שו"ת במראה הבזק חלק רביעי — סימן י״א

ניו-יורק, ארה"ב, כסלו, ה'תשנ"ט

יא. הזכרת שמות שני ההורים בזמן אמירת "מי שברך" ובמקרים נוספים.

שאלה

האם יש איזה סיבה הלכתית לא להשתמש בשם האב והאם (לדוג' יצחק בן אברהם ושרה) ב:

1. "מי שברך" אחרי עליה לתורה

2. כתובות

3. מצבות

4. "א-ל מלא רחמים"

תשובה

המנהג לייחס בן ובת אל האב ולא אל האם יסודו במיפקדים שנערכו בימי יציאת מצרים, כאשר בני ישראל נפקדו "למשפחותם לבית אבותם". חז"ל ראו באופן זה של המפקד, שבו הייחוס הוא לבית האב, שבח גדול לעם ישראל. שבחו וייחודו של עם ישראל הוא בכך שכל ילד יהודי גם יודע בבירור, מי הוא אביו (שהרי מי היא האם ברור וידוע ואין בו ספק).

יתכן שחז"ל ביקשו לבטא את ביקורתם על אומות העולם כאשר קבעו ש"משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה", וכוונתם הייתה לומר, שעל-פי היהדות הדגם היחיד למשפחה הוא זוג הורים שקידשו את הקשר ביניהם, ובכך הם שומרים על זכותו הטבעית של הילד היהודי להיוולד ולגדול במשפחה שבה ברור - מי הוא אביו, ולא רק - מי היא אמו.

אי-לכך יש להסביר שבהוספת שם האם לצד שם האב יהיה טעם לפגם, נוסף על הכלל שבאופן עקרוני אין לשנות ממנהגי ישראל, שיסודם בהררי קודש.

על-פי הנ"ל נהגו שכאשר קוראים לעלות לתורה, וכן ב"מי שברך" שלאחר הקריאה, להזכיר את שם האב בלבד, כשבח לעם ישראל, כנ"ל.

לעומת זאת, כאשר מתפללים לרפואה, מזכירים את שם האם, והוא על-פי המובא בזוהר הקדוש, שכאשר עומדים בתפילה לפני רבש"ע צריך דיוק מרבי. הספרדים עושים כן גם באשכבה (=הזכרת נשמות), ואילו האשכנזים נוהגים בזה להזכיר את שם האב.

בכיתוב על המצבה נוהגים הכול לציין את שם האב, והוא הדין בכתובה - נוהגים לכתוב את שם האב.

כיום, כאשר יש בקהילות שונות בעולם התעוררות של בנות ישראל כשרות ללימוד תורה ולשותפות יותר פעילה בחיי הקהילה, התעוררות שיסודה ברוב המקרים ברגשי קודש נעלים, הרי אם תהיה דרישה להזכרת שם האם, יש מקום להיענות לבקשה כזאת לאחר שהרב יבחן, בזהירות ומכל הבחינות, את השפעת השינוי במקובל, על חיי הקהילה.

עם זאת יש למנוע כל שינוי מן המקובל, אם הרצון לעשותו נובע מנטיות של הידמוּת למנהגי הגויים וכדו'.