הרב שאם לא יתיר לאישה לטבול כך לא תטבול כלל, וכן במקרים מיוחדים כגון בעלות תשובה וכדו', עדיף להתיר לטבול עם ראסטות.

ב. נפרט את הדברים:

יש מחלוקת אם שיער הראש נדון כחלק מכל הגוף לגבי דיני חציצה, או כיחידה נפרדת בפני עצמה.

להלכה נפסק ששער נדון כיחידה נפרדת בפני עצמה. ולכן בנדוננו, הראסטות לכאורה חוצצות; שהרי בדרך כלל יש חציצה בכל, או לפחות ברוב, שערות הראש, ועל כן גם אם נגדיר מצב זה כמצב של "אינה מקפידה", תהיה חציצה מדרבנן.

יש גם מחלוקת על פי מה נקבעת ההקפדה. יש אומרים שהגדרת "קפידה" היא אובייקטיבית ואינה משתנה מאישה לאישה; אם רוב הנשים מקפידות – הדבר נחשב חציצה גם לגבי מי שאינה מקפידה. אבל לדעות אחרות, ההקפדה סובייקטיבית ומשתנה מאישה לחברתה.

בשלחן ערוך פסק להחמיר בזה, שאם דרך רוב בני אדם להקפיד בדבר מסוים, הוא נחשב כחציצה גם אם אישה זו עצמה אינה מקפידה. ויש שכתבו שכאשר אומרים בטלה דעתה, החציצה היא מדאורייתא.

על כן, בראסטות יש לכאורה חשש חציצה מדאורייתא.

אמנם כתבנו שבשעת הדחק יש מקום להקל, וזה מפני שיש כמה סניפים להקל, כמפורט בהערה כאן.

ג. במקרים שמתירים טבילה, צריכה האישה לנקות את הראסטות היטב ולעיין שלא נדבקו בהם לכלוכים שגם בעלי הראסטות רגילים להקפיד על קיומם. גם חשוב לציין שבמקרים שבהם מקילים, יש להקפיד לשהות במים מספיק זמן על מנת שהמים יוכלו לחדור פנימה.

ד. אם יש מצב שבו אין בראסטה חומרי הדבקה למיניהם ואין בה לכלוכים, וכן אינה בנויה בכלל מקשירת שערה אחת בעצמה (או אחת בחברתה) אלא כולה נעשית על ידי קשירת שתי שערות או יותר זו בזו, או שתי שערות בשתי שערות אחרות (וכל שכן ביותר), אין בזה בכלל חציצה ואפשר להתיר לטבול עם ראסטה כזו גם אם אינה שעת הדחק כמתוארת למעלה. זו מציאות נדירה מאוד בימינו.