שו"ת במראה הבזק חלק שביעי — סימן ס״ב

ניו יורק, ארה"ב, סיוון תשס"ח

סב. יין, מזיגתו על ידי חילוני

שאלה: האם ניתן להקל לשתות מבקבוק יין שנפתח על-ידי חילוני כיוון שהוא כתינוק שנשבה או כציבור ששגג (רמב"ן לבמדבר טו, כב), או בגלל שהם לא יעזו לחלל שבת בפני רב, כמו שמובא ב"משנה ברורה" בהלכות עירובין?

תשובה: כדי להרחיק מציאות וחשש של נישואי תערובת, המביאים כמעט בהכרח להתבוללות, הרבו חכמים לתקן תקנות שמטרתן הרחקת מצב שבו יהיה קירוב לבבות בין יהודים ונוכרים. גם הלכות "סתם יינם" כלולות במסגרת זו. מאידך גיסא התורה, ובעקבותיה חכמים, רצו לקרב לבבות בין יהודים, לכן קבעה כי "עד אחד נאמן באיסורין". מסביר הירושלמי שזאת כדי לאפשר ליהודי לאכול ולשתות אצל חברו.

לכן נקדים לתשובתנו כמה עקרונות והלכות יסודיים בעניין יין ומגע נוכרי בו, רק אחר-כך נדון בנושא מבחינת מגעו של יהודי.

פתיחת בקבוק יין איננה אוסרת את תכולתו, גם אם נעשתה בידי נוכרי. יין שנמזג לכוס בידי נוכרי, להרבה שיטות נאסר, ויש מתירים גם בהפסד מועט. דין היין שנשאר בבקבוק שנוי במחלוקת, אם הוא מותר או אסור. גם האוסרים מתירים במקום הפסד מרובה.

כל זה אמור לגבי יין טבעי, אבל יין מבושל – אין בו דין יין נסך. יין שעבר תהליך פסטור – נחלקו פוסקי זמננו אם דינו כיין מבושל או לא, ויש להקל, שהרי זהו ספק בדין דרבנן.

מכאן נפרט את דינו של יין שנמזג ע"י יהודי "חילוני".

פתיחת בקבוק ודאי איננה אוסרת, כמובא לעיל אפילו במקרה של נוכרי, וקל וחומר בידי יהודי. יין שנמזג לכוס בידי יהודי חילוני, אם הוא יהודי שאיננו מקיים מצוות מהתחום של בין אדם למקום, כיוון שכך גדל וחונך מקטנותו – אין היין נאסר במגעו או במזיגתו.

אמנם אם הוא מכריז על עצמו כמי שאינו מאמין במודע ומתוך חקירה ובדיקה ומחלל שבת בפרהסיה, והיינו שעושה כן אפילו בפני אדם גדול – דינו כמומר לכל התורה כולה.

בכל מקרה של ספק ניתן להקל, כדין כל ספק באיסור דרבנן.