שו"ת במראה הבזק חלק ראשון — סימן ז׳

סנטיאגו, צ'ילה

כסלו, תש"ן

ז. מחלל שבת, נושא נוכרית וגר רפורמי: עלייתם לתורה וצירופם למניין

שאלה:

מי הם המצטרפים למניין עשרה לתפילה, ולמניין שבעה לעלייה לספר תורה?

א. האם אדם שחי עם גויה, ונשוי עימה בנישואין אזרחיים, ניתן לצרפו למניין עשרה לתפילה, או למניין שבעת הקרואים לס"ת?

ב. הנוסע בשבת ממרחקים, במיוחד, כדי להשלים מניין?

ג. המגוייר ע"י רפורמים / קונסרבטיבים?

תשובה:

א. אדם החי עם גויה — הרי אין נפקא-מינה אם זה בנישואין אזרחיים אם לאו, כי ממילא הקידושין אינם תופסים. ומעשה זה הינו עבירה חמורה מאד. אף על פי כן, פסקו מגדולי האחרונים שאין לפסול אדם כזה מלהצטרף למניין או לעלות לס"ת, אלא אם כן נידוהו בנידוי או בחרם. ובזמננו לא נהגו לנדות. יש מחמירים בעלייה לתורה, לכן, יש להעלותו אחר שבעה קרואים.

ב. בעניין דינו של מחלל שבת, אחרוני זמננו דנו רבות בגדרו ההלכתי ובהשלכותיו למעשה. עקרונית, יש להבחין בין יהודי, המאמין בה' ובתורתו, אלא שאינו מקיים רוב המצוות, לבין יהודי, הכופר בכך, ואינו מאמין בה' ובתורתו.

המאמין — כמו בנדון דידן, שבא מרצונו לבית הכנסת — דינו קל יותר: הוא מצטרף למניין, ומותר גם להעלותו לתורה כדי לקרבו. לעומת זאת, ברור שאין למנותו ש"ץ או בעל קריאה. במקרה המדובר כאן, שקיומו של המניין תלוי בחילול השבת של אותו אדם (כמו שמשמע מן השאלה), יש להעדיף את ביטולו של המניין בכלל, שהרי זה כמצווה הבאה בעבירה, אלא שצריך להזהר מהרחקת יהודים מתורה ומקדושה. ולפיכך, ראוי לשכנעו שישהה באיזור בית הכנסת, במשך השבת כולה (יתארח אצל המשפחות וכדו'), ולהסביר לו, בדרכי נועם, את חומרת העבירה של חילול שבת.

ג. גוי ש"גוייר" ע"י רפורמים וקונסרבטיבים אינו נחשב כיהודי, מאחר ואין גיורם תואם את ההלכה. הן מצד תהליך הגיור עצמו, והן מצד העובדה שהגוי מקבל על עצמו מצוות בצורה מסולפת (אם בכלל). לפיכך, ברור שאין הוא מצטרף למניין. והוא הדין שאין לכבדו בשום כיבוד שהוא בבית הכנסת.