מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

שו"ת במראה הבזק חלק רביעי — סימן צ״א

סאן פאולו, ברזיל, סיון, ה'תשנ"ו
צא. דחיית מילה שלא בזמנה כדי להמתין לבוא הסב והסבתא
שאלה
תינוק שנולד לפני כשבוע ימים וסובל מצהבת שעלתה עד שמונה עשרה (18). המוהלים אמרו לאבא שברגע שתגיע הצהבת ל 10 אפשר יהיה למולו ללא סכנה.
האבא מחכה לבואם של הוריו בסוף חודש יוני. שואל הוא, כיון שהמילה נדחתה בגלל הצהבת וייתכן שיצטרך לחכות עוד שבעה ימים אחרי כן עד שהילד יבריא, האם מותר לדחות את המילה עוד ימים עד שיגיעו הוריו או מוכרחים למולו מיד כשיבריא?
תשובה
נחלקו פוסקים, מוהלים ורופאים, בשאלה אם צריך לחכות ז' ימים מעת שעברה ה"ירקות" (הצהבת), וכל שיטה יש לה על מי לסמוך.
גם כאשר המילה לא תהיה בזמנה, אין להשהותה - משום "זריזין מקדימין למצות", ואין לדחות מילה אפילו ביום אחד מפני כבוד קרובים, אפילו סבא וסבתא.