שו"ת במראה הבזק חלק ראשון — סימן מ״ט

קינשאסה, זאיר

אב, תש"ן

מט. אפיית מאפה חלבי ופרווה בתנור אחד

שאלה:

במאפייה — בה לשים לחם (רגיל), וגם לחם עם חלב, וללחם הרגיל יש תבניות מיוחדות שאופים בהן, שונות מהתבניות שאופים בהן את הלחם עם החלב — אך האפייה נעשית באותו תנור, זה אחר זה. מה דין הלחם הרגיל, המותר לאוכלו עם בשר. ומה הדין אם נאפים בתנור יחד, זה בתבנית זו וזה בתבנית זו?

תשובה:

באפייה בתנורים של זמננו כתבו הרבה אחרונים, שמלבד בעיית "ריחא", יש להניח בסתמא, שיש גם "זיעה" העולה מהמאכל. ונבלעת, בין בתנור ובין במאכלים האחרים הנאפים עמו.

לפי זה: הלחם הנאפה — בו בזמן, בתנור אחד עם לחם הנילוש בחלב — נדון כחלבי מפאת ה"זיעה", כאמור, ואין לאוכלו עם בשר.

אם נעשית האפייה בזה אחר זה תוך הקפדה שאין נטפים של עיסת החלב בעין, על דפנות התנור — ניתן לאכול הלחם הרגיל עם בשר. ורצוי, במידת האפשר, להקפיד על קניית הלחם מ"תנור שני". קרי, ממחזור שני של אפיית הלחם הרגיל, שאחר אפיית הלחם החלבי.

הערה

תשובתנו מבוססת על שתי הנחות:

א. אין בנדון זה בעיה של "איסור" בכלל (כגון: שהחלב — המהווה מרכיב בעיסת החלב אינו "חלב עכו"ם", באופן האסור בשתייה לישראל). רק של "בשר וחלב" בלבד.

ב. מדובר באופן של "דיעבד", בבואנו לדון בדינו של הלחם הנאפה כבר במאפייה של גויים. אך במאפייה, המסורה ביד ישראל להשפיע על נוהלי האפייה בו, זו שאלה של נוהל "לכתחילה". ויש להכשיר התנור לאחר האפייה החלבית, באופן יותר מרווח להלכה.