שו"ת במראה הבזק חלק עשירי — סימן ע״ט

מלבורן, אוסטרליה Melbourne, Australia

תמוז תשע"ה

עט. קשירת חצוצרות

שאלה: יש לי מטופלת בת 37, אם לשבעה ילדים (שלושה בנים וארבע בנות) כרגע נמצאת בשבוע 28 להריונה (כלומר היא אמורה ללדת בעוד כחודשיים) ובהריונה הקודם עברה ניתוח קיסרי.

בהיריון הנוכחי מוקנית לה הזכות לבחירה בין ניתוח קיסרי ללידה רגילה (מאחר שבלידה לאחר ניתוח קיסרי קיים סיכון לקרע רחמי, המערכת מאפשרת לנשים לבחור בניתוח קיסרי מוזמן). אם היא תחליט לעבור ניתוח קיסרי, היא מעוניינת לעבור קשירת חצוצרות.

ישנן שתי דרכים אפשריות לביצוע הפעולה:

1. הדרך המסורתית (הישנה): ניתוק של החצוצרה וצריבת כל הגדם. בשיטה זו ישנם דיווחים על חיבור ספונטני מחדש של חלקי החצוצרה והריונות (כל זה מוסבר לנשים טרם ביצוע הפעולה). יתרה מכך, קיימים מקומות רבים בעולם שיודעים לבצע ניתוח לשחזור החצוצרה (הניתוח מבוצע כי ישנם מקומות שבהם קשירת חצוצרות מבוצעת אחרי לידה אחת בלבד, ושיעור החרטות של הנשים די גבוה).

2. השיטה החדשה: כריתת החצוצרות כולן (לא השחלות!). ההיגיון מאחורי שיטה זו הוא שלאחרונה הוכח שמקור סרטן השחלה הוא מהחצוצרות, ולכן מנצלים את ההזדמנות לקשירת החצוצרות, לכריתתן ולהורדת הסיכון לסרטן שחלה. חשוב לציין שלחצוצרות אין תפקיד פיזיולוגי מלבד העברה (Transport) של הזרע ובהמשך של העובר לרחם.

מובן שבשתי השיטות ניתן להרות על ידי הפרייה חוץ גופית (IVF). למעשה, ישנן נשים תחת טיפול IVF שמסיבות של פריון חייבים לכרות להן את החצוצרות והדבר לא משפיע כלל על הטיפול, מאחר שב-IVF לא זקוקים לחצוצרות (ביציות נלקחות מהשחלה, מופרות עם זרע במעבדה והעובר מוחזר ישירות לרחם).

האם באישה זו ניתן לבצע קשירת חצוצרות?

תשובה: נקדים ונאמר שקשה לענות תשובה ספציפית בשאלה זו בלי להכיר מקרוב את הנתונים הרפואיים (ולא רק אותם) המדויקים לגבי האישה המדוברת, והאמור להלן נאמר משום כך יותר ככיוון כללי ופחות כדברים מוחלטים לגבי האישה המדוברת עצמה, שלגביה מן הראוי שהרב או הרופא השואל ישקול את הדברים יחד עם מכלול הנתונים, לאחר שיברר אותם ככל האפשר.

כפי שפורט בהרחבה בתשובה בשו"ת במראה הבזק (חלק ח תשובה מ), סירוס אישה אסור לרוב הפוסקים מדרבנן, ולדעת הגר"א (ולהבנתו אף ברמב"ם ובשלחן ערוך, שלא כהבנת רוב נושאי הכלים) מן התורה.

אמנם "כוס של עיקרין" הותרה לאישה (לפחות במקום צער לידה חריג), אך זאת בפשטות ולרוב הדעות משום שמדובר בעיקור עקיף בגרמא ולא בפגיעה ישירה באיברי ההולדה.

לכן על דרך כלל, קשירת חצוצרות אסורה אלא אם מדובר במצב שבו היריון מהווה סכנה לאישה ואמצעי מניעה אחרים אינם יעילים דיים.

