שו"ת במראה הבזק חלק רביעי — סימן פ״ט

חיפה, ישראל, חשון, ה'תשנ"ז

פט. כללים בנתינת צדקה.

שאלה

האם עדיף לחלק את כספי המעשר שאני נותן בין כמה עניים או שעדיף להתרכז בצרכיו של עני אחד ולתת לו די מחסורו? כמו כן האם עדיף לתת לו את הצדקה בסכום אחד גדול או שכדאי לחלקו לכמה וכמה תשלומים כדי להרבות במעשה המצוה? כאשר נותנים כסף למוסד תורני האם גם כאן יש את אותם הכללים?

תשובה

עדיף ליתן צדקה לכמה עניים ולא לרכז את כל כספי הצדקה שלו אצל עני אחד. ברם, זה אמור רק כאשר כל עניי המקום מקבלים די מחסורם מסך כל התרומות המורמות שם. אבל אם יש לו ברירה ליתן לעני אחד די מחסורו או לפזר כסף מעשרו בין הרבה עניים בלא לעזור אף לאחד די מחסורו, עדיף לרכז מתנותיו לעזור לעני אחד מלפזרו בין כמה עניים ולא לעזור אף לאחד עזרה של ממש.

כאשר הוא יכול לעזור לכמה עניים די מחסורם, עדיף לעשות כן, אפילו בפחות כסף בסך הכול, מליתן יותר כסף ולעזור רק לעני אחד די מחסורו.

חוץ מן העניין ההלכי הנ"ל יש בנושא זה גם עניין המודגש על-ידי חכמי המוסר, והוא שכאשר אדם עושה פעולת נתינה הרבה פעמים, ולוא בסכום קטן, נקנית לו מידת הנדיבות יותר מאשר אדם הנותן סכום גדול בבת אחת. מבחינת החינוך העצמי עדיף אפוא ליתן הרבה פעמים סכומים קטנים מליתן פעם אחת סכום גדול.

אך נראה שזה אמור רק כאשר הוא עושה את פעולת הנתינה הממשית הרבה פעמים. אבל אם מדובר בנתינה בהוראת-קבע בבנק, כך שהכסף יוצא ממילא בלי שהנותן שותף למעשה מתן הכסף, אין יתרון בפיזור המתנות לריכוזן לנצרך אחד.

זאת ועוד. הצד החינוכי של המצוה כפוף לצד ההלכי, ולכן אם לעני עדיף לקבל את כל הכסף בבת אחת במקום לקבלו בתשלומים, עדיף ליתן אותו בצורה הכי יעילה למקבל.

ולכן, בנדון דידן, אם המוסד מקבל די מחסורו מסך כל תרומות שהוא מקבל, כי אז עדיף לנותן ליתן לכמה מוסדות או לעזור לכמה שיותר אנשים. אבל אם אין לו למוסד די מחסורו, עדיף לעזור למוסד אחד במידה מירבית וליתן לו די מחסורו מליתן להרבה מוסדות שאף אחד לא יקבל די מחסורו. ונראה שאפילו אם אין לו לנותן מספיק ליתן למוסד אחד די מחסורו, עדיין עדיף ליתן למוסד אחד ולעזור כמה שיותר למקום אחד, מליתן להרבה מקומות ואף אחד מהם לא יקבל ממנו עזרה משמעותית. כך נראה מסברה פשוטה.

מבחינת הנותן טובה פעולת הנתינה הרבה פעמים מנתינה בבת אחת, ולוא גם למוסד אחד, ובלבד שהדבר לא יקשה על המוסד המקבל.

כל הנ"ל הוא כאשר אדם מתחיל ליתן צדקה וצריך לבחור בין אפשרויות שונות, אבל משהבטיח לעני או למוסד סכום מסוים מדי חודש, הרי הוא חייב להמשיך וליתן סכום זה לעני או מוסד זה בתור "נדרי מצוה", ואיננו יכול לשנות את דרך מתן תרומתו אפילו על-פי העדיפויות דלעיל, אלא אם כן מתעשר העני או המוסד, או שהמשך דרך נתינתו דווקא לעני או מוסד זה הופך לטורח גופני בשבילו, או שהיתנה, שיכול להפסיק את תרומתו בכל עת שירצה. ואפילו במקרה כזה, כלומר שאין חיוב ליתן למוסד זה מדין נדר, עדיין יש חיוב להמשיך ליתן להם מדין "מתנה מועטת", דהיינו שהואיל ובעלי המוסד סומכים על התרומות ובונים את תקציבו עליה, הרי אם יפסיק, יהיה בגדר "מחוסר אמנה", ויש להסתפק, אם העדיפויות הנ"ל דוחות איסור זה או לאו.