שו"ת במראה הבזק חלק רביעי — סימן פ׳

קאראקאס, ונצואלה, כסלו, ה'תשנ"ו

עחפ. קבלת שכר על טרחה כאשר היא מתבצעת בכספי המבצע.

שאלה

"כלי קדש" בקהילה נתבקש על ידי חבר הקהילה לבוא לביתו ולקבוע מזוזות. מאחר ולא היו ברשותו מזוזות, נתבקש ה"כלי קדש" ע"י החבר לרכוש מזוזות. ואכן כך עשה. קנה מזוזות, שילם מכספו וקבען בבית החבר. לאחר מספר חדשים, שלח החבר בידי שליח מעטפה ובה סכום כפול מערך המזוזות ולצידו פתק: "תודה על ההלואה, המאמץ והטירחה". עם קבלת הכסף טילפן ה"כלי קדש" אל השולח וביקש להחזיר את ההפרש ואמר שאינו רוצה בריבית. החבר כעס עליו באמרו שהתלוצץ והתוספת היא עבור המאמץ והוא כלל לא התכוון שהוא מקבל את הכסף בתורת הלוואה. אוסיף, שאכן מקובל מאוד בקהילה שעל "שירות" מעין זה (גם אם המזוזה נקנית ישירות ע"י בעל הבית) "מתגמל" בעל הבית את קובע המזוזה בסכום הנראה לעיניו.

שאלתי על כן: האם יש אכן איסור ריבית בקבלת ה"התיגמול" הנ"ל במקרה זה?

תשובה

במקרה שלפנינו אין איסור ריבית.

רק במקום שהתשלום כולל שני מרכיבים:

1. עבור קרן ההלוואה.

2. עבור שכר טירחה,

יש איסור ריבית בהצטרף שני תנאים:

1. ברור שהתוספת היא עבור שכר המתנת מעות ואין לנו סיבה אחרת לתלות בה את התוספת, אבל כל שאפשר לומר שהתוספת אינה בשביל שכר המתנת מעות אינה ריבית קצוצה, אולם יש בה אבק ריבית דרבנן אם מתמלא התנאי השני.

2. שכללן יחד, את הקרן והתוספת, בשעת ההלוואה אם לא כללן יחד בשעת ההלוואה, אלא קודם לכן או לאחר מכן, לכו"ע מותר.

ובמקרה שלפנינו שני התנאים לא התקיימו.