מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםשו"ת במראה הבזק חלק שביעי — סימן ב׳
קליפורניה, ארה"ב, חשוון תשס"ז
ב. טירחא דציבורא וריבוי קדישים באמירת קדיש לאחר "אנעים זמירות"
שאלה: בבית הכנסת שלנו באזור לוס אנג'לס נוהגים למעלה מחמישים שנה לומר בכל שבת "שיר הכבוד" ומיד אחר כך "שיר של יום" ורק אז לומר קדיש יתום. בזמן האחרון מתפלל "חצי קבוע" שלצערנו בשנת אבל , אומר קדיש, טוען שזה מנהג טעות ויש להוסיף קדיש יתום אחרי "שיר הכבוד". בברור שעשיתי בבתי הכנסת בסביבה מצאתי שיש הנוהגים כמונו ויש שכמותו. האם אין בבקשתו משום "ריבוי קדישין" שכבר התריעו עליו? או שעלינו להענות לבקשתו ולשנות המנהג?
תשובה: יש מקומות שנהגו לומר קדיש יתום לאחר שיר הכבוד , ואין בזה בעיה של רבוי בקדישים. ויש מקומות שלא נהגו כן, ואין בזה משום מנהג טעות. בציבור שנהגו שלא לומר קדיש, יש לבדוק בעיית הטרחא דציבורא, ומצד שני יש בזה גמילות חסד עם האבל ועם הנפטר; לכן יחליט הרב יחד עם הגבאים מה הדבר הנכון במקומו, אם להמשיך במנהג הקבוע או להעתר לבקשת המתפלל, ו"גדול השלום" בין חברי הקהילה, ועל פיו יש להכריע.