שו"ת במראה הבזק חלק רביעי — סימן קל״ה

ניו-יורק, ארה"ב אלול, ה'תשנ"ח

קלה. כפיית מעגן אשתו ליתן לה גט על-ידי איום גילוי פשעיו לשלטונות.

שאלה

עגונה במשך שש שנים מנסה ללא הצלחה להוציא גט מבעלה. משיחותי עמה התברר, שיש לה "קלף" מאוד חזק נגדו שלא חשבה עד כה להתשמש בו. היא מצאה תיק שמכיל תעודות נגד אחרים שהבעל זייף וכן כרטיסי אשראי שהוא כנראה גנב. השאלה היא, האם האיום להגיש חומר זה למשטרה אינו מהווה עשוי שלא כדין? האם הדבר תלוי אם ע"פ ההלכה מותר לה (או חייבת) ללכת למשטרה, שאז האיום אינו עשוי, וההחלטה לא ללכת היא מתנה בשבילו ודומיא במגרש בגלל הבטחת האשה לתת לה כסף?

בנוסף לכך יש להוסיף כי הבעל סיפר לפי תומו מחוץ לבית הדין שאשתו סיפרה לו שזינתה תחתיו והוא מאמין לה.

במקרה זה אין כל סיכוי לסידור "שלום בית" והעיכוב מצד הבעל לא מוסבר בשום אופן כנסיון לחדש את "שלום הבית".

תשובה

המאבק בבעלים המעגנים את נשותיהם הוא מן הנושאים הכואבים שחייבים לעמוד בראש סדר היום של פוסקי ההלכה, כי יראת השמים של הדיינים וחששם מפני גט פסול והשלכותיו, וחששם האמיתי לטובת עתיד האשה וצאצאיה מנוצלים לעיתים קרובות לרעה על-ידי בעלים רשעים.

על כן יש בדרך כלל להשתדל לשמור על קשר עם הבעל ולנסות בדרכי נועם לשכנעו לשחרר את אשתו מכבלי עיגונה. ברם, אם דרך זו לא תצלח, יש לעשות כל מאמץ למצוא דרך להשגת גירושין, ובלבד שזה לא יוליד חששות הלכיים.

בנדון דידן, יש בשימוש באיום האשה על הבעל (שהמיסמכים המרשיעים יימסרו לידי המשטרה אם לא יסכים לגרש) כמה חששות, כולל חשש לגט מעושה פסול. לכן יש לנקוט את הפעולות הבאות, לפי הסדר:

1. לנסות לשכנע הבעל בדרכי נועם לוותר על דרכו הלא-טובה ולנהוג כמנהג בני ישראל שלא לעגן את נשותיהם כאשר הזיווג לא הצליח, ובכך ילך בדרך הישר והטוב, לטובתו בהווה ובעתיד.

2. אם פעולות השכנוע לא יצליחו, צריך להזמין את הבעל לבית-הדין ולברר, אם הוא עומד בהכרזתו שהוא מאמין לאשתו שזינתה.

אם הוא ממשיך לטעון גם בפני בית-הדין שהוא בטוח שזינתה, ייחשב הדבר סניף גדול להקל. מכיוון שעצם מסירת המיסמכים למשטרה היא מותרת, ניתן להתיר איום זה לעודד את הבעל לגרש.

הואיל ואנו בונים על טענת הבעל שאשתו זינתה, יש להקפיד שהאשה תמסור את התיק שמצאה, לידי בית-הדין כדי שהדיינים יהיו המאיימים על הבעל.

יש להעדיף שעצם נתינת הגט תבוצע לפני בית-הדין.

אם האשה מוכנה לתת בשעת הגירושין לבעל סכום כסף, יהיה היתר זה יותר מרווח.

אם הבעל חוזר בו מהודאתו שהוא מאמין שזינתה, וטוען שבאמת אינו משוכנע בזה, עדיין אפשר להתיר את האיום בשעת הדחק, אבל אז תהיה הדרישה שהאשה תתן לבעל כסף לעיכובא.

יש להעדיף שאדם אחר יביא לידיעת הבעל את העובדה שמיסמכים אלה הם בידי האשה; וגם עדיף שלא להזכיר במפורש את ההסגרה למשטרה, אלא רק להזכיר שהמיסמכים הם בידי האשה, ושיש להניח שאם יסכים לגרשה, האשה תסכים להעביר אותם אליו. ברם, אין שתי עדיפויות אלה מעכבות.