שו"ת במראה הבזק חלק רביעי — סימן קט״ו

פדואה, איטליה, אלול, ה'תשנ"ט

קטו. אמירת קדיש על אדם שנעלם ואשתו עדיין בעיגונה

שאלה

לפני כמה חודשים חבר בקהילתנו טבע-נעלם בים באיזור קוסטה ריקה - מים שאין להם סוף. גופתו לא נמצאה עד היום, לצערנו.

אשתו, בנו, בתו ואחותו ראו את התשובה שפרסמתם בשו"ת במראה הבזק ח"א תשובה סח (לו5- במהדורה ראשונה). ושם פסקתם שאין לנהוג אבילות כל עוד האשה בעגינותה כדי שלא יבואו להתירה על סמך מנהגי האבילות.

מצב זה גורם להם צער רב והם מאוד מעונינים שהבן יאמר קדיש ויארגן לימוד בציבור לעילוי נשמת אביו. כמו כן הם מעונינים להקים מצבה ליד קברי אבות. כל זה יעזור להם קצת ב"נחמתם".

אשתו איננה מבקשת רשות להינשא והיא מחכה בסבלנות לפסק בית הדין בנושא.

האם אני רשאי להיענות לבקשתם?

תשובה

1. צריך לדעת שהכבוד האמיתי לנפטר הוא מה שציוו התורה וחכמיה, וכשם שנצטווינו להתאבל על נפטר, כך נצטוונו במקרה דנן שלא לנהוג מנהגי אבלות, ומעין מה שמצאנו, שחג מבטל אבילות. אם הבנים רוצים לעשות כבוד לאב, יכולים הם לצום באחד הצומות המקובלים, כמו עשרה בטבת, ולכוון גם לזכר האב.

2. אם הרב רואה שיש צורך גדול בדבר, והנתונים הם שקרוב לוודאי אכן האב נהרג, כמו במים שאין להם סוף - אף שלכתחילה אין מתירים לאישה להינשא, יש על מי לסמוך להתיר לקבוע יום יארצייט ולהגיד קדיש וכל דבר שאין מזכירים בו את שמו של הנעדר, אבל בדבר שמזכירים את שמו יש להחמיר.

3. צריך לוודא שייכתב בפנקסי הקהילה, שאישה זו היא עדיין עגונה ואיננה מותרת להינשא.

4. מצוה רבה על בית-הדין לטפל בעניין ולנסות לרדת לעומק הסוגיה כדי למצוא היתר לעיגונה.