שו"ת במראה הבזק חלק רביעי — סימן קי״ט

מלמו, שבדיה, אייר, ה'תשנ"ח

קיט. זכות ההחלטה בדבר הכיתוב על מצבה

שאלה

בבית הקברות היהודי במלמו היה נהוג לרשום על המצבה את שם הנפטר רק בלועזית. בשנים האחרונות נשתנה המנהג והתחילו לציין את שם הנפטר בעברית.

פלוני שנפטר לפני שנים רבות נקבר תחת מצבה עם כיתוב לועזי בלבד. אשתו נפטרה זה עתה והמשפחה מבקשת לרשום על מצבה את שמה רק בלועזית, כדי שלא יחשבו שהבעל לא היה יהודי ולכן שמו נרשם רק בלועזית.

האם המשפחה רשאית לדרוש מהחברא קדישא לחזור במקרה זה למנהג הישן והאם יש כלל ענין הלכתי בכתב עברי על גבי מצבה?

תשובה

1. אין לדרוש מן החברה קדישא למלאות את בקשת המשפחה, אלא להיפך - אין להרשות אף לא לאדם אחד לשנות מתקנות החברה וממנהגיה, שכן יש לה דין ז' טובי העיר בכל הנוגע לסדרי הקבורה. אך מותר, כמובן, לבקש רשות מן החברה לשנות ממנהגה, ואם יתנו רשות - מותר יהיה לנהוג כמבוקש.

2. לא מצינו בשום מקום שאסור לכתוב על מצבה בלשון אומות-העולם, אך באשר לתאריך, יש להקפיד לכתוב את התאריך העברי דווקא, ולא את זה שלהן.

3. לאור האמור לעיל נראה שיש לפעול בדרך זו:

הפתרון הרצוי הוא להוסיף על מצבתו של האב כמה מילים בעברית, ובכך להשוותה למצבת האם.

אם אי-אפשר לעשות כן, יש לנסות לשכנע את המשפחה, בדרכי נועם, בחשיבות קיום תקנות החברה קדישא, ולהסביר שבחששם אין ממש.

אם המשפחה לא תשתכנע, יש לבקש מן החברה להרשות למשפחה זו לחרוג מן התקנה המקובלת, שהרי אין איסור של ממש בכתיבת אותיות לועזיות על המצבה.