מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

שו"ת במראה הבזק חלק רביעי — סימן ה׳

וינה, אוסטריה, מרחשוון, ה'תשנ"ט
ה. קריאת-התורה וההפטרה במנחה ביום צום שנקבע לרפואת חולה
שאלה
אנו עורכים יום צום ותפילה עבור אחד ממתפללי בית-הכנסת שחלה מאוד ומצבו מסוכן.
בתפילת מנחה, נקרא בתורה בפרשת ויחל, שאלתי היא: האם נקרא למפטיר בהפטרה של צום עם ברכות ההפטרה, או שדין זה לא נאמר בצום כזה. כמובן שיש עשרה שצמים.
תשובה
ראשית יש להבהיר, כי לא כל מצב שבו עשרה מתענים, נקרא "תענית-ציבור". בנדון דידן, שבו סיבת קביעת התענית היא צרה של יחיד - נפסק להלכה, כי תענית כזו אינה "תענית-ציבור" אלא "תענית יחיד", גם אם הציבור מרגיש אחריות וערבות לעניינו של היחיד.
לפיכך, אין מוציאים ספר-תורה, ואין אומרים "עננו" כברכה בפני עצמה גם בחזרת הש"ץ.
במצבים שבהם ניתן לקבוע "תענית-ציבור" - אין כל הבדל בין קריאת התורה בברכות לקריאת ההפטרה בברכות למנהג האשכנזים, בהיות אלה חלק מסדרי התענית.
ואל ייפול לב הציבור בהיסגר בפניהם הדרך לסייע לאחיהם בדרכי תפילת-הציבור הרשמיות, כי "אף-על-פי ששערי תפילה ננעלו - שערי דמעה לא ננעלו", וד', שומע תפילת כל פה, ישלח לכם רפואה שלימה מן השמים בתוך שאר חולי ישראל השתא בעגלא ובזמן קריב.