שו"ת במראה הבזק חלק שביעי — סימן ל״ו

חיפה, ישראל, תמוז, תשס"ו

לו. הגדרת חולה שאין בו סכנה לדיני שבת, איסור והיתר ופטור מתעניות

שאלה:

א. מהי הגדרת חולה שאין בו סכנה?

ב. האם יש הבדל בין ההגדרה לעניין הלכות שבת לבין ההגדרה לענייני איסור והיתר או פטור מתענית?

תשובה:

א. הגדרת "חולה" היא אדם ש"נפל למשכב", כלומר מרותק רוב הזמן למיטתו, עקב כאבים או בעיה רפואית אחרת, בניגוד למי שאמנם סובל מ"מיחוש" אך "מתחזק והולך כבריא".

ב. מי שסובל מכאבים עד ש"חלה כל גופו", היינו כאבים בכל הגוף או כאבים באזור מסוים (או חום וכדומה) שמחמת עוצמתם נחלש כל הגוף, דינו כ"נופל למשכב", "אף על פי שהולך" ואינו רתוק למיטה.

ג. מי שיש סכנה לאחד מאבריו נחשב "חולה", להלכה מתירים לו אף דברים מסוימים שאין מתירים לשאר "חולה שאין בו סכנה" .

ד. אין חילוק בהגדרת "חולה" בין דיני שבת, איסור והיתר ותעניות, אך ישנם מצבים שאינם מוגדרים "חולה" ובכל זאת הקלו בהם לגבי חלק מהתעניות, כדרך שהקלו בחולה.

ה. שאלתך, וממילא גם התשובה, הנן כלליות. למעשה ישנם בדינים אלה פרטים רבים, וראוי – בפרט כשהשאלה צפויה מראש – להיוועץ ברופא ואח"כ ברב בכל מקרה לגופו. זאת לאור העובדה שבנושא כזה גם החמרה מספק אינה פתרון ראוי, שכן אין לגרום לסבל מיותר. ישנם גם מקרים שמצב הנראה למי שאינו איש מקצוע כחולי שאין בו סכנה הוא באמת חולי שיש בו סכנה.