שו"ת במראה הבזק חלק שביעי — סימן ק״ב
ירושלים,ישראל, סיוון, תשס"ו
קב. תשלום דמי תיווך עבור מידע חלקי
שאלה: זוג צעיר חיפש דירה. הם עברו מדלת לדלת בבניינים שבהם התעניינו. הם העדיפו זאת על האפשרות להשתמש בשירותיו של מתווך, כדי לחסוך כסף. בעברם מדירה לדירה הם שאלו את השכנים אם הם יודעים על דירות למכירה באזור.
לאחר זמן מה, אחת מן השכנות שנשאלה אם היא מכירה או יודעת על דירות למכירה, פגשה את אחותה של האשה המחפשת ברחוב, ואמרה לה כי היא פגשה את אחד מדיירי הבניין במעלית, והוא אמר לה כי הוא מעוניין למכור את דירתו.
הזוג התקשר אל השכנה כדי לשאול אותה באיזו קומה נמצאת הדירה, ומאז לא דיבר עמה.
עברו מאז כמה חודשים, שבמהלכם הזוג רכש את הדירה הנ"ל. כאשר פגשה השכנה שוב את אחותה של האשה, שאלה מה קרה בסוף, וכאשר נענתה כי הם אכן רכשו את הדירה, שאלה "מה עם דמי תיווך?"
יש לציין כי השכנה לא אמרה מראש כי היא מעוניינת בתיווך, ומעולם לא עלתה סוגיה זו של תשלום, וכי הזוג לא נשאל אם הוא מעוניין לקבל את האינפורמציה עבור תשלום.
השאלה היא אם על-פי דין תורה יש מקום לתביעת תשלום כלשהו לאותה אשה. מאחר שלא הוסכם כלל על הסכם זה, ולא היה מקום להבין כי אותה אשה מעוניינת בדמי תיווך. אם כן, אז כמה?
תשובה:
א. אדם שקיבל הנאה משמעותית מחברו שנהוג לשלם עליה, צריך לשלם לו על כך אפילו כאשר הוא לא ביקש את ההנאה ולא סיכם עמו מראש תשלום עבורה. גם שירות תיווך שהצליח כלול בהגדרה זו, זאת גם אם המתווך פעל מיוזמתו האישית וללא דרישת תשלום מראש.
ב. הלכה זו תקפה גם אם מדובר באדם שאיננו מקצועי, גם אם פעולת התיווך לא דרשה ממנו הוצאות או טורח, וגם על קשר בלבד בלי עיסוק בפרטים.
ג. במקרה של תיווך על-ידי אדם שאיננו בעל מקצוע, יש שנוהגים בחלקים של החברה בישראל לשלם רק מחצית מדמי התיווך המקובלים.
ד. במקום שאין מנהג בעניין, ישומו הדיינים כפי ראות עיניהם.
ה. במקרה שגם ללא ההצעה של המתווך היה הקונה מגיע להצעה זו – אין חובת תשלום על שירות של יצירת קשר בלבד.
ו. יש אומרים שאין חובת תשלום כלל במקרה זה, אלא מצד הכרת הטוב מן הראוי שהנהנים יתנו מתנה לאשה שסיפקה את האינפורמציה באמצעות האחות.
ז. הלכה למעשה בנדון דידן, כיוון שבמדינת ישראל נחקק חוק המתווכים, שמטרתו למנוע סכסוכים וטיפול רשלני, חל לגביו הכלל של "דינא דמלכותא דינא". לכן במקום שאין הסכם כתוב – אין חובה לשלם דמי תיווך.