שו"ת במראה הבזק חלק עשירי — סימן ס׳

ניו יורק, ארה"ב New York, USA

טבת תשע"ה

ס. גיורו של קטן ללא הבעת רצון מצידו ומצד הוריו

שאלה: האם יש מניעה שבית דין יגייר קטן בלי הבעת רצון מצד הקטן והוריו (ההלכתיים, כגון ילד שנולד מתרומת ביצית או מפונדקאות, בהנחה שההורים ההלכתיים אינם אלה שמגדלים אותו בפועל, או ילד מאומץ)?

תשובה: אם ההורים שבפועל יגדלו את הילד מביאים אותו לבית הדין לגיור, גם אם אין הם הוריו ההלכתיים, בית הדין רשאי לגייר את הילד.

ונסביר את הדברים:

בתשובה הקודמת נדונה שאלת התוקף – לפחות בדיעבד – של גיורו של קטן על ידי בית דין גם כשייתכן שאין גיורו מוגדר 'זכות גמורה'. ייתכן ששאלה זו תלויה גם במעמדו של בית הדין לעומת מעמדם של ההורים המביאים את הקטן לגיור (בדרך כלל), ונוגעת גם לשאלה אם דרושה הבעת רצון מפורשת מצידו של הקטן (כשהוא בגיל שבו יכול הוא להביע רצון כזה) או של הוריו.

ייתכן שיש לתלות שאלה זו במחלוקת שמביא הדרכי משה (יו"ד רסח, ד):

ובמרדכי ספ החולץ דאם גיירו הבית דין מעצמן, לא הוי גר.

(ובנ"י) [ובר"ן] דכתובות דאין חילוק בין בא להתגייר או שב"ד גיירו מעצמן.

כדי להבין את שורש הדין יש לעיין בלשון הראשונים עצמם".

המרדכי (יבמות רמז מ) כתב:

גרסינן פק דכתובות, גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד. מצאתי כתוב (*לפני) [*בשם] רבי אבי"ה דאיירי כגון שאמר גיירוני, וקמ"ל אף על גב דאין לו דעת שומעין לו, דזכות הוא לו, אבל אם אין רוצה אינו גר. תדע דהא מיירי כשיד ישראל תקפה עליהם, כדאמרינן בתר הכי ואם הגדילו [*דוקא] יכולין למחות, וא"כ נגייר כל בניהם הקטנים".

בר"ן כתובות שם (ד ע"א באלפס ד"ה ולענין) כתב:

...ולא שיהו בד מצווין לחזור ולמול את העובד כוכבים מעצמם, אלא שאם בא התינוק מעצמו או שהביאתו אמו או שעשו כן ב"ד מעצמן, מהני. וקיימא לן נמי כרב יוסף דאמר דאם הגדילו יכולין למחות, ואפי' בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו..."

בב"ח (שם אות ט) כתב:

כתב במרדכי בשם ראביה דאיירי שאמר גיירוני, וקמ"ל דאע"ג שאין לו דעת שומעין לו, דזכות הוא לו, אבל אין רוצה אינו גר...

ונראה שזהו ג"כ דעת רבינו שכתב ואם אין לו אב ובא להתגייר, כלומר שבא מרצונו, אבל אם אין דעתו ורצונו להתגייר וגיירוהו בעל כרחו, אינו גר. ותימה על מ"ש הר"ן בפ"ק דכתובות דאפילו עשו כן בית דין מעצמם מהני, דמנא ליה הא וצ"ע".

בש"ך (שם ס"ק טז) כתב:

ובא להתגייר. משמע מדעתו, וקמל דאע"ג דאין לו דעת שומעין לו, דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו.

אבל אם אינו רוצה אינו גר, אפילו בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם כמ"ש. וכ"כ הבית חדש".

אפשר לטעון שלפי המרדכי, שאי אפשר לבית דין לגייר קטן נגד רצונו ואפילו בדיעבד גיור כזה לא יחול, הוא הדין בנדון דידן, אי אפשר לגיירו אם אינו זכות עבורו; ואילו לר"ן תמיד יהיה אפשר לבית הדין לגיירו (ועל כל פנים הגיור יחול בדיעבד).

