שו"ת במראה הבזק חלק עשירי — סימן ס״ח

לימה, פרו Lima, Peru

אדר תשע"ה

סח. עומק קבר הנדרש

שאלה: מנהג החברא קדישא כאן שעומק הקבר יהיה 1.80 מטר.

נשאלתי מה שיעור המינימום לעומק הקבר, שכן לפעמים הלוויה מתעכבת עד שמכסים את הקבר בעפר.

למנהג הספרדים מכסים את הקבר עד סופו, למנהג האשכנזים מכסים שני שליש, אומרים קדיש ואת השאר ממלאים הפועלים הגויים.

בספר גשר החיים פרק טז כתב כמה שיעורים לעומק הקבר:

תחילה כתב "מטר ורבע ויותר", ואחר כך ציין שמנהג ירושלים לחפור בעומק 1.30–1.40 מטר

ובסוף הביא שהיו "מבעלי המקובלים" שציוו להעמיק קברם בגובה איש ערך 1.70 על פי קבלה.

האם לאור טרחא דציבורא הנ"ל יש מקום למעט את עומק הקבר או עדיף להשאירו במתכונת הנוכחית?

תשובה: א. מעיקר הדין, השיעור המינימלי לגובה כיסוי המת הוא שישה טפחים, אך לנפלים ובשעת הדחק די בשלושה טפחים.

ב. הנחית המשרד לשירותי דת בישראל היא שעומק הקבר יהיה 1.20 מ'. אמנם כיום מנהג אנשי החברא קדישא הוא להקפיד על כיסוי כ-60 ס"מ מעל הנפטר (=שישה טפחים), ואין מנהג אחיד ביניהם בשיעור עומק הקבר.

ג. מנהג המקובלים שעומק הקבר יהיה 1.70 מ'.

ד. לא מצאנו מקורות שהצריכו עומק 1.80 מ', אך זהו מנהג מצוי אצל הגויים.

ה. עקרונית, אין לשנות ממנהג מקובל בענייני אבלות וקבורה במנהגים שנועדו לכבוד המת. אמנם כשיש חשש שהמנהג יוביל לאיסורים אחרים או לפגיעה בכבוד המת ניתן לשנות מן המנהג, ואין צריך לעשות התרת נדרים.

ו. לכן, בנדון דידן, כיוון שמסתבר שעומק הקבר הנהוג אצלכם לא נועד לכבוד המת, אלא מטעמים אחרים כגון מניעת מחלות וכפי שמקובל אצל הגויים, והמנהג עלול לגרום לפגיעה בכבוד המת, וכגון שאנשים יימנעו בשל כך לבוא ללוויה או יעזבו מוקדם, ניתן למעט את עומק הקבר, ובלבד שהמת יכוסה לפחות בשישה טפחים. ומכל מקום, לכתחילה ראוי שאף אם תחדלו מהמנהג להעמיק את הקבר כל כך (1.80 מטר) עדיין תנהגו כמנהג המקובל שלפיו המת כולו מונח יותר מעשרה טפחים מתחת לפני הקרקע.