תשישות – גם אם היא יכולה להוות בסיס להתיר מניעת היריון (בפרט כשמדובר במי שכבר קיימו פרייה ורבייה, וכבשאלה זו), למעט מקרים חריגים אינה בגדר סכנה ממש שיכולה להתיר איסור זה.

אכן, לסברת החזון איש וביאור הגרנ"א רבינוביץ (ראו במראה הבזק שם) ייתכן שאיסור סירוס הוא רק באיברים חיצוניים בזכר וכן בנקבה, ברחם שיש מקום להחשיבו כחיצוני הואיל שהוא פתוח לחוץ, מה שאין כן בחצוצרות.

סברא זו היא בניגוד לעמדת רוב האחרונים ויוצרת קשיים משמעותיים, שניתנים ליישוב רק על ידי דחקים גדולים בהבנת הסוגיות וביישוב ההלכה עם המציאות הרפואית וכפי שהתבאר בתשובה הנ"ל באריכות.

העובדה שבאחוז מסוים של ניתוחי קשירת החצוצרות באחת השיטות יש איחוי מחודש של החצוצרה לאחר זמן אינה יכולה להיות שיקול להיתר.

גם העובדה שניתן "לתקן" את החצוצרות בניתוח חוזר אינה מועילה מבחינה הלכתית.

ייתכן שאם אין ברירה וחייבים לבצע ניתוח של קשירת חצוצרות, יש מקום להעדיף שיטה שיש בה צד קולא – ולו גם קלוש כזה – אך זו אינה סיבה להתיר במצבים אחרים. וגם כשאכן אין ברירה, צריך עיון אם יש מקום להביא סברא זו בחשבון כשיקול עיקרי אם לעומתה עומדים שיקולים רפואיים אחרים, כגון הרווח הצדדי בהקשר של מניעת סרטן. שיקולים אלה, הרפואיים, הם שצריכים להיות גם שיקולים העיקריים בבחירת סוג הקשירה אם וכאשר מחליטים ומוכרחים לבצע קשירה.

נוסיף שגם האפשרות להרות על ידי IVF אינה רלוונטית לשאלה ההלכתית. דבר ברור הוא שאיסורי סירוס קשורים לכך שאיברים אלה הם שמאפשרים הולדה בדרך הטבע ולא תלויים בכך שאפשר לעקוף את הטבע.

האפשרות של IVF רלוונטית למי שזקוקה רפואית לקשירת חצוצרות (באופן שהדבר מגיע לכדי סכנה ומותר) אלא שמקווה עוד שבעתיד ישתנה מצבה הרפואי לטובה ותוכל ותרצה להרות, אך לא לדיון ההלכתי עצמו.

כאמור בהקדמתנו, הדברים נכתבים בעיקר ככיוון כללי והתוויית עקרונות ולא כמענה בנוגע לאישה מסוימת זו. מכל מקום, נעיר כי לא ברור מהשאלה למה לא די לאישה זו באמצעי מניעה סטנדרטיים – בטוחים רפואית וקלים הרבה יותר הלכתית – דוגמת התקן תוך רחמי. התקן טוב יעיל ללא צורך בהחלפה למשך מספר שנים, ובהתחשב בגיל של האישה שבידון דידן היא תצטרך כנראה להחליף אותו לכל היותר פעם אחת לפני שתגיע לגיל שבו בכל מקרה לא יהיה סיכוי של ממש להיריון טבעי. מלבד הרווח ההלכתי החד משמעי בהשוואה לקשירת חצוצרות, יש רווח נוסף והוא האפשרות להתחרט בלי שהדבר יצריך ניתוחי תיקון או הפריות מלאכותיות, שהם פרוצדורות רפואיות סבוכות, יקרות ובעלות סיכויי הצלחה המוטלים בספק וסיכונים אחרים.