שו"ת במראה הבזק חלק רביעי — סימן קל״ט

רעננה, ישראל, טבת, ה'תשנ"ז

קלט. סמכות השלטון להפקיע קרקעות והתשלום בעבורן.

שאלה

אנו עומדים להגיש תביעה לבית המשפט העליון בירושלים והיינו רוצים להציג בפניו גם את עמדת המשפט העברי ע"פ ההלכה בתחום סמכות השלטון להפקיע קרקעות וחובתו או אי חובתו לשלם על כך או לפצות את מי שהקרקע הופקעה ממנו.

האם המדינה יכולה להמנע מפיצוי בטענה שהנזק איננו ממשי?

תשובה

סמכות המדינה לקבוע שימוש בקרקע פרטית לצרכי ציבור איננה מוטלת בספק, אם הדבר נעשה ע"פ חוק צדק קבוע ושיוויוני לכל אזרחי המדינה. מקור הלכה זו הוא בכלל המפורסם "דינא דמלכותא דינא". מאידך גיסא, חובת הפיצוי גם היא איננה מוטלת בספק, ומן הדין לפצות את האדם הפרטי שנתן מרכושו לטובת הכלל.

כלל-יסוד במשפט העברי קובע ש"דין פרוטה כדין מאה". על כן אין לשלול את זכותו של היחיד לקבלת פיצוי מכוח הטענה שהפגיעה איננה ממשית. עם זאת, גם אם נקבעה תקנה שמטרתה הגנה על מערכת המשפט או על הגופים הציבוריים המטפלים בסידור חיי האזרח, וממילא נקבעה גם לטובתו של כל חבר בחברה, יש לצמצם ככל האפשר את השימוש בסייג זה ולקבוע את גבול התקנה כמה שיותר קרוב, לטובתו של היחיד הנפגע שלא באשמתו.

אין בדברינו אלה כדי לפגוע בסמכות המדינה גם להפקיע רכוש ללא תשלום פיצוי, כעונש על מעשים חמורים, כגון בגידה או פגיעה חמורה בשלום החברה, כמו סחר בסמים, לפי המצב בכל זמן. פעילות מסוג זה תהיה גם מכוח הכלל המפורסם "הפקר בית-דין הפקר".