אמנם ייתכן שגם המרדכי סבר שהגיור אינו חל רק כאשר הקטן מביע התנגדות. אבל בנדון דידן שמדובר בתינוק שאינו מביע שום דבר לגבי גיורו, אולי לכל הדעות יהיה טוב על כל פנים בדיעבד, ושמא אף לכתחילה, שהרי הכלל הוא שזכין לאדם שלא מדעתו אבל אין זכין לו בעל כרחו. ואפילו בזכות גמורה, אם אדם מתעקש ומתנגד בפירוש – אי אפשר לזכותו.

בשו"ת שבט הלוי (חלק ו סימן רב) כתב:

ואני בעניי תמה על דברי רבינו הבח דעירב ב' דברים; גרות בע"כ לקטן בלי שהביאו אותו אביו ואמו, ומזה מיירי הטור, דהיינו קטן שהגיע קצת לכלל רצון ודעת שיכול לבא מעצמו, אם בא מעצמו טוב, ואם לא בא מעצמו אלא גיירו אותו בע"כ ודאי לא מהני...

אבל במציאות השני דהיינו קטן יונק המוטל בעריסה, ואינו בגדר דעת כלל לא ברצון ולא בע"כ, מזה לא מיירי הטור.

ויש הבדל רב ביניהם, דאם הוא בע"כ, לא מהני דעת בי"ד מעיקר הדין, דא"א להיות שליח לזכותו במה שהוא בעל כרחו. משא"כ אם אינו בע"כ ממש אלא שלא הביאו אותו אביו או אמו, זה שכ' הרשב"א פ"ק דכתובות וז"ל ולאו למימרא דבלא"ה (ר"ל בלא אביו ואמו) לא מטבילין לי', אלא לומר דאין בי"ד מחזירין למול ולטבול את העכו"ם הקטנים מעצמם יעש"ה, ור"ל דאין בי"ד משתמשין בכחם אשר אתם שאפשר להם לעשות כן גם בלא אב ואם, כיון דאינו בע"כ. מכ"מ אין מחזירין לעשות כן, דא"כ יטבלו כל קטני גוים, וזה לא תקנו חז"ל, מכ"מ אם עבדי כן להרשב"א והר"ן מהני.

ולראבי"ה שבמרדכי, גם אם נימא שכולל בדבריו גם מציאות זה שאינו בע"כ, רק בלי דעת, ולדידי' לא מהני גם דיעבד, מכל מקום מדברי הטור ושו"ע אין ראי' רק המציאות של בע"כ, וכן פשטות דברי הרמב"ם בהל' עבדים הנ"ל פ"ט הי"ט דישראל שתקף עכו"ם קטן או מצא תינוק עכו"ם והטבילו לשם גר ה"ז גר וכו', משמע דמהני גם בלי דעת. ואין הכרח גמור דמהני גם בע"כ, די"ל דרק התקיפה היתה בע"כ, אבל בעצם הגרות לא הי' החסרון של בע"כ...

וא"כ עדיין אין לנו הוכחה גמורה על פי הלכה דבקטני קטנים לא יהני גרות גם בלי אב ואם, אלא משום סברת הרשב"א דאין בי"ד מחזירין למול ולטבול עכו"ם הקטנים מעצמן. אבל בכה"ג דאב המאמץ מביא קטן זה, ובסבה המספקת שלא יגדל תינוק גוי בתוך ביתו, והם אינם מחזירים אחרי זה רק רואים זה לטובת האב המאמץ והילד, בזה הדרינן לעיקר יסוד ההלכה שהוא ג"כ בכלל גר קטן מטבילין אותו ע"ד בי"ד, כיון שאינו בעל כרחו ודעת בי"ד הוא דעתו".

לדעת השבט הלוי אפוא גם אם אין המאמצים נחשבים כהוריו, ברור שבית הדין יכולים לגיירו. ואין מדברי המרדכי שום מניעה.

אבל עדיין אין זה מתייחס לשאלה מה יהיה הדין לגבי מחאה אחרי כן. ונציין שלא מפורש בשבט הלוי אם דבריו הם גם כאשר התינוק יגדל כאינו שומר תורה ומצוות; זהו דיון עצמאי שמדבריו אלה אין הכרע לגביו.