שו"ת במראה הבזק חלק רביעי — סימן ע׳

ונציה, איטליה, אב, ה'תשנ"ו

ע. הסמכות למתן תעודת כשרות

שאלה

בוינציה, הקהלה מינתה לה רב שהוא מוכר הן על ידי ועידת רבני איטליה והן על ידי הממשלה כאחראי ומוסמך היחידי בכל העניינים הדתיים היהודיים בעיר ונציה והמחוז.

יהודי שומר תורה ומצוות רוצה לפתוח מסעדה כשרה בלי לבקש את ההכשר של הרב המקומי. הוא טוען שכבר קבל את ההכשר מרב שגר בעיר אחרת ולכן אינו צריך ואינו רוצה לבקש את ההכשר מרב העיר. היות שהרב שיתן ההכשר אינו יכול להשגיח באופן אישי מפני שהוא גר בעיר רחוקה כ-250 ק"מ ושלמעשה הוא יסמוך על בעל המסעדה עצמו, אנו שואלים:

1. האם הוא נחשב כנוגע בדבר ולכן אסור לסמוך עליו?

2. האם רב העיר חייב להודיע בפירוש לאנשי הקהלה ולתיירים שהמסעדה אינה נמצאת תחת השגחתו ואסור לאכול בה?

תשובה

1. עד אחד נאמן באיסורין, ואפילו על איסוריו שלו, ואפילו במקום הפסד מרובה. ולכן, בעל מסעדה, כל עוד שהוא מוחזק בכשרות, נאמן להעיד שהאוכל שהוא מגיש, הוא כשר, וסומכים עליו (נראה שתעודת-ההכשר שהוא מקבל מרב מוסמך, יכולה לשמש עדות לכך שהוא אכן מוחזק בכשרות), ואין כאן איסור אפילו מצד החשד, כל עוד אין הציבור מרננים אחריו ואומרים, שלא יאות הדבר, שהוא משגיח על עצמו. אבל אם הציבור מרננים אחריו, כי אז אסור להחזיק את המסעדה בחזקת כשרות, אלא אם כן יביא בעל-המסעדה משגיח שאינו נוגע בדבר כדי להעיד על כשרותה.

2. בנדון דידן, גם הרב שנתן את ההכשר וגם בעל-המסעדה נכשלו באיסור "השגת גבול" ובבעיות נוספות, וגם נהגו בניגוד לתקנת הקהילות ולדינא דמלכותא, ולכן אין לתעודת- ההכשר תוקף, וניתן לפרסם שאין על המסעדה השגחה בת תוקף.

3. אם אי-אפשר למנוע את פעילות הרב נותן ההכשר על-ידי דייני ישראל, אפשר לפנות לשלטונות בדרישה למנוע את מתן ההכשר, ובלבד שהדבר לא יגרום לחילול השם. אך מכיוון שגדול השלום, כדאי ורצוי להיכנס, בנועם, לדין-ודברים עם הרב נותן ההכשר לפני שנכנסים לדיונים משפטיים, להעמידו על חומרת מעשיו וגם לפנות לרבנים בעלי השפעה שישפיעו עליו למשוך ידו מן העניין במקום שיש מרא דאתרא.